מותו של הדיקטטור מטהרן: מי היה עלי ח'אמנאי?

מותו של עלי ח'אמנאי בתקיפות המשותפות של ישראל וארה"ב מסמן את סופו של אחד הפרקים המשמעותיים והמדממים ביותר בתולדות המזרח התיכון בעת החדשה. ח'אמנאי, שמת בגיל 86, היה הסמכות העליונה והבלתי מעורערת באיראן, האיש שבידו הופקדו כל ההכרעות האסטרטגיות, הביטחוניות והדתיות של המעצמה השיעית. חיסולו במבצע "שאגת הארי" קוטע רצף שלטוני שהחל עוד בסוף שנות ה-80, ומשאיר את טהרן בוואקום הנהגתי חסר תקדים.

ח'אמנאי נולד במשהד ב-1939 והיה לאחד מתלמידיו הקרובים של מחולל המהפכה, רוחאללה ח'ומייני. לאחר ששימש כנשיא איראן במהלך מלחמת איראן-עיראק, הוא מונה למנהיג העליון ב-1989, אף שלא החזיק בדרגה דתית גבוהה במיוחד באותה עת. במהלך השנים הוא ביצר את מעמדו באמצעות דיכוי אכזרי של התנגדות מבית וחיזוק המנגנונים הדתיים והצבאיים שסרו למרותו, תוך שהוא הופך את שנאת המערב וישראל לעמוד השדרה של משטרו.

הוא לא הסתפק ברטוריקה, אלא עיגן את השמדת ישראל כחובה דתית ואסטרטגית. בנאומיו ובכתביו הציג תוכנית סדורה למחיקת "הגידול הסרטני", כפי שכינה את ישראל, והוציא "פתוואה" (פסק הלכה) ותחזיות פומביות על כך שישראל לא תזכה לראות את שנת 2040, תוך שהוא מנחה את כל זרועות המדינה לפעול למען מטרה זו.

האדריכל של ציר הרשע וטבעת האש

המדיניות הצבאית של ח'אמנאי נשענה על העצמת משמרות המהפכה והפיכתם מצבא פנים לארגון פשיעה וטרור בינלאומי בעל השפעה כלכלית אדירה. הוא הבין שעימות ישיר עם המערב עלול להיות הרסני, ולכן פיתח את אסטרטגיית ה"פרוקסי" - הפעלת שליחים שיקיזו את דמה של ישראל מבלי שטהרן תשלם את המחיר. תחת הנחייתו, הפכו משמרות המהפכה לגוף המממן, המאמן והמצייד של ארגוני הטרור ברחבי המזרח התיכון.

השותף הקרוב ביותר של ח'אמנאי למפעל חיים זה היה קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס. הקשר בין השניים היה כמעט משפחתי; ח'אמנאי ראה בסולימאני את "השהיד החי" והעניק לו חופש פעולה מוחלט לבנות את הקישוריות המבצעית בין עיראק, סוריה, לבנון ותימן. יחד, הם הקימו את "טבעת האש" סביב גבולות ישראל, כשהם הופכים את חיזבאללה לצבא הטרור החזק בעולם ואת חמאס והג'יהאד האיסלאמי לזרועות ביצועיות בתוך הזירה הפלסטינית.

התמיכה האיראנית לא הייתה רק אידאולוגית, אלא חומרית וטכנולוגית. ח'אמנאי אישר העברות של מיליארדי דולרים לאורך השנים, ששימשו לבניית מערכי המנהרות של חמאס בעזה ולדיוק הטילים של חיזבאללה. המימון וההכוונה הללו הם שסללו את הדרך למתקפת 7 באוקטובר, אירוע שח'אמנאי בירך עליו בפומבי, למרות הניסיונות הרשמיים של המשטר להתנער ממעורבות ישירה בתכנון המיידי.

מהפעלת חיזבאללה ועד לסוף בבונקר

בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, ח'אמנאי דחק את האזור לקצה. הוא הימר על יכולתה של איראן להרתיע את ישראל באמצעות הפעלת כלל הזירות במקביל - מצפון, מדרום וממזרח. אולם, האסטרטגיה הזו, שנועדה להגן על טהרן, היא שהביאה בסופו של דבר את המלחמה אל פתח ביתו. ככל שישראל וארה"ב העמיקו את הפגיעה בנכסים האיראניים, ח'אמנאי מצא את עצמו מבודד יותר ויותר בתוך המערכת שבנה.

מבצע "שאגת הארי" הגיע כשיא של תהליך הסלמה שבו ח'אמנאי סירב לסגת מחזונו האלים. התקיפות הממוקדות שחיסלו את המנהיג העליון בלב איראן, מהוות מכה אנושה למורל של משמרות המהפכה וללכידות של ציר ההתנגדות. ללא "המבוגר האחראי" שהחזיק את כל החוטים, הפרוקסים בלבנון ובעזה נותרים ללא הגיבוי הרוחני והלוגיסטי המוחלט שנהנו ממנו במשך עשורים.

סופו של ח'אמנאי במתקפה הנוכחית סוגר מעגל של דם וטרור שהתחיל במהפכה האיסלאמית של 1979. האיש שחלם לראות את ירושלים בוערת, סיים את חייו כאשר המלחמה שייצא לכל עבר חזרה למקור ממנו יצאה. כעת, העולם והעם האיראני נושאים עיניים לראות אם מותו יביא לקריסת המנגנון כולו, או שמא היורשים שיצמחו בטהרן ינסו לשמר את מורשתו הקיצונית של המנהיג שחוסל.