"רכבות" בשמי טהרן: כך עבר חיל האוויר מ'התנפלות' למערכה חכמה
אחרי מכת הפתיחה ששברה את שיאי חיל האוויר, המערכה באיראן עברה לשלב ב'. מטסים קטנים בכל שעתיים, "פקיקת" מנהרות הטילים ומעבר גמיש בין טהרן לביירות. איך מנהלים מערכה בטווח 2,200 ק"מ לאורך זמן, ומה התפקיד של המפציצים האסטרטגיים האמריקאיים

חמישה ימים של "התנפלות" אווירית בקצב של 350 אחוז, "רכבות קטנות" של מטוסים כל שעתיים מעל אתרי שיגור הטילים ומעבר חד לניהול מערכה חכמה וארוכת טווח. כך נראית תמונת המצב של הלחימה האווירית בלב טהרן ובמערב איראן.
אחרי שבימים הראשונים, חיל האוויר בהובלת האלוף תומר בר לקח סיכונים כדי לפרוץ את מערך ההגנה האווירית במקביל להשמדת טילים וחיסולים, עכשיו המטוסים הישראליים "יושבים" להם על פתחי מנהרות הטילים ומחסלים צוותי שיגור ומשגרים, לצד כתישה של מטרות משטר.
המערכה האווירית שמנהל חיל האוויר בשמי איראן מסתמנת כאחת האופרציות המורכבות והעצימות ביותר שידעו צה"ל ומדינת ישראל. מנתונים שהגיעו ל-mako עולה שמכת הפתיחה של המערכה האווירית באיראן הייתה חסרת תקדים: בחמשת הימים הראשונים בלבד, ביצע חיל האוויר כמות תקיפות בקצב מבצעי שהוגדר כ-300 עד 350 אחוזים ביחס לשגרה המבצעית, שנועד לממש היגיון מבצעי של "התנפלות" על כלל מרכיבי האש של האיראנים.
מ-200 מטוסי קרב בסיכון גבוה למטסים "קטנים" בניהול חכם
המטרות באיראן נמצאות בטווח של 1,500 וגם 2,200 ק"מ ומדובר במבצע אווירי מורכב לביצוע. ההבנה המבצעית היא שלא ניתן לשמור על קצב תקיפות כה גבוה למשך זמן ארוך. זה שוחק את צוותי האוויר, המטוסים וצריכת החימושים.
לכן מה שקורה כעת ניתן להגדרה כשלב ב' של המלחמה המודיעינית והאווירית באיראן. מדובר במעבר מניהול סיכונים לניהול חכם של המערכה ולכן, ישנה התחושה הציבורית שקצב התקיפות באיראן ירד.

בתחילת המערכה חיל האוויר הוציא לאיראן מטסי ענק של 200 ו-150 מטוסי קרב בכל אחד מהם. מטס "בראשית" היה המטס הפותח של מבצע "שאגת הארי" והשתתפו בו 200 מטוסי קרב, כשאחוז ניכר מהם מטוסים דו-מושביים. אפשר להבין מה זה אומר מבחינת כמות צוותי האוויר שהשתתפו במהלך, אלפים רבים בצוות הטכני, גפי חימוש ואחרים. זה היה המטס הגדול ביותר בתולדות חיל האוויר וגם המטסים שבאו אחריו כללו 100 ו-150 מטוסים בכל אחד מהם.
מה שקורה כעת מכונה בחיל האוויר כ"רכבות קטנות" ללב איראן, כאשר האסטרטגיה הישראלית חולקה לשני מאמצים מקבילים. המאמץ הראשון התמקד בדיכוי יכולת הירי וסיכול מטחים מתוזמנים לישראל. זה בנוסף לתקיפה של מטרות ייצור אמל"ח, משטר ונוספות.
ה"רכבות הקטנות" הן בעצם מטסים קטנים של 8 עד 12 מטוסים שיוצאים לגיחות במערב ומרכז איראן בכל שעתיים-שלוש. זמן ממוצע ומוערך כדי שלא לייצר דפוס פעולה.

