אימון 25 שנה לדבורות (צילום: שי לוי, צבא וביטחון)
חלק בלתי נפרד מכל פעילות מבצעית בצה"ל - מערך הדבורות מפגין עוצמה | צילום: שי לוי, צבא וביטחון

סבב הסלמה נוסף עובר על רצועת עזה. מהרצועה משגרים רקטות קסאם לכיוון ערי הדרום. על פי הנוהל מוזנקים מסוקי קרב של חיל האוויר לכיוון הרצועה ובגבול הרצועה, ממנה נסוג צה"ל לפני מספר שנים, פותחים באש גם יחידות תותחנים ושריון. אף אחד לא העלה על דעתו לבדוק מה קורה מהצד הימי כשאל"מ יורם לקס, אז מפקד בסיס אשדוד, עולה בקשר מול האוגדה ומדווח שהלוחמים שלו, אנשי הדבורה, "מזהים את אתרי השיגור" בצפון הרצועה. הלוחמים שעל ספינות הדבורה מזהים את השיגורים מאזור החוף ומקבלים אישור לפתוח באש. עקיצת הדבורה קטלנית במיוחד ומשתקת את מקורות הירי. ימים ספורים לאחר מכן יושב האוגדונר, אז תא"ל אביב כוכבי, יחד עם מפקד החטיבה הצפונית, אל"מ מוני כץ, ויחד עם קצינים נוספים הם צופים בסרטוני התקיפה ומתחקרים. מרגע זה ברור לכולם שהדבורות של חיל הים הם חלק בלתי נפרד מהמערכה ומאז עומס העבודה שמוטל עליהם לא מפסיק לגדול.

השנה חוגגים בחיל הים חצי יובל לפעילות הדבורה. לצה"ל הגדול לקח הרבה מאוד זמן להבין את הפוטנציאל של הכלי הזה, אבל יאמר שמרגע שהבינו באמצע העשור הקודם, הדבורות (כמו גם החיל כולו) הפכו לחלק בלתי נפרד כמעט בכל פעילות של הצבא הגדול החל מפעילות איסוף מודיעין דרך תקיפה ועד לביטחון השוטף שבימים אלו הפך למורכב ומסוכן במיוחד.

לציון המאורע ועל רקע הגבולות הבוערים גם בים, צה"ל הזמין את פז"ם לאימון סיירת דבורות של פלגה 916, שם צפיתי בריקוד הקטלני של הדבורות על פני הים. עיתונאי שמצטרף לאימון רטוב, שעליו אגב מפקד סא"ל א' מפקד הפלגה באופן אישי, אינו דבר שכיח כלל. חלק ניכר מהאימון מסווג אבל גם המעט שניתן לספר עליו מרשים.

בשעה שתיים בצהריים מכריזים "עמדות קרב". החיילים מסתערים על העמדות ואנחנו יוצאים מהנמל כאשר המראה מרשים במיוחד. חמש ספינות של הסיירת יוצאות אחת אחרי השנייה ואז בטור ארוך קורעות את הגלים לכיוון שטחי האימונים. זמן קצר לאחר מכן מעדכן אותי אחד הלוחמים "עכשיו אנחנו נתרגל פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) משולב עם ספינה שצריך לגרור". ואכן, דקות אחרי היציאה מהנמל, הספינה שלנו מתרגלת גרירה של ספינה אחות ולאחר מכן מתחלפים בתפקידים. ברגע שמסיימים את זה יוצאים למטווח רטוב בים.

אימון 25 שנה לדבורות (צילום: שי לוי, צבא וביטחון)
עם הפנים לארץ. אחראים על הביטחון של לא מעט ישובים על החוף | צילום: שי לוי, צבא וביטחון

שוב שטים בטור ארוך ואז חמש ספינות נעמדות בשורה. אחת אחת הן יוצאות למתקפה "יבשה" נגד מטרה כאשר במהלך ההסתערות צוות הספינה מגלה מטרה נוספת שמפתיעה אותם. כאשר הצוות של הדבורה שאני על סיפונה יוצא להסתערות, מפקד הספינה דוחף את המצערת עד הסוף והיא מזנקת ומשאירה מאחור קצף לבן על המים הכחולים. הצוות מגיב בצורה מרשימה וניכר שהחבר'ה יודעים את העבודה היטב. במי"ק (מרכז ידיעות קרב) יש מי שמקריא טווחים למטרה "טווח למטרה 1,500 טייפון על" ושוב "טווח למטרה 1,000 טייפון על". אז מגיעה פקודת האש והטייפון יורק פגזים ברעש מחריש אוזניים. "מטרה נוספת טווח 500", מכריזים כשלפתע כל הספינה רועדת מירי ה-0.5 האחורי, מא"גים וכמובן הטייפון. האויב הושמד אנחנו ממשיכים למטרה הבאה. סא"ל א', המפל"ג, יושב על סוג של כיסא מנהלים ונראה מרוצה מהתוצאות.

