יום ראשון, שעת בוקר מוקדמת. מראה לא שגרתי נראה בנמל אשדוד כאשר לא פחות מ- 20 סירות גומי ממונעות יוצאות בסערה אל הים. כך התחיל למעשה אחד מהתרגילים הכי קשים בצה"ל, הימ"פ (ימאות ופיקוד), מהקשים שיש בקורס חובלים. הסטטיסטיקה מלמדת שבסיום השבוע, רבים מהצוערים יאלצו לוותר על החלום ולפרוש מהקורס היוקרתי. לפניהם חמישה ימים רצופים בהם ישוטו על ס"גים (סירות גומי) ויגיחו לחוף רק לרגעים קטנים של מנוחה ובעיקר לתרגילים שונים ומגוונים. הסירות המטלטלות על פני המים יהיו לבית שלהם, שם הם יאכלו, ינוחו ואפילו ילכו לשירותים, עד כמה שזה נשמע מוזר. שם הם ילמדו מה זה להיות מפקד ימי.
אני פוגש אותם ביום הרביעי שלהם למסע, מול תחנת החשמל של חדרה. הגעתי בדיוק לזמן ארוחת הבוקר שכללה שוקו ולחמניה, למרות שזה הדבר הכי רחוק שיש מקייטנה. כל הסירות התקבצו יחד בים, כשמי שצריך להתפנות קופץ למים עם חגורת הצלה, עושה מה שעושה וחוזר לסיפון. ימים ארוכים שהם רטובים ורועדים מקור, נעים מצד לצד עם הגלים, כמעט בלי שעות שינה, וזה עוד נחשב לחלק הקל של המסע.
מסכם ימ"פ הוא החלק שמסכם את השלב הבסיסי של קורס חובלים. "ביום ראשון יצאנו מאשדוד, הפלגנו לאשקלון ואנחנו עולים צפונה עד לראש הנקרא, לשם נגיע ביום חמישי", מסביר לי סא"ל אלי גוטמן, מפקד בית הספר לקצינים של חיל הים. לימ"פ הצטרפנו כדי להבין איך נראה באמת אחד מהקורסים הכי יוקרתיים של צה"ל, קורס חובלים. לא מעט נכתב על הקורס הזה, בעקר במסגרת ראיונות עם בוגרי הקורס ביום הטקס החגיגי. הפעם החלטנו לצלול לקרביים של ההכשרה, כדי להבין מה עובר עליהם במשך שלוש שנים ארוכות ומתישות. את זה עשינו יחד עם כל מפקדי המגמות, עם מפקד בית הספר לקצינים, וכמובן שלא ויתרנו על גיחה קצרה לים. באופן לא מפתיע, גילינו שלא מעט עובר עליהם ושלא מעט הולך להשתנות בזכות הכניסה של ספינות וצוללות חדשות.
מפקדים עם פז"ם של ארבעה חודשים
קורס חובלים מתחיל בטירונות קצרה בבה"ד חיל הים וממשיך לשלב הימ"פ והבסיסי שנמשך חצי שנה. "מדובר ב- 12 שבועות (ימ"פ) שכוללים יסודות של חילות בסיסית. מסעות, ריצות, כושר גופני ובמקביל למידת היסודות של עולם הים - מה זה רוח, מפרסים ואיך מפעילים סירת גומי, שזה משהו שכל אחד לומד. לבסוף כל אחד מהם מוסמך כמפקד של סירת גומי", מסביר סא"ל גוטמן.
מה שמדהים בכל הסיפור הזה, הוא שלמסכם ימ"פ הצוערים מגיעים עם פז"ם של ארבעה חודשים. כבר אז הם מפקדים ומנהלים צי קטן, בזמן שהמקבילים שלהם בצבא היבשה עדיין לא חולמים על קורס קצינים ונמצאים עוד בשלב האימון המתקדם. "מהרגע שאנחנו יוצאים מאשדוד, הם רצים לבד כל השבוע. למעשה כבר מיום חמישי בשבוע שלפני, בתדריכים ובהכנות. הם מנהלים את המסע כשאנחנו רק נמצאים במעטפת", מסביר גוטמן, "יש פה צוער שהוא מפקד על הכוח, צוערים שהם מפקדי משנה ומפקדי סירות. הם מתדרכים ולמעשה מפקדים על כל השבוע הזה".