מעבר להשמדת המטרות, הכוונה של המהלך הזה היא לייצר "תחושת נרדפות" אצל האויב, למנוע ממנו את היכולת לשקם את אתרי השיגור או לפתוח את מנהרות האחסון הענקיות שנפגעו, בהן לכדו - או "פקקו" כפי שאוהבים לקרוא לזה בצה"ל - מאות טילים ומשגרים. בין השאר מדובר בתקיפת השופלים שהאיראנים כל הזמן שולחים כדי לפתוח את פתחי המנהרות בערי הטילים.
במקביל ל"רכבות" הקטנות, חיל האוויר מוציא שלוש או ארבע פעמים ביום מטסים כבדים של 40 וגם 50 מטוסי קרב, שמגיעים ליעדים משמעותיים ומרוחקים, בראשם טהרן. המטסים האלו נושאים כמות אדירה של חימושים שנועדו להשיג נזק מצטבר משמעותי במרכזי הכובד של המשטר האיראני.
המעבר לשלב ב': מתייצבים על ה-100 אחוז
בשלב הזה של מטסים קטנים משולבים במטסים מעט גדולים יותר, הקצב התייצב על 100 עד 150 אחוז. עדיין גבוה ומורכב כאשר חושבים על הטווח והעומס שיש על צוותי האוויר והמטוסים, שכל אחד מהם יוצא בכל יום לשתיים וגם שלוש משימות באיראן.
השינוי נבע גם מהצורך לנהל "כלכלת חימושים" ואורך נשימה מבצעי תוך שמירה על כשירות הפלטפורמות והאנשים לאורך זמן. אם בימים הראשונים מפקד חיל האוויר האלוף תומר בר הגדיר שיש לקחת סיכונים גבוהים, גם על חשבון "דברים שיכולים לקרות", כדי לפרוץ את ההגנה האווירית באיראן ולתקוף מטרות עוד לפני השגת עליונות אווירית מלאה, בשלב הנוכחי המערכה מנוהלת בצורה "חכמה" יותר.
הדגש הוא על שימור ההישגים לצד תקיפת קבוצות חדשות של מטרות. המטוסים והכטב"מים "יושבים חזק" על פתחי המנהרות ואתרי השיגור כשהם פוגעים אפילו בציוד הנדסי, כמו שופלים, שהאיראנים מנסים להפעיל כדי לשקם את ההריסות.
זה גם מאפשר גמישות בזירות שבין טהרן לביירות. חיל האוויר העמיד סד"כ כלים לפיקוד הצפון, כשאם באיראן כל מטוס יכול לבצע 2-3 גיחות ביום, בלבנון כל מטוס מבצע 4 וגם 5 גיחות.
מעבר לזה, במקרים שבהם יש שינוי וכלי טיס לא יכול לפעול באיראן, מיד מפנים אותו ללבנון. חיל האוויר מסיט משאבים, במיוחד כטב"מים, מחזית איראן ישירות ללבנון. אבל יש להדגיש שאיראן נותרת המאמץ העיקרי.
גם האמריקאים פתחו מבערים
היכולת של חיל האוויר להוציא את המטסים הגדולים בתחילת המערכה ולשמר מטסים קטנים, כולל אלה של 40 ו-50 מטוסים, נשענת על מערך מטוסי התדלוק של חיל האוויר האמריקאי. מערך שאיבד כמה מאנשיו בהתנגשות אווירית בשמי עיראק. בישראל גם אומרים שהאמריקאים החלו לצמצם את פער הנתונים במספר הגיחות והחימושים.
האמריקאים לא ממהרים להיכנס לתקיפות סטנד-אין וחשוב להם מאוד להבטיח את ההגנה שלהם לפני שהם יוצאים להרפתקאות. נזכיר שחיל האוויר הישראלי לקח סיכונים ונכנס לתקיפות מהסוג הזה תוך 24 שעות.
צריך לומר, בהמשך לביקורת שנשמעה גם מתוך חיל האוויר, שהאמריקאים פועלים בקצב אחר ומדובר במכונה ענקית שלוקח לה זמן להתעורר ולהיכנס לעניינים. הם כבר צמצמו את הפער בהטלת החימושים ובקרוב כבר יגיעו להיקפי הטלת חימוש גדולים משמעותית משל ישראל, במיוחד לאור כניסת המפציצים האסטרטגיים למערכה.
בצה"ל גם אומרים שהאמריקאים ממשיכים לצבור עוד כוחות: מטוסי קרב, לוחמה אלקטרונית, מפציצים וכלי טיס נוספים שממשיכים להגיע לזירה.