"אנחנו מרגישים היטב את השינויים במצרים"

לסא"ל א' יש רזומה עשיר ומעניין בחיל הים. את קורס החובלים הוא סיים בשנת 1998, בשנותיו הראשונות הוא צמח בעולם הסטי"לים, הוא התקדם כמפקד במערך ספינות הסער 5, פיקד על היחידה המוסקת של חיל הים זו שבזמנו הייתה אחראית לאיתור ולכידת ספינת הנשק קארין A. בתפקידו הנוכחי הוא מכהן כשנה. "יצא לי להיות מעורב בלא מעט דברים טובים. לשמחתי בהרבה מזל". במלחמת לבנון השנייה היה מפקד סטי"ל אח"י חרב, מדריך ראשי בבית ספר לקצינים ובנוסף להכל הספיק איכשהו להשלים במקביל לימודי הנדסה.

על הפלגה עליה הוא מפקד הוא מספר, "916 מורכבת מכלי בט"ש וגם מיחידת סנפיר ובנוסף מיחידה של כלים בלתי מאוישים כמו הפרוטקטור. בסך הכל יש פה כמה מאות לוחמים וזו הפלגה הגדולה ביותר בכלל חיל הים. יש לנו מספר דבורות, חוץ מזה צרעות ומתוכנן רכש לעוד כלי בט"ש. בנוסף, יש עוד יחידה של כלים לא מאוישים ויש רכש שכבר בוצע לעוד פרוטקטורים שאנחנו מחכים שיגיעו. הסיירת מורכבת מסיירות, כמו פלוגה והמהות העיקרית זה עיסוק בגבול עזה, אבל אני אחראי על כל קו החוף הדרומי של מדינת ישראל". תחת הפלגה של סא"ל א', נמצאים כל הנכסים הגדולים ביותר של מדינת ישראל וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על העיסוק בעזה ששואב מהפלגה הרבה זמן ומשאבים. "אין כזה דבר שאנחנו ביחד, תמיד מחצית מהפלגה שלי נמצאת בים".

25 שנה לדבורות מול חופי עזה (צילום: שי לוי, צבא וביטחון)
מבלים 350-400 שעות בים בחודש, מנהלים חיי משפחה | צילום: שי לוי, צבא וביטחון

הפלגה הוקמה בשלהי מלחמת ששת הימים, אז התארך הגבול הימי של מדינת ישראל. בשנות ה-70 הם נכנסו לעידן הדבורים שהיו מעורבים במבצע אביב נעורים. במלחמת יום כיפור השתתפו בהטבעת ספינות של האויב, חילוץ פצועים מקו המוצבים שעל התעלה וכמובן אבטחו את נתיבי השיט משם הגיעה ומגיעה עד היום מרבית האספקה לנמלי הים של ישראל. הם היו שם גם במלחמת לבנון הראשונה וגם במלחמת לבנון השנייה, ומאז העשור האחרון הפכו להיות משמעותיים במיוחד כשהשתתפו בשלל מבצעים כמו גשמי קיץ, חורף חם, עופרת יצוקה ורוחות שמיים. כל זה מבלי להיכנס לשלל מבצעים מסווגים שעדיין לא פורסמו. כיום הם עסוקים בעיקר בקו החוף של עזה, אבל מרגישים היטב את אביב העמים המצרי.

