אומרים שהשירות הצבאי הוא חוויה חד פעמית. כזו שלא תחזור על עצמה שוב. הרבה מהזיכרונות שאנשים לוקחים איתם מהשירות הצבאי הם זיכרונות חיוביים ונעימים מאוד: זיכרונות מלילות שיגעון עם החבר'ה, מההתגנבות לבסיס אחרי בילוי לילי בפאב הסמוך מבלי להיתפס, הנשיקה הראשונה עם החברה שמשרתת באותו הבסיס או הזריחה המטורפת שאפשר לראות רק מהעמדה המקוללת של הבסיס המרוחק אחרי לילה ללא שינה. חלק מהחוויות משאירות תחושה פחות נעימה וטעם פחות טוב בפה – אותם הרגעים הכי מפחידים בשירות הצבאי.
גולשי פז"ם בפייסבוק שיתפו ברגעים הכי מפחידים מהשירות הצבאי להם. רק כדי להרגיע אתכם, הם כולם גם העידו ששאר השירות היה בסדר גמור.
כדור רודף שחרור
"יש אגדה אורבנית בצבא, שהדברים הכי גרועים קורים רגע לפני שמשתחררים מצה"ל. במקרה שלי אני חייב להסכים. הייתי שבוע לפני החפש"ש, סמל של מחלקת חי"ר. המחלקה הייתה מוצבת בשטחים ואני הגעתי מהבית לבסיס החדש בפעם הראשונה. בדרך לבסיס פתחו עליי באש. ישבתי בג'יפ סופה לצד נהג, חלפנו בוואדי צר בין שני מצוקים תלולים, כאשר לפתע צרור של קליעים נותבים חלף ממש סמוך לשמשה הקדמית. עברו כמה שניות עד שקלטתי שנקלעתי למארב מחבלים. ניצלנו פשוט כי הם לא יודעים לכוון מספיק טוב. הדבר הבא היה להקפיץ את הגזרה ולפתוח במצוד אחר המחבלים, אבל זה כבר סיפור אחר".
פצמ"ר רודף סמ"ר
אותו הגולש שיתף גם בחוויית האימה הזכורה לו מהמילואים:
"בתחילת שנות האלפיים, כשצה"ל היה עמוק בבוץ הלבנוני, הפגזות של פצמ"רים על מוצבים ישראליים היו עניין שבשגרה. עבורי, השגרה הזאת הפכה להיות פעם אחת כמעט יותר מדי: בזמן שהמוצב ספג אש ארטילרית כבדה – אני הייתי תקוע בעמדת תצפית בתוך המוצב. קשה לתאר את התחושה הזאת. האזעקה מופעלת, החיילים טסים לעבר הבונקר, אבל אני נשאר בעמדה (עשויה מבטון עבה, אבל זה עדיין מפחיד) כדי לתצפת ולראות שהמחבלים לא מסתערים על המוצב בחסות ההפצצה. השריקות של הפגזים, הנפילות מטרים ספורים לידך, הבומים שמהדהדים באוזניים - זאת חוויה מפחידה שאזכור כנראה לכל החיים".
לא רק מחבלים
גולש נוסף תיאר בפנינו חוויה מסמרת שיער כשהליך פשוט של הנחתת מסוק הסתבך.
"במהלך האימון המתקדם בגדוד נחשון של כפיר, היה לנו לילה של אימון מוסק. שכבנו בסוג של מארב כעשרה לוחמים. מסוק מסוג 'יסעור' היה אמור לנחות לידנו. משום מה לא כיוונו אותו נכון והוא כמעט נחת עלינו. מרוב העוצמה, עפתי כעשרה מטרים לאחור כשעליי היו רימונים וכל מיני פק"לים. זה היה לילה מפחיד. איזה מישהו חסר ניסיון ניסה לכוון את המסוק אבל גם הטייס וגם זה שכיוון אותו לדעתי היו צריכים לעוף הביתה. ממש חשבתי שזה הרגעים האחרונים שלי. אני וחברים שלנו עפנו מרחק עצום, עוד שניה הפרופלור האחורי של המסוק פגע בנו".