ארוחת הבוקר מסתיימת ואנחנו ממשיכים צפונה, עם 20 סירות שטסות על הגלים במהירות של 50, 60 קמ"ש. בדמיון שלי זה נראה כאילו היינו על נהר המקונג במלחמת וייטנאם. כמות כזו של סירות שקורעות את הים זה מראה מטורף, הרוח, גלי הים והתמרונים, הם משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. "אדם במים", נשמעת צעקה, אבל אין דבר כזה לעצור. פקודה קצרה וסירה אוספת את הצוער שנפל. שום דבר לא יעצור את הכוח הזה וגם ככה כולם רטובים, כך שאין בעיה להמשיך כאילו כלום.
במשך כל ההפלגה, המדריכים והמדריכות מפילים על הצוערים עוד ועוד משימות מורכבות, ואלה פשוט נותנים בראש. בשעת צהריים אנחנו מגיעים לבסיס של שייטת 13 בעתלית. מורנה של השייטת מקבלת את פנינו ואנחנו גולשים למפרץ הסגור של היחידה. גם פה מדובר במשימה לכל דבר - סירה אחת בודקת שהחוף נקי מאויב, שאין מכשולים שיפגעו בסירות ובהינתן אישור, כולם זורמים פנימה. משם הם ממשיכים צפונה, כשבדרך מגיע מסוק של חיל האוויר ומרחף מאוד נמוך מעליהם, אחריו מגיעים הסטי"לים ואפילו צוללת שהגיחה לפתע מול החרטום. מראה הוליוודי של ממש.
ביום חמישי הצוערים הגיעו לבה"ד חיל הים, "בזה הם בעצם סיימו את השלב הבסיסי, כאשר אנחנו מקבלים אותם בטקס עם ההורים. בשבוע הזה הם מכירים את ארץ ישראל מזווית שמעטים זוכים להכיר, וכמובן שגם את העבודה של הקצין הימי". הוא מוסיף ש"שבוע כזה הוא מאוד קשה עוד לפני ההתקלות. הם מתמודדים פה עם מצבים מאוד מורכבים וזה לא משנה מה מזג האוויר".
הימ"פ שמסכם את כל השלב הבסיסי, נחשב לחלק הכי פיזי בקורס ומתנהל בחוסר וודאות מוחלט. מלבד מה שרשמנו פה, הצוערים עברו עוד הרבה מסעות בים וביבשה, הפלגה על סירות גומי ומפרש, ניווטים ושחיות ארוכות עם טלפיים. "שלושה חודשים שבהם החזקנו אותם בחוסר וודאות מוחלט, מהרצון להראות להם איך נראים החיים של לוחם על הספינה. יש גם שבוע הפוך וצריך להגיד שכל הזמן אנחנו משנים ומפתיעים אותם, גם כדי שלא יהיה מצב שבוגרים מספרים למתגייסים מה יהיה להם בקורס", מסביר רס"ן שלומי שמילוביץ, מפקד מגמת אלקטרוניקה.
לפחות שליש מהמשתפים במסכם ימ"פ יקבלו הודעה על סיום השתתפותם בקורס חובלים, השורדים ימשיכו לשלב הבא, המתקדם, שנמשך שישה חודשים. בשלב הזה הם יתחלקו למגמות השונות על פי המקצוע בו ישרתו על הספינות והצוללות. לראשונה אנחנו יכולים לבשר שמי שיתנדב למגמת צוללות, יחל את ההכשרה שלו כבר בשלב הזה, זאת בניגוד לקורסים שהיו עד היום. כדי לצלול למגמות הקורס, ריכזנו את מפקדי כלל המגמות, שהכניסו אותנו לעיניים של החובלים לעתיד. "מדובר בבני 18 שחלק מהם לא ראו ים לפני הקורס. בעצם בשלב הראשון אנחנו מלמדים אותם מה זה ים, כיווני רוח, מפרשיות שזה כלי שיט בסיסי. אתה יכול לראות למשל ירושלמי שראה רק בריכה ותוך שבועיים הוא יודע להפעיל סירות מפרש", מסביר שמילוביץ.
