עסקת הענק וההתקרבות המסוכנת של טורקיה למערב

אחרי שהוצאה מתוכנית ה-F-35 ורכש החמקנים האמריקאים לא מתקדם, טורקיה מאיצה את רכש 40 מטוסי הקרב מסוג "יורופייטר טייפון" מבריטניה ושותפותיה באירופה. הרכש, שמקבל חשיבות מדינית עליונה, נועד להחליף צי מטוסי קרב מזדקן ולשפר את עוצמת חיל האוויר הטורקי, שבשנים האחרונות סובל ממשבר באיכות האמל"ח, כדי להשיג יתרון מול מדינות האזור, כולל ישראל.

הרכש הזה נחשב תגובה למצוקה טכנולוגית גדולה, אחרי שטורקיה הוצאה מתוכנית מטוסי החמקן F-35 בעקבות רכישת מערכות ההגנה הרוסיות S-400. במקביל, המשא ומתן המתמשך לרכש ושדרוג מטוסי F-16 אמריקאיים נתקל בקשיים פוליטיים, למרות דיווחים על התקדמות בנושא.

היורופייטר, שאת רכישתו טורקיה מקדמת, הוא מטוס קרב דו מנועי רב משימתי מדור 4.5 שיספק לטורקיה יכולות גבוהות בתחום התמרון, הפעלת חימושים מתקדמים ועוד מגוון רחב של ביצועים איכותיים בשדה הקרב המודרני.

עצמאות ביטחונית - אך כאב ראש לוגיסטי

הרכש ממקור נוסף שאינו אמריקאי, גם מעניק לטורקים סוג של עצמאות ביטחונית, לנוכח המגבלות האמריקאיות, למרות שמדובר במורכבות לוגיסטית. זאת כאשר מנגד כל דגם של מטוס, בטח ממדינות שונות, דורש קו אספקה ייחודי.

הדחיפות ברכש של מטוסי הקרב ניכר היטב במבנה העסקה המתוכנן, כפי שנטען בפרסומים. כדי לענות על הצורך המיידי בהחלפת מטוסי F-4 ישנים שטסים משנות ה-60 ולשמר כשירות בצי האווירי של טורקיה, היא תקבל בשלב ראשון 12 מטוסים משומשים שיגיעו מלקוחות קודמים של הדגם. מסירה מהירה זו נועדה לספק "זריקת כוח" מיידית לחיל האוויר הטורקי.

בשלב השני יתקבלו 28 מטוסים חדשים שייוצרו במפעלים שבריטניה, גרמניה, איטליה וספרד. ההסכמה העקרונית לרכש כבר נחתמה מול בריטניה, וראש הממשלה קיר סטארמר צפוי לדון בעסקה עם הנשיא ארדואן, מה שמדגיש את הליווי הפוליטי הבכיר של העסקה.

לעסקה הזו יש גם חשיבות מדינית, כי מדובר בחיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני עם בנות בריתה האירופאיות בנאט"ו. העסקה מקרבת את אנקרה בחזרה למדינות המערב. זה קורה אחרי שהמכשול הפוליטי האחרון הוסר כאשר גרמניה, שהייתה המתנגדת העיקרית למכירה, בשל חשש משימוש במטוסים אלה נגד הכורדים או בסכסוכים אזוריים, הסכימה לנהל משא ומתן עם טורקיה ולהסיר את התנגדותה.

המשמעויות הפוליטיות ונתוני מטוס הקרב

ההסכמה הגרמנית והסרת החששות הפוליטיים, מאפשרים לארדואן להשיג את מטרתו המרכזית והיא מודרניזציה של חיל האוויר, כחלק מההתעצמות הצבאית והאסטרטגית, על בסיס ההבנה רבת השנים שעליונות אווירית מכריעה מלחמות או לכל הפחות מקצרת אותן.

היורופייטר טייפון פותח ומיוצר על ידי איטליה, ספרד, גרמניה ובריטניה במשותף. מכירה של המטוס הזה למדינות זרות דורש אישור של כל המדינות המפתחות והמייצרות. מכאן זכות הווטו של הגרמנים שהתנגדו למכירה, על רקע הפרת זכויות אדם בטורקיה.

מדובר במטוס קרב על קולי דו מנועי מדור 4.5 לכל מזג אוויר עם יכולת נשיאת חימוש במשקל של 9 טון. הטייפון יכול לטוס במהירות על קולית מבלי להפעיל מבערים, כשהמשמעות של זה היא חיסכון אדיר בדלק, המאריך את זמן השהייה שלו באוויר.

מבחינת הנתונים היבשים, הטייפון מגיע למהירות מקסימלית של 2,500 קמ"ש, הרדיוס המבצעי שלו מוערך ב-1,400 ק"מ לערך. באירופה טוענים לביצועי תמרון מעולים ומכ"ם רב שימושי "בעל יכולת שנחשבת לחסרת תקדים".