"אנחנו סוגרים היום את הרצועה הרמטית עד שישה מייל מהחוף. סביב הרצועה יש תמיד משימות (משימה לכל ספינה) שנמצאות בכנף הצפונית והדרומית של הרצועה. באזור הזה יש בלילה סדר גודל של 400 כלי שיט שרובם המכריע עוסקים בדייג. גם אין בים גדר אז הם לא עוצרים בקו השישה מייל והחברה צריכים לדעת להכיל את הכמות הזו. ברגע שספינה שלי זזה, הדייגים רצים לשם, לא פעם את מחזיר דייג וברגע שהדבורה שלי זזה הם חוזרים, עכשיו את משחק התרנגולות הזה אנחנו עושים עם 400 ספינות", מספר סא"ל א' על הפעילות שמלווה אותם מידי לילה. "תזכור שפה לידנו יש את אסדת הגז או קצא"א. מדובר בנכסים אסטרטגים של המדינה ופגיעה באזור הזה תהיה קשה. תחשוב שאם אל קאעידה שולחת שתי סוחרות, אני בנחיתות מספרית. לכן, אנחנו מגדירים למפקדים סדר עדיפויות ואם מתגלגל אירוע שגם הדייגים הם חלק מהאירוע, לא תרחיש דמיוני, אנחנו מגדירים להם את האזור החשוב. קודם כל מגנים על המדינה ואחרי זה נדאג להברחות למשל. אני כן יכול להגיד שאם יש לי ספינה אחת ואני צריך להחליט אם ללכת להגן על האסדה או לכיוון החוף, אני אשלח אותה לאסדה. גם כי אני יודע שבחוף יש לי גיבוי".

אימון 25 שנה לדבורות (צילום: שי לוי, צבא וביטחון)
"אני יכול להגיד שאצלי בפלגה המוטיבציה היא במגמת עליה גם בגלל שיש הבנה של האיומים מסביב" | צילום: שי לוי, צבא וביטחון

אין ספק שדילמות המפקד כלל אינן פשוטות. לכל זה הם צריכים להוסיף את האיומים החדשים שהביא עלינו אביב העמים הערבי. במקרה של 916 זה שעובר בעם השנייה כבר על מצרים. "אם בעבר אמרנו 'זה מצרים אנחנו לא מתעסקים', היום יש לנו איומים באזורים האלה שיכולים להשפיע על הכלים שלנו. אנחנו רגישים לשכנים שלנו. בסוף זה מדינת שלום שנמצאת במשבר, אבל המצב לא יציב ומרגישים את זה בהברחות. ניסיונות ההברחה מהים הולכים ומתגברים כשבחודשים האחרונים עצרנו המון. רובם זה לא אמל"ח ובעיקר שקי מלט ואפילו שלדים של מכוניות שזה המון מתכת שלא נועדה לבנייה, זה הולך למיגון מוצבים של חמאס. יש המון מוטיבציה ואנחנו הראשונים שמרגישים את זה. צריך לזכור שהים זה מקום שאין בו חסמים פיזיים, שלא כמו הגדרות שבנו בגבולות, פה החסמים זה הספינה שלנו וזהו".

"האמצעי הטוב ביותר למצבים קשים ומורכבים"

שני משתנים אחראים על הצלחת המשימה וההתמודדות עם האתגרים, ראשון זה כמובן הצוות, שני זו הדבורה. לא מעט השתנה מאז נכנסו הדבורות לשרות לפני 25 שנה. סא"ל שמוליק שחר כיום ראש ענף הנדסה ימית שאחראי על הפלטפורמות של חיל הים מסביר. "זה ענף של מהנדסי אניות ומכונות שאחראי על כל כלי השייט ומוודא שיצאו ויחזרו בבטחה לים".

שחר מקביל בדבריו את פעילו חיל הים לפעילות השוטפת של גדודי החי"ר ביבשה. "זה בעצם הבט"שית של חיל הים שמפטרל מול חופי המדינה ויש לו יכולות יירוט שבאה לידי ביטוי במהירות גבוהה וזריזות, ככה שאם אתה לא נמצאת במקום בו מתרחש האירוע הפח"עית, אתה עדיין תספיק להגיע למקום ולעצור אותו לפני שיגיע לחופי המדינה".

כפי שמסבר תא"ל שחר, זה לא תמיד זה היה ככה. "צריך להגיד שהכלים האלה התחילו בתחילת שנות ה-70 עם הדבורים שיוצרו בארה"ב ואחר כך יוצרו פה בישראל עם שינויים מינוריים. זה היה כלי שיט שנסע במהירות 17 קשר והתחיל בכלל ככלי תעבורה במפרץ מקסיקו. זה לא היה מספיק מהיר וזה עבר הסבה בחיל הים שהקפיצה אותו למהירות של 28 קשרים, זה היה בתחילת שנות ה-80. הכלים האלה התיישנו, מה שהוליד לנו את הדבורה שהיא כבר הגיעה ל-32 קשר והייתה יותר כבדה וארוכה". לכך יש להוסיף גם את המערכות האלקטרוניות והנשק המתקדם שנושאת הדבורה.