מגמת מכונה: לוחם ומהנדס ימי
רס"ן רז אלחסיד, מפקד מגמת מכונות, מסביר שכבר בסוף הגיבוש, הצוערים יודעים לאיזו מגמה הם משובצים - מכונה, אלקטרוניקה או שיט. בדרך כלל בוגרי 5 יחידות פיזיקה ומתמטיקה, "מה שאנחנו מכנים ראש עשר", ישובצו למגמת מכונה ואלקטרוניקה אחרי מבחני התאמה. השאר ילכו לשיט, כאשר צוללות ולהב ידעו על השיבוץ רק בשלבים הבאים.
נתחיל במגמת מכונה, עליה מפקד רס"ן אלחסיד, שמדבריו עולה כי מדובר במיני מהנדסים. "בהתחלה הם לומדים את הבסיס של מכונאות. לומדים תרמו דינמיקה, פרקי מכונות, חוזק חומרים, פיזיקה וכימיה, כדי שיהיה להם את הבסיס בהבנה של מכונאות ומערכות מורכבות. אני מהנדס מכונות בהשכלה שלי וזה די דומה לשנה א".
אלחסיד מוסיף שקצין המכונה, צ'יף, מפקד על לוחמים שצריכים לדעת הכל על המכונה, "אין לוחם לכל חלק במכונות. כל הלוחמים מכירים את כלל המערכות ויודעים לטפל בהכל". לכן קצין המכונה חייב לדעת ולהכיר הכל ברמה גבוהה, "עד לרמת הבורג במנוע. הם מכירים גם את מערכות ההנעה, לחץ האוויר, לחץ המים ואת מערכת בקרת הנזקים. הכל ברמה המקצועית הגבוהה ביותר". בהתחלה הם לומדים את הבסיס, ובשלב הייעודי הם ממש לוקחים את ספר היצרן ולומדים אפילו איך מייצרים את הברגים. "בסוף הוא מפקד מחלקה שתחתיו יש חיילים, והוא כמפקד מנהל אותם גם בחוף וגם בים. ספינה שהמנועים שלה לא עובדים, לא תפליג. בלב ים הם אחראים לכך שהספינה תמשיך לעבוד, גם במקרי קיצון כמו פגיעת טיל, שריפה או הצפה".
רס"ן אלחסיד מסביר שיש הרבה מקרים בהם המנוע נעצר, כשלזמן יש משמעות של חיי אדם. דוגמה לכך ראיתי כאשר השתתפתי בהפלגה מבצעית מול עזה - במהלך טיפול בספינת דיג שחרגה, כבו המנועים של הספינה והפכנו לסוג של מטרה נייחת. אמנם זו הייתה רק ספינת דיג, אבל היא בקלות יכלה להיות סירת תופת. "הלחץ במקרים מהסוג הזה על קצין המכונות הוא אדיר. לכן הם מתרגלים את הדברים האלה במהלך הקורס. בקורס יש הרבה לחץ, יש הרבה תרחישי קיצון בסימולטורים על מנת לגרות אצלם בראש את עניין היצירתיות והאלתור. כי בסוף, כשהם בים, אין מספנה והמפקד חייב לפתור את הבעיה. לי למשל יצא לשים חוסם עורקים שלקחתי מהחובש על צינור שנקרע. יש שיטות אבל אין פתרון להכל, וזה מה שאנחנו מחפשים אצל הצוערים".
אחרי השלב המתקדם, הצוערים ממשיכים לשלב הייעודי, בו הם לומדים בצורה מעמיקה עוד יותר את מה שכבר למדו. השלב הזה נמשך שמונה חודשים ומתנהל ברובו על ספינות חיל הים, כאשר הם מצטרפים להפלגות מבצעיות ומתפקדים באופן מעשי במקצוע אליו הוכשרו. הצוערים לומדים לחיות כחלק מצוות שעליו הם מפקדים, "מה שמלמד אותם להשתלב ולחיות בהרבה מקומות אחרים. הם יודעים להתחבר גם לאנשים שלא באים מעולם השיט, למשל בבה"ד 1, שזה חלק מההכשרה שלהם. מג"דים של בה"ד 1 סיפרו לי שהם ידעו להשתלב יפה בעולם החי"ר ולהוביל צוותים וניווטים".
