חיילת בשמירה (צילום: עודד קרני)
החיילת: "מה לא בסדר בלדבר עם ציפורים?" המפקדת: "תגידי תודה שאת לא אצל הקב"ן!" | צילום: עודד קרני
כששמים בצד את הכושר המאתגר, את המשמעת הכבדה, את המפקדים הקשוחים ואת המדים שלוקח חודש להבין איך לובשים אותם בשבע דקות, הטירונות היא אסופה של אירועים מבדרים ובתכל'ס – אלו גם האירועים שזכורים על הרב. כדי להוריד את מפלס החרדה של המתגייסים הצעירים שפוקדים את שערי הבקו"ם בשבועיים האחרונים, דיברנו עם חיילים משוחררים ששיתפו אותנו ברגעים הכי מצחיקים מהטירונות שלהם ופייר, גם תקף אותנו פרץ נוסטלגיה.

אז קחו נשימה ארוכה, הטירונות מתחילה.

השבוע הראשון לטירונות

"עמדתי בח' הפלוגתית הראשונה בחיי ושיחקתי בעצבנות עם התריס של הרובה. המפקד התנפל עליי, אמר שזה מפריע ושזה אסור ושאל אותי איך קוראים לי. אמרתי לו 'אורן' ואז הוא התקרב אליי וצרח, "אורן מה?!". הוא ציפה שאני אגיד 'אורן, המפקד!', אני עניתי בשוק – 'אורן דותן'".
(אורן)

טירונות (צילום: אתר צה"ל)
עכשיו תארו לעצמכם למפקדת יש תסמונת טורט | צילום: אתר צה"ל
"ביום הראשון של הטירונות, אחד החיילים מצא חוגר ומתוך טוב (ותום) לב, הסתובב בפלוגה ושאל (צעק): 'של מי החוגר הזה? מישהו איבד חוגר?'".
(מיקי)

"למפקדת שלי בטירונות הייתה תסמונת טורט. עכשיו תתפרעו עם הדמיון שלכם"
(אברי)

"צנחן צעיר יצא הביתה מהצבא בפעם הראשונה שלו. כשהוא הגיע לתחנה המרכזית בבאר שבע תפסה אותו שוטרת צבאית תעירה והתחילה לצעוק עליו על זה שהחולצה שלו בחוץ ושהחגורה מונחת מעל לחולצה. לא משנה כמה הצנחן התחנן על נפשו ואמר שככה הסבירו לו ללבוש את המדים, השוטרת הצעירה לא התרשמה וכתבה לו דוח ומיד לאחר מכן חייבה אותו להכניס את הירכית אל תוך המכנסיים. הצנחן השתכנע בינתיים שאולי כן לובשים כך את המדים וכך הוא התייצב ליחידה ביום ראשון".
(אודי)

שגרת המסדרים

"היה לנו פלוגה בחור אחד – דודי. באחד מהמסדרי ציוד, הסמל הבחין שלדודי היה חסר את חפירה.
הסמל: 'דודי, איפה האת חפירה שלך?'
דודי: 'בבית הסמל'
הסמל: 'למה דודי?'
דודי: 'עבדתי בגינה'.
כמובן שלא יכולנו לעצור את הצחוק".
(צחי)

לוחמים רק וסט
המפקד לא כל כך אהב את זה
כדי שתבינו שהטירונות היא באמת חוויה מבדרת, הבאנו לכם גם אחד מנקודת מבטו של מפקד טירונים:

"מרץ 1999, פלוגת צנחנים. לפני שלושה ימים קיבלתי את הטירונים החדשים שלי, הדיסטנס בשיאו. המפקדים האחרים ואני מרגישים קצת כמו שחקנים בתיאטרון, עוטים הבעות קשוחות, כמעט לא מחייכים, משחקים את התפקיד עד הסוף.

עשר בלילה, הטירונים קיבלו 5 דקות לארגן את המגורים שלהם למסדר שינה. אחרי 5 דקות בדיוק אני נכנס במלוא רושם לחדר, סוגר את הדלת ונעמד ליד הקיר. כל הטירונים עומדים ליד המיטות בסדר ושקט מופתי. אני מעיף מבט בוחן על החדר ומתחיל להסביר משהו עד שבום. חושך בעיניים. במקום טירונים אני רואה את דלת החדר שנפתחה עלי בלי גינונים על הפנים שלי והשאירה אותי צמוד לקיר.

