בבוקר ה-11 בנובמבר, נהרג הרב דן מרצבך כאשר נהג במכוניתו מעתניאל למערת המכפלה. כוח צה"ל – חיילי גדוד לביא המאיישים את הגזרה – חשד שמדובר במחבל, כיוון שהרכב נסע ללא אורות ובמהירות גבוהה. האירוע היכה בתדהמה ובכאב את תושבי עתניאל שבדרום הר חברון, שם התגורר מרצבך, וכן את החייל היורה ואת חבריו לגדוד, שנותרו לאבטח את הגזרה.
כתבת "במחנה" ליוותה את גדוד לביא שבוע לאחר התקרית, שעה אחר שעה.
04:55: "זה לא פשוט לשני הצדדים"
הרכב של רבש"ץ (רכז הביטחון השוטף הצבאי) עתניאל, אלחנן קלמנזון, נוסע אחרי משפחתו של הרב דן מרצבך. "כבר מגיעים", הוא מבטיח כשאנחנו קרובים לצומת הכבשים, שם אירעה התקרית שבוע קודם. בדרך מעתניאל, עובר הרכב מחסום של חיילי לביא. "כמו שצריך", מחווה קלמנזון לעברם, "עומדים עם משולש אזהרה, עם אפודים זוהרים, פסים זוהרים".
החיילים מרימים לעברו יד רפה לשלום, והוא עובר. אי-אפשר לראות את פניהם. אחריו, מחכות להם עוד יותר משלושים מכוניות, בתוכן גם זו של המשפחה השכולה. כולם מתקדמים בדרכו של הרב מרצבך, כפי שנסע שבוע לפני כן, כמו בכל שבוע, מעתניאל למערת המכפלה. שבעה ימים אחרי שהרב מרצבך נהרג מירי של לוחם גדוד לביא שבחטיבת כפיר, חזרו שיירות כלי הרכב של תושבי האזור אל מערת המכפלה. גם הפעם הם יתפללו בקול גדול וישירו בחוזקה, רק שעתה יתווספו גם מילות קדיש ודברים לזכרו של מרצבך ז"ל.
"זה לא צריך להיות אירוע כואב עבור הצבא", אומר הרבש"ץ על התפילה. "זה אולי לא נעים לצבא, אבל זה ככה רק כי אתה לא יודע מה הצד השני חושב עליך. זה ככה כי לא מדברים. לכן צריך להיפגש ולדבר אחד עם השני עכשיו". מאוחר יותר יגיד אחד החיילים בפלחו"ד: "זה לא פשוט לשני הצדדים. אנחנו פה כדי לשמור ולהגן על האזרחים, וקרה במקרה הזה בדיוק ההפך".
05:05: "לפעמים כבר אין מילים"
קלמנזון עוצר את הרכב בצומת הכבשים. הצומת קיבל את שמו כיוון שסמוך לו מנהלים ערביי חברון שוק בשר. לאחר שבשנת 2003 נרצחו במקום שלושה חיילים מגדוד לביא על ידי מחבל, שונה שמו לצומת האר"י, על שמם של ההרוגים - אסף ביתן, רונלד ברר ויעקב נעים.
לאט מחנים האנשים את המכוניות, ממצמצים מול שמים כחולים וחסרי שמש, ומתקבצים יחד מול הפילבוקס. סביבם פרוסים חיילי גדוד לביא, ערניים ופוקחים עיניים חדות לצדדים, מוכנים לכל איום. סרן עומרי זקן, מפקד פלוגת החוד בגדוד, עומד עם החפ"ק שלו שעה שהקולות מתחילים לעלות בתפילה. בני משפחתו של הרב והפצועות הנוספות באירוע, מזל בן נעים וכרמלה טרבולסי, ממררים בבכי. "לפעמים כבר אין מילים", הוא מפטיר בשקט.
05:45: העיתונאים מראיינים
המתנחלים מסיימים ומתחילים לעלות לרכבים. צוות של ערוץ 1, שמורכב מכתבת ומצלם שפנס מוצמד למצלמתו, תופס את אחד המתנחלים ומצמיד מיקרופון לפיו, וזה מתחיל לדבר. זקן מביט בהם מבצעים את הריאיון, ציטוט קצר שישודר אחר כך במהדורה שוב ושוב. "רק זוזו אחורה", הוא מבקש מהם בתקיפות, "שלא תיפגעו ממכונית".
