האסטרטגיה שמאחורי והאיתות: מה קרה שאיראן מאיימת על אירופה - וכמה זה רציני

האיום האיראני כבר מזמן אינו בעיה מזרח-תיכונית בלבד. בעוד בירושלים עוקבים בדריכות אחר השיקום המהיר של מערכי הלחימה של טהרן, באירופה ובארצות הברית מתחילים להתעורר למציאות אסטרטגית חדשה ומסוכנת: הרפובליקה האיסלאמית אינה רק משקמת את היכולות שנפגעו בסבבי התקיפה האחרונים, אלא מרחיבה באופן אגרסיבי את טווח האיומים שלה אל עבר בירות אירופה והבסיסים האמריקאיים המפוזרים ביבשת.

אחד הנתונים המטרידים ביותר שנחשפו לאחרונה בקהילת המודיעין המערבית נוגע לקצב הייצור האיראני המשוער של טילים בליסטיים. למרות מכות קשות שספגה התשתית הצבאית של טהרן בתקיפות הישראליות והאמריקאיות, הקצב לא רק שלא נעצר, הוא הולך ומאיץ.

"ראינו את הדיווח על כך שאיראן מייצרת 50 טילים בחודש. המקור הוא כנראה מודיעיני אמריקאי. המספר הוא בהחלט מספר גבוה שמראה על כך שאיראן שימרה לעצמה יכולת ייצור משמעותית של טילים ולכן צריך להיערך בהתאם", מסביר טל ענבר, מומחה לטילים וחלל.

לדברי ענבר, האשליה כי תקיפות אוויריות מוגבלות יכולות למוטט את תעשיית הטילים האיראנית מתנפצת מול השיטות והתורה המורכבת שאימץ המשטר בטהרן. "בהקשר לתקיפות עבר, גם שלנו ישראל וגם של ארצות הברית, לא נפגעו כל היכולות האיראניות לייצר. חלק מהיכולות הללו נמצאות במקומות תת-קרקעיים מוגנים – כמו 'ערי הטילים' שאיראן קוראת להם. הבסיסים הללו נמצאים עמוק מתחת להרים ולכן קשה לפגוע בהם". רק השבוע פרסמה איראן סרטון תעמולה מעיר חדשה שכזו.

ענבר מצביע על אסטרטגיה איראנית רב-שנתית של פיזור וביזור. "איראן באופן מסורתי מרכזת את המאמצים שלה לפיזור וביזור נרחב של התעשייה שקשורה בתחום הטילים. יש הרבה מאוד מקומות שבהם מתבצעות הרכבות של טילים ומתבצעים כל מיני תהליכי ייצור כאלה ואחרים. ואנחנו יודעים, זה לא סוד, שלא כל האתרים בכלל הותקפו ולא כל האתרים שהותקפו יצאו מכלל פעולה באופן כזה".

מעבר לביזור, גורם הזמן משחק תפקיד מכריע בשיקום היכולות של האיראנים. "יש לזכור שאנחנו כבר למעלה מחצי שנה לאחר סיום המבצע הקודם שהיה באיראן ובזמן הזה איראן לא מותקפת בתחום התשתיות והתעשיות הביטחוניות. ולכן הם יכולים לשקם כאילו שאף אחד לא מפריע להם", מזהיר ענבר. המשמעות המבצעית בשדה הקרב העתידי היא דרמטית: "היכולת לייצר הרבה טילים נשמרה, וככל שיהיו לאיראן יותר טילים היא תוכל לייצר תגובות של טילים, אם וכאשר תותקף, לפרקי זמן משמעותיים ולא תחסל את המלאי תוך ימים ספורים, כך שנפח האש האיראני לא אמור ליפול בצורה משמעותית מהדברים שכבר ראינו עד היום".