אלחסיד מוסיף שבשלב הייעודי ניתן דגש גדול יותר לשלב הפיקודי והערכי. כבר יש להם סיכת מפקד ומצופה מהם לפעול ככאלה גם בהפלגות מבצעיות. "בשלב הייעודי אנחנו מקבלים משוב ממפקדי הספינות על איך החניך השתלב ותפקד תחת לחץ, כקצין ולוחם מהמניין בהפלגה מבצעית".
מגמת אלקטרוניקה: קצין מודיעין ולוחם ל"א
במגמת אלקטרוניקה מכשירים את הצוערים לעולם האלקטרוני - טכני ולהגנה על הספינה, אומר רס"ן שמילוביץ שמפקד על המגמה. הוא מסביר על תפקיד טכני שמשולב בעולם מבצעי: "זה אומר שבצד הטכני הוא אחראי לכל מערכות הלחימה של הספינה, בפן החשמלי אלקטרוני. ספינה זה גוף אוטונומי בים, שהיכולת שלה לתקן את עצמה היא משהו מובנה, ואנחנו מכשירים את החובלים להיות מפקדים של לוחמים בים. זה אומר שלא הם הולכים לתקן את התקלות, אלא הלוחמים בספינות, כאשר במחלקת אלקטרוניקה יש את אלה שמפעילים את המערכות וגם את הטכנאים שלהן". כדי לנהל את התחום הזה הם לומדים איך המערכות עובדות ואת הלוגיקה שלהן, הרבה מעבר לרמה של החוטים. אם תרצו, לא רק איך המחשב עובד מבחינה טכנית, אלא גם איך עובדת כל תוכנה ואיך הן מדברות אחת עם השנייה. "כמפקד מגמה אני יכול להגיד שזה נשמע ברמת הבלתי אפשרי, אבל זה אפשרי".
בצד המבצעי, מי שמשובץ למגמת אלקטרוניקה לומד את תחום הל"א, "תפקיד של הרבה מודיעין קרבי. למעשה מדובר בקצין המודיעין של הספינה. הם יודעים להגן עליה ולהטעות את האמצעים של האויב בשלל מערכות שרובן מסווגות. קצין האלקטרוניקה, שהוא קצין ההגנה, לומד את המערך הזה, שעובד באופן מסונכרן, כדי להגן על הספינה. חשוב להגיד שהם עוברים הכשרה מאוד מסובכת וארוכה, שמתכנסת בזמן אמת לשניות בודדות. בשבריר שניה הם יצטרכו צריך להחליט לאיפה לתמרן את הספינה ואילו אמצעים להפעיל. שיקול הדעת שלהם מונע מ- 70, 80 לוחמים להגיע למצולות", מסביר רס"ן שמילוביץ.
דוגמה לדברים שאמר רס"ן שמילוביץ, ראיתי באחת מההפלגות שלי על הסטי"ל אח"י חנית. "אני סומך עליו בעיניים עצומות", אמר לי מפקד הספינה כשהצביע על קצין האלקטרוניקה שלו. זה קרה כאשר הראו לי פיח שהשאיר טיל נגד טילים, ששוגר במהלך אירוע שעדיין אסור בפרסום. אם קצין האלקטרוניקה ואנשיו לא היו פועלים כמצופה, כנראה שהיינו שומעים על מחדל צה"לי בכותרות ענק. התפקוד שלו לאחר הכשרה ארוכה, הפך את מה שהיה אמור להיות כותרת ענק לאירוע עלום.
שמילוביץ מציין שחלק ניכר מההכשרה מוקדש למה שלא ניתן ללמד אותם בקורס, סוג של פרדוקס מעולם האי וודאות. "יש נהלים מבצעיים שפועלים על פי זה, אבל השונה אצל מפקדים בים, זה שמכינים אותם למצבים מתפתחים ומחשבה פתוחה. אני מכין אותם אל הלא נודע, לפעמים משהו התקלקל והספינה צריכה להמשיך, לכן הוא צריך לדעת לאלתר הרבה ולבוא עם ההמלצות שלו למפקד הספינה". הצוערים של מגמת ל"א נמצאים, כך הוא מסביר, בנקודות קיצון לאורך כל המסלול. "שם אנחנו בוחנים אותם על זה, אני לא מחפש את מי שיודע לשנן כמו תוכי את ספר הנהלים".