05:55: "שבת שלום, לאזרחים ולחיילים כאחד"
בסוף שרים האזרחים במעגל "עוד אבינו חי", ואז ברגע אחד הכול נגמר. "שתהיה שבת שלום", קורא אחד המתנחלים בצעקה, "לאזרחים ולחיילים כאחד".
התפילה נפסקת, והאזרחים חוזרים למכוניותיהם, מדליקים את המנועים הקפואים וממשיכים בדרכם למערת המכפלה. ברגע שהמכוניות זזות, נפתחת החסימה של הציר, וזרם שוטף של פלסטינים מחברון חוצה את הצומת, מלווה ברעש יומיומי של שגרת בוקר – פרסות חמורים וילדים. שבוע אחרי שחייל צה"ל ירה למוות ביהודי בשוגג, כמעט אפשר היה לשכוח כמה מורכבת מציאות החיים כאן.
קלמנזון מתניע את הרכב. ליד החלון שלו, זקן המ"פ מעשן סיגריה. "אני לא ממשיך למערה", מודיע קלמנזון. "היום אני הולך לעשות את מה שלא עשיתי בשבוע שעבר. אני הולך להכניס את הילדים שלי לגן בשמונה בבוקר". השאלה מה קרה בשבוע שעבר כמעט נשלפת אוטומטית, אבל נחנקת בגרון. כולם כאן יודעים מה קרה בשבוע שעבר.
06:30: "שחייל לא יעמוד מול מחבל ויפחד לירות"
הרבש"ץ עוצר לתדלק בקריית ארבע. הוא חוזר לרכב, ונוסע בחזרה לעתניאל. הוא מדליק את הרדיו ומנסה להקשיב לגלגל"צ, אבל כמעט כל מאה מטרים הוא מנדב הסבר קצר: מי נרצח על הדרך הזו, מתי ואיך. נדמה שכל האספלט בכביש המתפתל באזור דרום הר חברון, ספוג טיפות דם.
"לפעמים קל יותר כשיש את מי להאשים", הוא אומר, "אבל יש ביהדות טענה שאם כבר למות על קידוש השם, אז עדיף מידיים טהורות ולא מידיים טמאות".
את הצבא הוא אינו מאשים. "אולי נעשתה שגיאה, טעות של חייל, אבל איך אפשר לומר שהצבא אשם? זה כמו להגיד שמשרד התחבורה אשם בתאונה אחת בכביש. לאנשים בעתניאל אכפת גם מהחייל שטעה – אפילו התקשרו אליו מצוות התמיכה של היישוב, להציע לו עזרה", הוא אומר. "חלק מהתושבים גם העבירו מסר לצבא, שלא יזהירו את החיילים יותר מדי, כדי שלא יפחדו בסוף לירות. שלא יקרה מצב שחייל יעמוד מול מחבל ויפחד לירות. אנחנו יודעים שהמשימה של החיילים פה היא להגן על החיים שלנו".
07:55: "נמשיך לפעול ביום ובלילה כדי להגן על התושבים"
אחרי שהמפקדים חזרו למוצב וישנו שעתיים, מתחילה בשמונה בבוקר הערכת מצב יומית. בחדרו של מג"ד לביא, סא"ל אריה שחורי, מדברים על מעצר שנדחה מהלילה לשעות הבוקר, של חבר בחוליה המתכננת לבצע פיגוע פח"ע על אחד הצירים. את המעצר היה אמור לבצע כוח מיוחד, אבל בסוף הוחלט לתת לגדוד לביא לבצעו.
המפקדים מסתירים את העייפות שלהם היטב. הכול בגזרה נלקח ברצינות – ממטען צינור שהרבש"ץ של בית חגי דיווח שמצא על הציר ועד לכמויות הגשם שאמורות לרדת בסוף השבוע. עבור החיילים שאמורים לעמוד בפילבוקסים בלילה הקרוב, גם המטר הקרוב מאוד משמעותי. "אנחנו פועלים בנחישות ובמקצועיות ונמשיך לפעול ביום ובלילה כדי להגן על התושבים בגזרה", אומר שחורי המג"ד בטרם הוא יוצא לסגור קצוות לקראת המעצר.