עד כמה האיום האיראני מחלחל כיום למודעות הבין-לאומית? ענבר משתף באנקדוטה אישית מטלטלת מביקורו האחרון באירופה: "אני כרגע במכללה לביטחון לאומי של שלושת המדינות הבלטיות באסטוניה, ואתמול נתתי כאן הרצאה על נושא הטילים האיראניים והאופן שבו איראן נלחמת. כשהודיעו פה על לוקדאון (Lockdown) של הבניין וכוננות, היה מצחיק לראות את התגובות של האחרים. חוץ ממני אין אף אחד מישראל, כולם אירופים, והם לקחו את זה קצת קשה. אבל זה ממחיש עד כמה הדברים הופכים למעשיים גם פה".

"מנצלים את המו"מ להתחמש": נתיבי ההברחה והמלכוד המדיני

במקביל לייצור המקומי בבונקרים, איראן ממשיכה להפעיל רשתות הברחה חובקות עולם כדי להשיג רכיבים קריטיים ואמצעי לחימה מתקדמים. הגיאוגרפיה המורכבת של המזרח התיכון ומרכז אסיה מספקת לטהרן צירים יבשתיים וימיים נוחים לכך.

"אין ספק שאיראן, דרך הגבולות היבשתיים הארוכים שיש לה מאזור פקיסטן ובאזור של הים הכספי, ממשיכה גם להעביר כל מיני אמצעי לחימה וגם כל מיני דברים שיכולים לעזור לה להמשיך לבנות כוח, ובעיקרו חימוש של טילים, לא בהכרח טילים בליסטיים ארוכי טווח, אבל יכולות שהיינו רוצים למנוע מהם, גם אנחנו וגם האמריקאים", מנתח סא"ל במיל' אורן לשם, מומחה לאסטרטגיה וכותב הספר "עשן של אי ודאות".

כשנשאל כיצד ניתן לעצור את זרם ההברחות הבלתי פוסק, לשם מטיל את הכובד על כתפיה של וושינגטון: "איך אפשר למנוע דבר כזה? אני גורס שזה עניין של החלטה אמריקאית. זה מאוד מאתגר, כי צריך שמדינות התווך, המדינות שנמצאות באזורים האלה, יעזרו באכיפה על הגבולות. מה שלא יקרה כנראה בגבול ארוך כמו פקיסטן או דרך נקודות שבהן הרוסים עוברים, כמו הים הכספי".

עם זאת, לשם מזכיר כי כשיש מודיעין מדויק ונחישות מבצעית, הסיכול אפשרי לחלוטין. "אני רק מזכיר שישראל, במהלך מבצע 'שאגת הארי', תקפה אוניות שלפי הפרסומים לפחות היו עליהן חימושים שהיו מיועדים למשמרות המהפכה ולאיראן. לכן הדבר הוא בהחלט אפשרי וזה רק עניין של החלטה אמריקאית בעיניי. אכיפה לרמה של אפס לא תקרה, אבל אכיפה אגרסיבית יותר על הגבולות האלה בהחלט תתאפשר".

ברמה האסטרטגית הרחבה יותר, סא"ל במיל' לשם מזהיר מפני המלכוד הדיפלומטי שאיראן טומנת למערב. המשטר בטהרן משתמש בשיחות המדיניות ככסות בלבד להרוויח זמן יקר. "איראן היא מדינה שהחליטה ללכת עד הסוף ברמה האסטרטגית והיא מנצלת את כל השהייה הארוכה הזאת, ה'סו-קולד' משא ומתן כדי להמשיך להתחמש ולהתחזק לסיבוב הבא. מבחינתה האינטרס ברור: לשרוד עד שיושבע הקונגרס והסנאט החדש בארה"ב, ששם בעצם הצליחו לסנדל את טראמפ ולא לאפשר לו לצאת ללחימה בהמשך".

"הרוע המוחלט": הדרישה לשינוי תפיסה ופעולה קרקעית

בעוד המערב מנסה לנהל את הסכסוך באמצעות סבבי מהלומות אוויריות וסנקציות כלכליות, יש מי שטוען מנגד כי מדובר בטעות קונספטואלית חמורה. הניסיון להגיע להסדרים מוגבלים מול מנהיגות בעלת אידאולוגיה טוטליטרית מנגיש ניצחון לאיראנים ומסכן את שלום העולם.