מעשה קונדס
"במהלך השירות שלי בנח"ל, היה לנו בגבול הצפון אימון עם שריון. באחד הימים תרגלנו הוצאה של טנקיסט מהמסדרון האחרון של הטנק, העמסה שלו על אלונקה וחילוץ שלו עד התאג"ד. הוצאנו את הטנקיסט, חיברנו אותו לאלונקה והיינו חייבים לרוץ. אני התחלתי לרוץ, ובמהלך הריצה החלקתי. השריונר שהיה קשור לאלונקה נפל על הפנים ומכיוון שהוא היה קשור לאלונקה הוא היה חסר אונים ולא היה יכול לעשות שום דבר. החבר'ה של שריון החליטו שהם רוצים לנקום בי וביום לאחר מכן, כשהיה צריך לתרגל את אותו האקט, אני הייתי זה שצריכים לחלץ מהטנק. השריונרים, במקום לחלץ אותי מהטנק, עשו מעשה קונדס ונעלו אותי בתוך הטנק. העניין הוא שבדיוק כשהם סיימו לנעול אותי, הייתה התראה לנגיעה בגדר, כולם רצו לכיוון הגדר, אבל אני נשארתי נעול בתוך הטנק בלי לדעת מה מתרחש אי שם בחוץ וכשאני לא יכול לעשות שום דבר".
כשאתה לא מצפה לזה
"כשהייתי קצין צעיר בהנדסה קרבית על גבול רצועת עזה, באחת הפעילויות היזומות שעשינו בלילה שאותה התקופה, עשינו פעילות טיהור באמצעות D9. מדובר ברצועת עזה, אף פעם לא שקט, תמיד יש ניסיונות פיגוע ואתה לא יכול לדעת מהיכן יקפוץ המחבל הבא ואיך הוא ינסה לפגוע בך. פתאום, בזמן שאנחנו נוסעים ב-D9, התפוצצו במרחקים של 10 ו-15 מטר מאתנו שני מטעני חבלה עוצמתיים. כל מה שאני זוכר מאותה הסיטואציה זה המון אבק, שלא שומעים שום דבר, הרבה צפצופים באוזניים ודיסאוריינטציה מטורפת. אחרי הלילה הזה, אני אסיר תודה לעובדה שכולנו חזרנו משם בחיים".
בלהט הקרב נעשות טעויות
אחד הגולשים בחר לשתף בחוויה הזכורה לו ממבצע עופרת יצוקה כאשר גדוד שריון ירה על המחלקה שלו בשוגג.
"מבצע עופרת יצוקה. אנחנו נמצאים בתוך אכזרית. פתאום מתחילות ליפול מרגמות ממרחק של עשרים וחמישים מטר מאתנו. אנחנו סוגרים מדפים ובטוחים שאלו מחבלים שהחליטו להראות אות חיים. בשלב מסוים, אנחנו מבינים שמדובר בגדוד שריון סמוך, שיש לו הרבה יותר כוח מזה שיש למחבלים שזיהה אותנו בטעות ככוח עוין".
עניין של חיים או מוות
מש"קית חינוך, עם עבר צבאי קרבי הרבה פחות, מתארת את רגע האימה שהיא חוותה במהלך השירות.
"חייל שלי היה נפקד ב-99 אחוזים מהקורס. יום אחד בהיר, הוא מתקשר אלי בהיסטריה ואומר לי בעברית קלוקלת במבטא רוסי כבד שהוא ניסה להתאבד, שהבית שלו מלא בדם ושהוא שיכור ממש. כשדיווחתי על זה למפקדים שלי, הם שלחו אותי אליו לביקור בית בהול. כבר עשיתי ביקורי בית אצל חיילים בעייתיים, אבל את הביקור בית הזה אני לא אשכח לעולם. זה היה פחד אלוהים".