מסתבר שסמל המחלקה החליט לבדוק את המסדר גם הוא, אבל הוא לא הסתפק בכניסה רגילה. הוא נכנס לחדר בסערה ופתח את הדלת בעוצמה, בלי לחשוב שמישהו אולי נמצא סמוך לקיר. הוא מתחיל לתת את ההצגה שלו, אבל אז משתתק כשהוא קולט שכל הטירונים מצחקקים וכמה מהם לא מצליחים להתאפק וממש צוחקים.

"למה אתם צוחקים?!" הוא זועם. "נראה לכם הגיוני??". בשלב הזה אני מתאושש והודף מעליי את הדלת שנפתחה עלי על הפרצוף. אני די בטוח שהפנים שלי היו אדומות ממבוכה, אבל דיסטנס זה דיסטנס. אני מנסה להחביא את החיוך הנבוך ונוגע בכתף של סמל המחלקה. הוא מסתובב בהפתעה וכשהוא מבין מה קרה – הוא לא מצליח להשתלט על צחוק משלו.

כמה דקות לאחר מכן, הדיסטנס חוזר והטירונים הולכים לישון. אבל הסיפור, הסיפור חי בזיכרון של כולנו - וגם בספר מחזור – לנצח".
(ניר)

מה שקורה בלילה

"הייתה לנו הקפצה. אחד החיילים הגיע בלי נעליים ובלי מדים, רק עם בוקסר וווסט ונכנס לחיפוי. כשהמפקדים באו לבדוק אותנו, לא כל כך אהבו את זה".
(מיכאל)

"באחד הלילות, אחרי הכיבוי אורות המשכנו לעשות רעש וצחוקים באוהל. בשלב מסוים הסמלת נכנסה לאוהל ושאלה: 'למה אתם עדיין ערים? היה כבר כיבוי אורות'. לנו לא הייתה שום תשובה טובה לתת לה. היא התעצבנה ופקדה עלינו – 'אני רוצה לראות עכשיו את כולכם בתוך השקי שינה ישנים במצב שכיבה אנכי!'. לא הבנו"
(אבי)

מסדר ניקיון (צילום: אופק רון-כרמל, עיתון "במחנה")
דודי, מה עשית עם האת חפירה שלך? | צילום: אופק רון-כרמל, עיתון "במחנה"
"חזרתי באמצע הלילה משמירה. חושך, שקט, לילה, כל הבנות בחדר ישנות. פתאום, בלי שום התרעה מוקדמת, אחת הבנות צרחה מתוך שינה – 'בתיאבון המפקדת!'".
(אפרת)

שמירות ואימונים – לא להאמין מה קורה בזמן הזה

"במהלך ניווט בגבעות גורל בדרום הארץ, הנצנץ של הפלוגה הגיע לנקודת הכינוס אחרי שנפל לתוך בור ביוב. הכי צחוקים היה בטלטולית (אוטובוס) כשהוא היה בסוף האוטובוס וכולם ברחו לאט-לאט למושבים הקדמיים".
(דדי)

"פיזרו אותנו בין העמדות שמירה בבסיס. ישבנו בבגז' כדי לחסוך להם נגלה וירדנו בעמדת השמירה. כשחזרו לאסוף אותנו מהפלוגה לא מצאו אותנו. חיפשו אותנו שעתיים. אנחנו חשבנו שחסכנו להם בדלק..."
(מיכה)

אין תמונה
אז איך נראה מצב שכיבה אנכי?
"במהלך שמירה בטירונות השתעממתי בטירוף, אז פיזרתי לציפורים מסביב אוכל ואמרתי להן בחמידות 'ציפורים, ציפורים, בואו לאכול!'. פתאום שמעתי צעדים מאחור והבנתי שהמפקדת שלי הייתה עדה לכל הסיטואציה, היא לא חשבה שזה חמוד כל כך. בבוקר לאחר מכן כבר העלו אותי למשפט על שבירת שמירה כי דיברתי עם ציפורים. צה"ל, לכו תבינו"
(קרן)

הכל חוויה

לסיכום – הבאנו את סיפורו של מי שראה את הטירונות כולה כסיפור מצחיק שהוא ישמור לו תמיד פינה חמה בלב.