"גזרת איראן בעיני היא הרוע המוחלט, די דומה לנאציזם שהיה ואת הרוע המוחלט צריך להכריע", קובע בנחרצות האלוף במיל' גיא צור, לשעבר ראש החטיבה האסטרטגית באג"ת ומפקד זרוע היבשה. "איראן לא פחות גרועה מהמשטר של היטלר ויותר גרועה מקוריאה הצפונית, כי יש לה אידאולוגיה של לנצח את המערב ולהחדיר לתוכו את האיסלאם הקיצוני. לכן הדבר הזה צריך להיות בעיני המטרה העילאית של כוחות המערב, של אירופה וארצות הברית".

אלוף במיל' צור מותח ביקורת חריפה על תפיסת המערכה הנוכחית ומבהיר שישראל אינה יכולה להוביל את המהלך לבדה. "מי שצריך להכריע את הגזרה הזאת זה טראמפ ולא מדינת ישראל. אם הייתי יכול להמליץ לטראמפ המלצות, הייתי אומר: בוא נודה שבמלחמה הנוכחית כפי שהיא נוהלה לא השגנו את המטרות שהגדרנו כמו טילים, גרעין, פרוקסי והפלת השלטון. לכן צריך להתארגן לזה בצורה אחרת".

הפתרון שמציע מפקד זרוע היבשה לשעבר אינו עוד סבב תקיפות כירורגי, אלא שינוי אסטרטגי כולל ויסודי. "מצד אחד לסיים את המלחמה באיזה הסכם סביר, כי לא נכון להתחיל סבבים נגד איראן. זה לא חמאס וזה לא נכון לאמריקה ולא לישראל. מצד שני, צריך להתארגן עם כוחות נאט"ו, עם שכנוע ודיפלומטיה, להסביר שאת איראן אין ברירה וצריך לכבוש קרקעית, להפיל את השלטון ולשים שלטון אחר לעשור, כדי לשנות את כל התרבות האיראנית".

צור מודע למחיר ולזמן הנדרשים למהלך בסדר גודל כזה. "את זה אי אפשר לעשות בצורה שבה טראמפ מתייחס לאירופה. אפשר לעשות את זה דרך גיוס שייקח שנה-שנתיים, אבל כולם יבינו שאת איראן צריך להכריע. יכול להיות שדרך דבר כזה בטהרן יבינו שעדיף להגיע להסכמים, אבל את זה אני לא יודע".

אירופה על הכוונת: הטילים שמגיעים לבירות היבשת והתזוזה האמריקאית

החשש מפני התרחבות מעגל האש כבר אינו תיאורטי. בשבועות האחרונים החריפו בכירי משמרות המהפכה את הטון והבהירו שכל מדינה באירופה שתאפשר לארצות הברית להשתמש בשטחה לצורך תקיפה, תהפוך ליעד לגיטימי לפגיעה.

מוחסן רזאאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן, הבהיר בריאיון לערוץ "אל-מיאדין" כי אם וושינגטון תתקוף שוב, טהרן לא תגביל את תגובתה לבסיסים אמריקאים במזרח התיכון בלבד. רשימת היעדים שפורסמה בתקשורת האיראנית כוללת מתקנים צבאיים בקפריסין, יוון, רומניה, אלבניה, איטליה ובריטניה.

שגריר ארצות הברית בישראל, מייק האקבי, סיפק חיזוק לדברים כשקבע כי איראן הרחיבה את טווח הטילים הבליסטיים שלה מכ-2,000 קילומטרים ליותר מ-4,100 קילומטרים. המשמעות הישירה היא שבירות מרכזיות באירופה כמו לונדון, פריז, ברלין ורומא נמצאות בטווח האיומים של טהרן. אומנם מומחי טילים מצביעים על כך שהגדלת הטווח באה לרוב על חשבון משקל ראש הקרב, הדיוק ויכולת החדירה של מערכות ההגנה, אך עצם הניסיון האיראני לשגר טילים לעבר הבסיס האמריקאי-בריטי באי דייגו גרסיה באוקיינוס ההודי (במרחק 3,800 ק"מ) ממחיש את התעוזה והשאיפות הטכנולוגיות שלה.