ראשונה להיכנס לשירות הייתה הדבורה סימן 1 שכללה מערכת הנעה מתקדמת יותר והקפיצה גם את יכולת השליטה והבקרה. בנוסף, זמן השהייה שלה בים היה ארוך יותר. "הדבורה סימן 3 הייתה מקפצה של ממש. מבחינת מהירות היא כבר הגיעה ל-45 קשר. יש לה מערכת הנעה ווקטורית, כלומר, המדחף לא רק מסתובב, הוא גם זז לצדדים – מה שמשפר את יכולת התמרון בצורה משמעותית. הדבורה הרבה יותר זריזה ואם האיום בורח לצדדים היא יודעת לתפוס אותו. בנוסף, הכלים האלה זריזים הרבה יותר ויש להם עודף אנרגיה משופר. הספינה עצמה יותר מרווחת, על הגשר, במגורים ובחדר המכונה יש הרבה יותר מקום. בכלים הישנים מדור המגורים היה קרוב לחדר המכונה, מה שיצר הרבה רעש. בכלים האלה הזזנו את המטבח ושמנו במקום את המגורים מה שהפחית את הרעש".

25 שנה לדבורות (צילום: שי לוי, צבא וביטחון)
מהירות מטורפת, כלי נשק מתקדמים, אמצעי תצפית מדויקים וצוות מנצח. הדבורה | צילום: שי לוי, צבא וביטחון

מלבד הנדסת אנוש משופרת שכוללת אפילו מערכת להתפלת מים, סא"ל שחר מספר גם על גוף ארוך וחזק יותר "הרבה יותר חטוב והידרודינמי. השינוי הגדול זה מערכת בקרה ממוחשבת. בסימן 1 היית צריך ללכת לראות בעצמך הרבה מאוד דברים, בסימן 3 אתה יושב במי"ק כמו בסטי"ל והכל אוטומטי ומתועד. מבחינת מערכת לחימה יש לנו את הטייפון, נשק מיוצב, אבל מלבדו יש מערכת שו"ב (שליטה ובקרה) והרבה מערכות לחימה אלקטרוניות והגנות שלא ניתן לפרט. בסימן 3 יש גם מערכת אל הרג כמו למשל תותח מים שלא הייתה בדגמים קודמים".

משקל כבד על כתפי הצוות

הלילה יורד והספינות נכנסות לאימון מושקע במיוחד שמדמה לוחמה נגד פעילות חבלנית עוינת. לצערי לא ניתן לפרט על האימון, אפילו לא על המיקום, כדי לא להסתבך עם הצנזורה. כשהן חולפות אחת על פני השנייה, המראה הלילי של חמשת הדבורות נראה כמו מחול על פני ים שחור כשהוא מעוצב בקצף לבן. הלוחמים פרוסים על הספינה עם ציוד מלא וגם פצועים מדומים זורמים לסיפון. דבר אחד כן ניתן לספר וזה שהטכנולוגיה של הספינה מקלה מאוד את ההתמודדות עם כל יריב נחוש ויצירתי.

מפל"ג 916, סא"ל א', מסביר שאנשי הצוות שלו מפעילים טכנולוגיה ימית שמשתנה בקצב מהיר, אבל הדור שמגיע היום יודע להכיל אותה בפשטות. "לפני 25 שנה בן אדם שמפעיל מחשב היה נחשב לגאון הדור והיום המערכות שלנו פחות טכנולוגיות ממשחקי המחשב. לכן, היכולת שלהם לתפעל את זה גבוהה". הוא מוסיף שהטכנולוגיה שיפרה את יכולת הדיוק של הירי, "לפני 25 שנה לא היו מערכות תצפית כמו היום שמשולבות במערכות של הספינה. המכ"מים ומערכות התצפית לא היו פה, מה שראית בעיניים זה מה שהיה והיום אתה יודע להוציא פגז ראשון במטרה. בשונה מסטי"ל וצוללת, הכלי הזה עובד על פשטות ומי אחראי עליו זה מפקד עם צוות של עשרה אנשים גג".

