כולנו היינו, עודנו או נהיה צעירים. לא, אנחנו לא מדברים על גיל – אנחנו מדברים על פז"ם. בעולם הצה"לי, פז"ם זה הכל: כבוד, ידע, ובעיקר זמן הולך וקצר עד השחרור המיוחל. במערכת שבנויה בעיקר על היררכיה, לא פלא שתשומת לב מיוחדת ניתנת לאלה שמעזים לצאת מהמגורים עם כובע על הראש וכומתה בכותפת, או לכאלה שהגיעו לבקו"ם, התיישבו בחדר אוכל ושאלו את הבחור לידם "מה קורה, אחי?" גם אם במקרה יש לו שני פלאפלים על הכתף.
צריך לזכור שכולנו היינו שם – מה שאומר שלכולנו יש לפחות סיפור אחד מביך לתפארת מהתקופה ההיא. אספנו כמה וידויים מבדרים על סיפורי פעירות לשמה, להנאתכם. לא לנסות בבית, וגם לא בבסיס!
תרימו ת'ידיים באוויר
"אפשר לתרץ את הסיפור הזה ולהגיד שבטירונות שלנו לא היה לנו ממש זמן לחשוב. פעם אחת היינו כל הפלוגה בשלשות, והמפקד ביקש מתנדבים לתורנות. הוא אמר 'אני רוצה לראות שתי ידיים באוויר', וכל החיילים ללא יוצא מן הכלל הרימו את שתי הידיים, בלי לחשוב פעמיים. המפקדים בכו מרוב צחוק, עד שקלטנו שהם רצו שני מתנדבים שיצביעו. יצאנו ממש טמבלים".
המפקד, אח שלי
"בטירונות שלנו המפקדים פשוט לא ידעו מה לעשות איתנו מרוב שהיינו צעירים. בהתחלה היה אצלנו אחד שפשוט לא הצליח לזכור איך להרים 'הקשב', ופשוט צעק: 'רבותי... המפקד... קבלו אותו!' כאילו שהוא בכוכב נולד. מישהי אמרה פעם 'הקשב המפגרת', והיה איזה חכמולוג שהחליט אפילו לצעוק 'לקבלת המפקד התותח, המחלקה להקשב תימתח'. אבל הכי גרוע? שפעם הייתה לנו משימת דיון קבוצתי, משהו די רגוע, ובטעות בלי לשים לב אמרתי למפקד שלי 'סבבה אח שלי'. אפשר להגיד שאחרי זה כבר לא היה כל-כך רגוע".
פעירות על אוטומט
"במטווחים הייתי ממש מסכנה. נורא נורא פחדתי מהקונספט הזה של להחזיק בכלל נשק, שלא לדבר על לירות, וכל ההסברים של המפקדות די עברו מעל הראש שלי. כשכבר הייתי על הרצפה של המטווח והמפקדת צרחה 'נצרה וודא', הזזתי אותה בכלל בלי לשים לב. וכשהיא עברה בין כולם לבדוק שהכל בסדר היא עצרה לידי ואמרה לי בטון הכי קר רוח בעולם: 'מיטל, את שמה לב שאת על אוטומט? את לא מודעת לזה שאת משרתת בצבא הכי מוסרי בעולם, וכאן יורים רק בבודדת?'"
פרח טיס מי"ב 2
"לי יש סיפור צעירות אפילו מלפני שהתגייסתי. בגיבוש לקורס טיס יצאתי באמצע הלילה להשתין. הבעיה הייתה שלבשתי רק תחתונים ואחד המפקדים תפס אותי. הוא שאל אותי 'באיזה כיתה אתה?' ובטעות, בגלל שהייתי עדיין חצי ישן, פשוט עניתי בלי לחשוב: 'י"ב2 המפקד!".
להכניס את הירכית למכנסיים
"פעם, ממש כשהתגייסתי, קלטתי צנחן בתחנה המרכזית באר שבע ביום ראשון בבוקר, ומרוב שאני נשמה טובה ניגשתי אליו והזהרתי אותו שיש בחוץ מ"צ ושכדאי שיכניס את החולצה למכנסיים. מה אני אשם שלא ראיתי לפני זה בחיים ירכית של צנפים?"