האיומים הללו כבר מייצרים תגובת שרשרת בשטח. בבריטניה נרשמה תזוזה חריגה של נכסים צבאיים אמריקאיים: לפחות 12 מטוסי תדלוק מסוג KC-135 ומטוסי V-22 "אוספריי" הועברו מבסיס חיל האוויר המלכותי "מילדנהול" לבסיסים מוגנים בגרמניה, ספרד וסקוטלנד. המהלך הגיע לצד דיווחים על העלאת כוננות בעקבות מעצר חמישה חשודים ליד בסיס המפציצים "פיירפורד", שאחד מהם הואשם בסיוע למודיעין האיראני.

במקביל, טהרן מייצרת הסלמה גם בזירה המדינית הבין-לאומית. בתגובה להחלטת ארגנטינה להכניס את משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור (על רקע מעורבותם בפיגוע הקטלני במרכז AMIA בבואנוס איירס ב-1994), הודיעה איראן חריגות כי היא מגדירה את חיל האוויר והצי של ארגנטינה כארגוני טרור. מדובר בחלק מאסטרטגיה ברורה: להעלות את המחיר המדיני והצבאי לכל מדינה שתשתף פעולה עם המאבק נגדה.

עדכון תפיסת הביטחון: האתגר הישראלי במערכה הרב-זירתית

המציאות המורכבת הזו מחייבת גם את ישראל לביצוע תהליך עמוק של הפקת לקחים וארגון מחדש. העובדה שכל הזירות נותרו פתוחות והמשטר האיראני ממשיך לבסס את תוכנית הגרעין שלו, למרות הסנקציות והמצור הימי, דורשת חשיבה אסטרטגית חדשה.

"הממשלה שתקום והקבינט שלה חייבים לדון בתפיסת הביטחון, אתגרי הביטחון והחזון", מדגיש איתן בן דוד, לשעבר סגן ראש המל"ל. "ממשלה חדשה היא הזדמנות להסתכל על מרחב האתגרים ולדון בהם מחדש, להתחיל ליישם את זה בצורה שיטתית ומובנית. ושלא יהיה ספק - זה לא סיפור פשוט. כל זירות הפעולה של מדינת ישראל עדיין פתוחות, הזירה האיראנית פתוחה והמשטר האיראני עדיין על כנו, תוכנית הגרעין האיראנית עדיין מתבססת ומאיימת לפרוץ, כשהמצור הימי שהוטל על איראן לא מספק את הסחורה".

עם זאת, בן דוד מביע אמון מלא ביכולת של צה"ל להסתגל לאתגרים הללו: "הדרג הצבאי בישראל יודע ליישם תוכניות. הוא יצטרך זמן ומשאבים, אבל אני מניח שהם ידעו לעשות את ההתאמות הנדרשות וליישם את הדברים".

השורה התחתונה שיוצאי מערכת הביטחון ומומחים מציגים ברורה והיא שהמאבק באיראן הגיע לנקודת הכרעה. הניסיון האיראני להרתיע את המערב באמצעות איומי טילים על אירופה ושיקום מהיר של המערכים התת-קרקעיים, עלול לפעול כחרב פיפיות ולדחוק את ארה"ב, נאט"ו וישראל לקבלת החלטות נועזות ונחרצות הרבה יותר.

המבחן הקרוב לא יהיה רק ביכולת היירוט או בהיקף התקיפות האוויריות, אלא בנחישות האסטרטגית לגבות מחיר אמיתי מהמשטר בטהרן, ולמנוע ממנו את האפשרות להמשיך ולבנות את ארסנל ההרס שלו לסיבוב הבא.