"28 במרץ 1996. אחרי שהתמיינתי החוצה מכמה מסלולי יוקרה צה"ליים (לא סיירות, בצד השני) הגעתי לבקו"ם ככה, על נטורל, עירום ועריה מקומבינות ופרוטקציות. קצין המיון לא הבין מה אני ממלמל על מודיעין שדה, הרופא קבע שבקרסוליים המסתובבים שלי יטפלו כבר בשטח, והופה – מצאתי את עצמי על האוטובוס בדרך לטירונות נ"מ בביסנ"מ במשאבי שדה. מבחינתי זה היה קורס נהגי צלחת מעופפת בדיר אל-בלח. לא ידעתי כלום על כלום. 
אי הוודאות שיגעה אותי. התיישבתי באוטובוס ליד בחור עם דיסקמן. הוא התחבר איתי, האשכנטוז מחיפה ושם לי אוזניות על הראש. בפנים היה דיסק של שרית חדד, ההופעה בצרפת. בחיים לא שמעתי דבר כזה, מזרחי כל כך כבד (אל תתפלאו, שרית של פעם זה לא שרית של היום). הסתקרנתי. הנה כבר אנשים חדשים, מוסיקה חדשה, ובינתיים הכל בסדר. עד שהאוטובוס יצא משערי תל השומר שכנעתי את עצמי שזו רק חוויה, ושכמה פעמים בחיים יוצא לך להיות על אוטובוס בדרך לשלוש שנים של הימור מוחלט? זרקתי את האחריות לגורלי על צה"ל וחזרתי על המנטרה שבדיוק למדתי, 'קח את הבאסה בסבבה'. זה עבד.

סטי"לים בתל השומר 2012 קיץ (צילום: ראובן שניידר )
"כמה פעמים בחיים יוצא לך להיות על אוטובוס בדרך לשלוש שנים של הימור מוחלט?" | צילום: ראובן שניידר
אל הביסנ"מ הגענו הרבה אחרי השקיעה. כמה חבר'ה נחמדים למראה ביקשו מאתנו לעמוד בשלשות. אחרי שנייה הם כבר צווחו עלינו לשים כובע על הראש. 'הכובע שלי איפשהו בתוך התיק הזה', הצבעתי על הקיטבג המבהיק שעוד לא ידעתי לפתוח, 'וסליחה, כבר חושך, בשביל מה הכובע?'. 'מה סליחה', צרח עלי הנחמד-לשעבר, 'אתה תקרא לי המפקד, אל תתחכם איתי, ויש לך 30 שניות לשים כובע על הראש או שאתה יורד ל-20'. זה היה נראה לי כל כך טיפשי, לחפש בלחץ כובע בלילה, שלמרות הצרחות, הייתי בטוח שגם הנחמד-למרות-מאמציו חושב כמוני שזו הצגה מטומטמת. ברור, לא? כנראה שהגעתי לאיזה סוג של משחק. אז יאללה, בזרימה.
חמשת החודשים שהעברתי בביסנ"מ היו בין הכי משוגעים שיכולתי לדמיין. פגשתי אנשים מטורפים שלא הייתי פוגש בשום מצב (למשל, את רומן 'מיפקד יש לי פטור לסגור כפתור אחרון של חולצה בגלל זה קרינה מצ'רנוביל מיפקד', רועי 'אני תכף מתעלף שוב, תחזיק אותי' ואיתן 'המפקד לא ידעתי שאסור מחממי אזניים ורודים במסדר'), צחקתי כמו שלא צחקתי בחיים, וכבר אז הבנתי שזו חוויה כל כך חד פעמית, שבטח אתגעגע עליה בעתיד, לפחות קצת. וצדקתי".
(דרור)

גם לכם יש סיפורים מצחיקים מהטירונות? ספרו לנו

>> 50 טיפים שיעזרו לכם לעבור את הטירונות יותר בקלות