רס"ן שמילוביץ מסביר שקציני האלקטרוניקה, וגם המכונה, לא נופלים בידע שלהם מהרבה מהנדסי מוכנות באזרחות. רק ששם "לא נותנים תעודה על כל מבחן שהם עוברים". בשלב המתקדם הם מעצימים את תחום המודיעין והל"א, "יותר נמוך מרמת הבורג, גם בצד הטכני וגם בצד התפעולי". שלב זה נמשך חצי שנה, לאחריו הם יוצאים לשלב הייעודי שנמשך שמונה חודשים, "ארבעה חודשים בבה"ד וארבעה בשטח", שכולל את מה שהם למדו בהפלגות מבצעיות. "הם נבחנים בים כשהם מתפקדים כסגני מפקדי מחלקות ומפקדים על לוחמים בספינה. הם נמצאים במבצעים שונים וחווים את הפן המבצעי".
שיט: מתחדשים בקורס לוט"ר
בוגרי מגמת שיט מוצבים בסוף הקורס בספינות הטילים, בתור סגני מפקדי מחלקות נשק וגנ"ק (גילוי, ניווט, קשר). "מחלקת נשק אחראית על כל כלי הנשק בספינה, שזה טילים ותותחים", מסביר רס"ן בוריס שוסטר, מפקד מגמת שיט. "בקורס מלמדים אותם לנווט את הספינה. אנחנו מסמיכים אותם בעיקר להיות קציני משמרת וכתפקיד שני, להיות סגן קצין מחלקה". אחרי שלב הימ"פ, הם מתחילים להפליג על האניות הגדולות כקציני קשר ו"מוסמכים בהפעלת כלל הנשקים שיש בחיל הים – תותחים, מקלעים, וכקציני משמרת בכלי הבט"ש".
הוא חושף כי הוחלט להכשיר את צוערי המגמה בסדנת לוט"ר, "במשהו חדש שאנחנו מכניסים עכשיו. זה בא מראייה שהם צריכים לדעת להפעיל נשקים ברמה גבוהה, גם בתפקיד שלהם כקצינים קרביים". גם פה הם לומדים לאלתר, כפי שמסביר רס"ן שוסטר, "לב לבה של ההכשרה שלהם, הוא המון התמודדות עם התקלות ומצבי אי וודאות שהם חווים בסדנאות לחץ, שמתחלקות לכמה אזורים גאוגרפים. כל זירה והאופי שלה".
הצוערים עוברים משהו כמו שלוש סדרות לחץ בסך הכל. רס"ן שוסטר מסביר שכל אחת מהן נמשכת כמה שבועות וכוללת עבודה בים יום ולילה, מעט שעות שינה והרבה מאוד הקפצות. מבחינתו של מפקד המגמה, מדובר ב"חוויה שמשנה אותם". גם פה נציין שאחרי השלב המתקדם, הצוערים עוברים לשלב הייעודי שמתנהל במסגרות מבצעיות.
צוללות: יחלו את המסלול כבר בשלב הבסיסי
סרן ל', מפקד מגמת צוללות, חושף לראשונה שינוי משמעותי במגמה, שנובע מהגדלת צי הצוללות של צה"ל. עד היום צוערי מגמת צוללות היו עוברים את המסלול יחד עם כולם, עד לשלב האחרון של קורס חובלים, הייעודי, אז הם היו מתפצלים. נכון להיום, בשלב הזה הם מתחילים קורס קציני צוללות שנמשך כשלושה חודשים, "שם הם לומדים על הצוללת מאפס - איך היא בנויה, איך היא עובדת ואילו מערכות יש לה. זה שלב שמשותף לכלל המגמות, עם הסבה לתרבות של שייטת הצוללות. לאחר מכן, בשלב ייעודי שטח (ארבעה חודשים אחרונים), הם מתפצלים למגמות ועוברים הסמכה לתפקידים בים. חשוב לציין שכבר בהתחלה, אנחנו מלמדים אותם ששייטת הצוללות זו לא יחידה סגורה ואנחנו פועלים במשותף עם חיל הים ושאר הצבא. מדברים על זה הרבה מאוד ופותחים אותם לשאר הזרועות".