לא מעט מונח על כתפי הלוחמים כפי שכבר למדנו והלחץ לא פשוט, בטח לא לילדים בני 18-19. "אני יכול להגיד שאצלי בפלגה המוטיבציה היא במגמת עליה גם בגלל שיש הבנה של האיומים מסביב, החיילים מבינים למה הם פה הם רואים את זה בעיניים. אין פה אף חייל מבולבל".

25 שנה למערך הדבורות (צילום: שי לוי, צבא וביטחון)
"העתיד צופה לנו הרבה אתגרים" | צילום: שי לוי, צבא וביטחון

הלוחמים האלה מעניקים לא מעט לצה"ל הגדול. אני למד שכיום כמעט שאין פעולה של צה"ל בלי מעורבות של חיל הים כולל כאלה שמתנהלות בעומק. כשאני מנסה להבין עד כמה החברה של סא"ל א' משמעותיים לצבא הירוק תגובתו האינסטינקטיבית היא "וואו! המון". הוא מסביר "אנחנו ראינו את זה בעמוד ענן. יש שתי גופים שפעלו באופן מרכזי וזה חיל האוויר והים". בהמשך ישיר לאירוע אתו פתחתי את הכתבה הוא מספר "אנחנו בעמוד ענן ירינו כמות אדירה של תחמושת לכיוון החוף. ירינו טילים מ-916, על הכלי הזה אפשר לשים טילי חמ"מ (חימוש מונחה מדויק) שלא מותנה מזג האוויר או עננות וגם לא ארוחת צהריים בטייסת. אנחנו בים 24/7 וראינו את זה מהסרטונים שיצאו בעמוד ענן. החברה האלה לא רואים את הבית, טוחנים את התחת שלהם כדי שתהיה זמינות. יש לי עכשיו ארבעה כלים, טייפון, שמוכוונים לחוף. האינסטינקטים של הלוחמים האלה חייבים להיות חדים. אירוע מתפתח מאפס למאה בשניות. פה באימון תרגלנו למשל ירי בתנועה על שתי מטרות שנמצאות בתנועה כשאחת מהן מתגלה בהפתעה, זה אירוע מורכב וקשה והמיומנות זה חלק מהעניין".

הלוחמים של 916 מבלים מאות שעות בים בכל חודש, לא פעם 350 ו-400 שעות. נוכח המשימות והצורך המובן באימון, המפקדים מאוד מאותגרים וגם סוס מנצח צריך לקבל את השקט שלו. "יש פה צוות מנצח ולא סתם כל הזמן מציעים לכם קפה או משהו לאכול. אנחנו מדברים פה על משפחה וזה מה שמחזיק את האנשים. ההפלגה בים יכולה להיות מאוד קשה, בחורף למשל האתגר מאוד כבד וזה לפני שמדברים על האיומים. המפקדים לא יכולים לבוא תמיד לחייל ולהגיד תעשה בפקודה. הם יודעים לשלב את ההבנה עם הכוח ורמת הפיקוד פה מאוד גבוהה. לא סתם מפקד הספינה ישן ואוכל עם הלוחמים, לא תראה פה פיקוד מרחוק. אני יכול לספר שבהפלגת אימון עם הצי הקפריסאי, המפקדים הקיאו פה לצד החיילים".

דור בא ודור הולך וכך גם האיומים. בימים האלה מתחוללת מלחמה של ממש בגבול מצרים שמורגשת היטב בזירה של 916. במקביל מדברים על איום סורי שיכול אחרי התקיפה להתגלגל לפתחם של לוחמי הדבורות. תוסיפו לזה את איום הפח"ע על על חופי המדינה או על נתיבי השיט, מהם מקבלת ישראל כ-90 אחוז מהסחורה והרי לכם התמונה השלמה איתה מתמודדים לוחמי החיל הלבן, בתוכם אנשי 916. ולמרות כל זה מציין סא"ל א', "זה הכלי שהיכולות האנושיות והטכנולוגיות שלו נפגשות בקצה והמימוש של זה עם האתגרים האזורים נמצא במקום טוב". בסוף הוא מדגיש "העתיד צופה לנו הרבה אתגרים".

>> לוחמי הצוללות נחשפים: "אי אפשר לצאת כשנמאס"