09:35: "החייל שירה הוא אחד הטובים בפלוגה"
את המעצר המתוכנן אמורים לבצע חיילי הפלוגה המבצעית. עכשיו יושבים החיילים של מחלקה 1 של פלחו"ד לביא בתוך ה"זאב", צובעים זה לזה את הפנים בצבעי הסוואה ומחכים לפקודה לצאת לדרך. "היינו צריכים לחזור לבסיס ביום שלישי האחרון", מספר סמל רון ניסים, "אבל הקפיצו אותנו ביום ראשון לשיחה על מה שקרה. בסוף אנחנו כאן ואנחנו תומכים בחייל שזה קרה לו, הוא חבר שלנו, ואנחנו יודעים שבפעילות מבצעית יש לפעמים גם אירועים קשים. הוא אחד החיילים הטובים שיש בפלוגה".
10:20: "החלטה שצריך לקבל בשבריר שנייה"
היציאה למעצר מתעכבת. זוג חיילים מיחידת התותחנים "רוכב שמים" מעלים כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) לאוויר, כדי לאסוף מודיעין לקראת המבצע. החיילים מחכים בכלי הרכב. ממתינים לאקשן כשפניהם צבועות בירוק ושחור. הם מדברים באותו קול ופורקים תחושות שיושבות חזק בלב.
"זה לא יהיה בסדר להעניש אותו על מה שעשה. הוא היה היחיד שערני, היחיד שהיה יכול לתפעל את האירוע. הייתה עליו המון אחריות. החדשות הוציאו את זה כאילו הוא עשה את מה שעשה בכוונה, אבל מי שלא חווה את זה, את ההרגשה הזו, לא יודע שבסוף זה רק עניין של אינטואיציה ושל החלטה שצריך לקבל בשבריר שנייה. מי שלא היה במקום הזה יתקשה להבין".
11:00: "איך אפשר לרקוד?"
חיילי חפ"ק המג"ד ממתינים למפקדם ב"דוד". "לדעתי שוב בוטל המעצר", אומר הנהג בקול משועמם. גם בחפ"ק לא ישנו בלילה – צמודים למג"ד, הם אבטחו את השיירה לזכרו של הרב מרצבך. השיחה שלהם נעה בין בדיחה על תות שחוצה את הכביש "ואז מגיעה מכונית וצופרת לו 'תווות, תווות'", לבדיחה פחות מצחיקה על שלוש עגבניות שבורחות על פסי רכבת, וחוזרת אל האירוע שהיה לפנות בוקר. "למה לא רקדתם איתם? אמרו שהם הזמינו אתכם לרקוד", שואל קצין הקשר הגדודי את החיילים. "איזה לרקוד?" אומר אחד הלוחמים, "זה היה נורא עצוב. איך אפשר היה לרקוד?"
אחרי כמה שניות של שקט טעון הם שוב עוברים נושא. עכשיו הם כבר מחקים את הרס"ר שלהם, ממשיכים אל השיחה המבדרת הבאה שתעביר להם את הזמן, ואת המחשבות.
11:55: המג"ד הלך לבדו לשבעה
בחמ"ל מתרוצצים המון אנשים. החיילים של "רוכב שמים", המג"ד והמ"פים עומדים ומחכים לפקודה לצאת לדרך. בכלי הרכב החיילים כבר מתייאשים מהמחשבה שייצאו למעצר. אבל כלמודי שירות ביהודה ושומרון, בתעסוקה המבצעית הממושכת שעוד צפויה להם בגזרה הזו, הם יודעים שהמעצר הזה עוד יגיע אליהם בימים הקרובים. למרות השבת, למרות הגשם, למרות מה שאירע לפני שבועיים, הם ממשיכים לבצע את המשימות, ממשיכים בפעילות, ממשיכים הלאה. אולי זה המג"ד שלהם שהלך לבדו לשבעה, משדר לחיילים את המסר שיש להם גב חזק והם יכולים להמשיך ולהסתכל קדימה לעבר המשימות המבצעיות שלא מחכות להשלמה של אף תחקיר.
ואולי בסוף זו שגרת המעצרים, לילה אחרי לילה, שמזכירה לכולם מי מגן על מי. מי יישאר ער כל הלילה כדי לאבטח שיירה של אזרחים לזכרו של הרב, ובבוקר ישים אפוד וקסדה כדי לעצור את מי שרק יעז לנסות לפגוע באותם אזרחים.
>> האח הגדול בצה"ל: צירי התנועה ביהודה ושומרון ירושתו במצלמות