מה, אסור לי לגעת יותר ברוקסי?
"בבסיס הטירונות שלנו היו מלא חתולים. פעם המפקדת תפסה מישהי מלטפת אחד, ומיד פרצה בהרצאה על זה שבצבא אסור לגעת בבעלי חיים – לא ללטף, לא לגעת, כלום. כולנו הופתענו אבל היא אמרה שזה בגלל חשש למחלות. בלי לחשוב בכלל שאלתי אותה בהיסטריה אם זה אומר שאסור לי לגעת בכלבה שלי שמחכה לי בבית. אין ספק שזה היה הרגע הכי בלונדיני בחיים שלי".
אל תגיד לי תודה, תגיד לבריאות
"מכירים את זה שהמפקדים אומרים לכם שאין סליחה ותודה בצבא? אז כשאמרו לנו את זה בפעם הראשונה אחת החיילות מהמחלקה שלי אמרה למ"כ 'אבל המפקד, אני חונכתי אחרת!'. תוזזנו כל-כך הרבה אחר-כך, שהמסר חלחל – כנראה עמוק מדי. אחרי כמה ימים עמדנו ב-ח', והתעטשתי. המ"כ אמר לי 'לבריאות', ופשוט שתקתי מרוב שלא ידעתי מה להגיד. כולם בהו בי, אבל לא הייתי מסוגל להגיד תודה אז יצא לי 'לבריאות המפקד'. עם הדיסטנס והכל – הוא לא היה יכול להפסיק לצחוק".
חצי ליטר עלי, המפקדת?
"בימים הראשונים של הטירונות היינו כל-כך צעירים, שבשנייה שיצאנו הביתה כולם חיפשו את המפקדת בפייסבוק. לא באמת עשינו עם זה משהו, אבל הפאדיחה האמיתית קרתה דווקא כשיצאתי למועדון באותו סוף שבוע כדי לחגוג את הגיוס עם החברים, ופתאום ראיתי את המפקדת שלי מרחוק. הכרתי אותה בדיוק שלושה ימים בזמן הזה ולא ממש קלטתי שאולי לא הכי חכם מצדי לגשת אליה ולהגיד 'המפקדת, מה דעתך על נוהל חצי? בירה עליי!'. להגנתי ייאמר שהייתי קצת שתויה, אבל מה לעשות שאף אחד אף פעם לא שכח לי את זה?"
כמה מקבלים על שעות נוספות בצבא
"הרגע הכי פעור שלי קרה דווקא אחרי הטירונות, כשכבר הגעתי לבסיס שבו אני משרתת. מדובר בבסיס פתוח, ככה שכולם יוצאים עד 17:30. באחד הימים הראשונים שלי כאן המפקד שלי ביקש ממני להישאר לסיים לעבוד על משהו שהתחלתי, וכמו מטומטמת אני שואלת אותו: 'כמה מקבלים על שעות נוספות?'. לקח לו עשר דקות להפסיק לצחוק ולהסביר לי שאין דבר כזה בצה"ל".
סמס בדום מתוח
"באיזה בוקר ראשון אחד הייתי בדרך לבסיס טירונות שלי בצומת מסמיה, וקלטתי שעם כל הפקקים המשוגעים האלה אין מצב שאני מגיע בזמן. רועד סימסתי לסמל שלי שאני כנראה מאחר, כמו שאמרו לנו לעשות במקרה כזה. הוא כתב לי 'בסדר, תגיע בהקדם האפשרי', ומהלחץ סימסתי לו 'כן הסמל!' בלי לחשוב שזה כנראה הדבר הכי צעיר שאני יכול לעשות. אני רק יכול לדמיין את הסגל נקרע עליי".
יש לכם סיפור פעירות מביך ומצחיק? שתפו אותנו בטוקבקים או שלחו למייל שלנו: pzm@mako.co.il, ואולי הסיפור שלכם יופיע במדור הבא.