בשלב השטח הצוערים עוברים הסמכה לעמדות הצוללת, כשכולם לומדים להיות גם קצינים תורנים בכלי. החל מהקורס הקרוב, שיפתח בחודש נובמבר, כל ההכשרה הזו תחל הרבה יותר מוקדם. אם עד עכשיו הם עברו לצוללות רק בשמונת החודשים האחרונים של קורס החובלים, בקורס החדש הם יחלו את המסלול כבר בשלב הבסיסי. "המיון שעד עכשיו היה בשלב האקדמיה, יתחיל כבר בשלב הבסיסי. בסוף השלב אנחנו מחליטים מי מתאים לצוללות, כאשר מגמת הצוללות עצמה תיפתח כבר בשלב המתקדם, מה שהם עשו עד היום רק בשלב הייעודי". המשמעות היא הקדמה של שנה במעבר לצוללות, וסרן ל' מוסיף כי החל מהקורס הקרוב, הצוערים יתחילו ללמוד גם על הצוללות החדשות, שכבר החלו להגיע.
סרן ל' מציין שהערכים המודגשים בתחום הצוללות, הם אחריות אישית ויכולת תגובה לתרחישי קיצון. לקצינים בצוללת יש "המון עצמאות, כך שאנחנו בוחנים הרבה את החשיבה וההיגיון, יותר מאת הבנת הנתונים. ההבדל הגדול בין צוללת לספינה, הוא שהקשר לצוללת הרבה פחות רציף ואחריות הקצין בה גדולה מאוד. הם קציני המשמרת שלא תמיד ימצאו גורם בחוף שיאשר להם דברים, לפעמים גם לא את מפקד הצוללת. אין שרשרת גיבוי ואישור ולכן האחריות האישית שלהם גבוהה. מה שהם מחליטים, זה מה שיקרה בעוד שניה".
יש כמובן הבדלים גם בפן הטכני של הצוללות - הנשק שלהן כולל טורפדו ובעולם הגנ"ק צריכים ללמוד לנווט בלי GPS, להכיר את מפות העומקים וכמובן גם את עולם הסונאר. "זה די דומה לל"א אבל מתחת למים. אנחנו מאוד תלויים בעצמנו ובונים לעצמנו את תמונת המצב. שוב, רוב הזמן אנחנו לבד ובלי קשר לעולם החיצון בגלל החשאיות".
המסלול של הקצין הטכני בצוללת מאוד מאתגר ומכיל כמות חומר ענקית, "הוא אחראי על מערכת בקרה, חשמל ומכונה בצוללת, כאשר יש תחתיו כמה עשרות לוחמים. זה מאוד שונה מסטי"ל, גם בשיטת ההפעלה וגם מבחינת ההגאים. דבר נוסף שמבדיל אותנו, הוא שהקצין חייב להכיר ברמה גבוהה את כל המחלקות וזה נכון לכולם", מה שרק מוסיף לאתגר ההכשרה. כמו כן, בקורס המחודש הצוערים יראו הרבה יותר שטח, משהו שהיום קורה מעט מאוד.
ועוד לא נגענו בכלום
קשה מאוד לדחוס קורס של שלוש שנים בכתבה אחת, גדולה ככול שתהיה. נציין בנוסף שבמהלך קורס חובלים, צוערים לומדים לתואר ראשון במסגרת אוניברסיטת חיפה, את זה הם עושים בשלב האקדמיה שנמשך שמונה חודשים. עוד נציין שבמהלך הקורס הם עוברים הרבה מאוד צלילות, עד לרמה של 2 כוכבים, שוחים ק"מ רבים ועוברים הכשרת קציני חי"ר בבה"ד 1.
חוץ מכל אלה, הם גם עוברים הרבה מאוד מבחני כושר בים וביבשה, כמו למשל בוחן חובל, שכולל ריצת 6 ק"מ (2 מתוכם עם מדים רטובים), זחילות, טיפוס על חבל בגובה 6 מ' ועוד. נסיים ונגיד שבכל שנה מתמודדים כ- 2,000 בני נוער על מקום בקורס. רק 150 מהם מתקבלים ומתוכם רק 30 יזכו לקבל את סיכת החובל ואת דרגות הסגן.
עוד ב- פז"ם: