אחרי הקבינט, מה הלאה: צה"ל בעזה לאן - 3 סימנים יעידו

הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס לראשונה זה שבועות לאשר את התוכניות להמשך המלחמה בעזה, אחרי שהרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר הציג מספר אפשרויות, עם אזהרות והערכת הישגים לכל אחד מהם.

למרות ההדלפות הבלתי פוסקות, שמסמנות כביכול את הכיוון שראש הממשלה בנימין נתניהו דוחף אליו, גם בתוך הצבא לא יודעים לומר אם יש בכוונתו ללכת לכיבוש מלא של הרצועה בפועל. סימנים ברורים שנראה בקרוב יילמדו על משמעות ההחלטה שהתקבלה, להתחיל בשלב זה מהשתלטות על עזה העיר.

הערכה היא שיש לחמאס כיום כ-20 אלף מחבלים שרובם הגדול לא משתתף בלחימה, והם מחולקים בעיקר בין עזה העיר, מחנות המרכז ובמרחב ההומניטרי. כמה מאות או אלפים בודדים של מחבלים הם אלה שמנהלים את לחימת הגרילה בשטחים שצה"ל כבש, 75% מהרצועה.

בצה"ל ובמערכת הביטחון מעריכים שהגיעו לכדי מיצוי מבחינת ההישגים הצבאיים ובדיונים אמרו שכדי להשיג את הניצחון, הדרג המדיני צריך לדאוג להסכם דומה לזה שהושג מול לבנון. "מבחינת עוצמה ויכולות, מה שנשאר לחיזבאללה גדול פי כמה מאשר בחמאס, שמצבו קשה ביותר והארגון איבד כמעט את הכל ההנהגה שלו, ומערכים שלמים שנבנו במשך שנים", אמר גורם צבאי בכיר.

גם זה עומד בבסיס ההתנגדות של הרמטכ"ל זמיר לכיבוש הרצועה. כן צריך לומר שבניגוד לדעתו של מפקד פיקוד הדרום, האלוף יניב עשור, שחושב שצריך לכבוש את כל רצועת עזה.

על פי גורמים בסביבתו של ראש הממשלה, הוא דוחף למהלך שיביא בסופו של דבר לכיבוש כל הרצועה, עזה העיר ואחר כך מחנות המרכז. כולל באזורים שבהם ישנו חשש כי נמצאים חטופים, תוך מאמץ של הכוחות להימנע מפגיעה בהם. בממשלה טענו כי יתחילו מהעיר עזה ואם חמאס יתגמש יוכלו לעצור ולדון בהסכם, כשבסביבתו של ראש הממשלה היה גם מי שאמר שהאינטרס של חמאס לשמור על החטופים שבידיו כשהם בחיים, משום שזה הקלף האחרון של ארגון הטרור.

שלושת הסימנים שיעידו מה צפוי

בהנחה שההדלפות הן לא חלק מלחץ על חמאס במסגרת המשא ומתן, ועל פי לא מעט גורמים גם דרך של הממשלה בראשות נתניהו להציג עצמם כמי שרצו להשתלט על הרצועה והצבא הוא שמנע מהם, יש לא מעט סימנים מקדימים שנקבל ויסמנו לאן מועדות פנינו.

הסימן הראשון שכמעט ולא ניתן להסתיר הוא גיוס של אלפי חיילי מילואים, שאמורים לאייש את האוגדות שייכנסו לתמרון בעזה ולחיזוק אלה שכבר שם. סימן שני הוא כמובן פינוי של אוכלוסייה, מדובר בלמעלה ממיליון אזרחים בעזה העיר שצריך לפנות תחילה, ובהמשך אולי גם במחנות המרכז, דבר שייקח זמן.

האזרחים יפונו בעיקר דרומה לאזור ההומניטרי, כאשר חלק מחברי הקבינט אומרים שהכוונה לדחוף אותם דרומה לא רק כדי לפנות אזרחים משטח לחימה, גם כדי ללחוץ על יציאה שלהם בהמשך מעזה. אם זאת תהיה הכוונה ולזה גם יינתן אישור הקבינט, בשל המשמעויות בדין הבין-לאומי, שבצה"ל חוששים מהאשמות בפשעי מלחמה ומכאן ההתנגדות של הרמטכ"ל זמיר.

ישנה היתכנות שעוד לפני הסימנים האלה, גיוס מילואים ופינוי אוכלוסייה, נראה פעולות מוגבלות בפאתי עזה העיר ומחנות המרכז, של הכוחות שכבר נמצאים ברצועה ובמיוחד באזורים בח'אן יונס, שגם בהם נמנעו מלפעול. אבל מהלך זה יהיה רחוק מאוד מהכיבוש המלא ולא יהיה יותר מהכנה, לצד הגברת התקיפות של חיל האוויר. ישנה היתכנות לביצוע מדורג של המהלך ולא כיבוש מקביל, אבל זה צפוי להאריך עוד יותר את משך המלחמה.

הרמטכ"ל זמיר סבור שיש בעיה באסטרטגיית המלחמה, והוא ניסה לשכנע את השרים שלא לבחור באופציה של כיבוש הרצועה. גם כי מעבר לסיכון חיי החטופים, והעובדה שהאויב קיצוני שהכיבוש לא יעצור את לחימת הגרילה שלו, אפילו אחרי כיבוש מלא, הפעולה תשחק עוד יותר את הצבא ועלולה לגרור את ישראל עמוד עוד יותר לבוץ העזתי.

פעולה כזאת תדרוש צווי 8 של מאה ימים ויותר גם בשנת 2026 ואפילו ב-2027. זאת כשחלק מאנשי המילואים כבר הפסיקו להגיע, ולא ברור מי יאייש את המפקדות והמסגרות הלוחמות. בצה"ל רומזים על כוונה להשתמש בעיקר בסדיר, אבל זה חסר היתכנות מעשית, משום שמדובר באזורים שדורשים טיהור מלא של השטח ממנהרות, מטענים, חוליות מחבלים ועוד.

צה"ל יכריז על הפעלה של ארבע אוגדות ויותר, אבל בפועל יהיו כוחות בסדר גודל של חטיבות, וגם היום האוגדות שבשטח מפעילות רק אחוז קטן מסך הטנקים שלהן.

הבעיות שהתוכניות השונות לא פותרות והשאלה הגדולה

כל זה מוביל לאופציה השנייה שהצבא דחף אליה, כיתור של אותם יעדים והפעלה של אש מאסיבית אבל מדויקת מהאוויר בעיקר. ייתכן שגם פשיטות קרקעיות ממוקדות מהאזורים שבהם צה"ל שולט, לצורך הכיתור. האופציה הזו היא בעיקר פיקציה, מהסיבה הפשוטה שצה"ל כבר מכתר את כל עזה ואת אותם אזורים בדיוק. הכוחות אולי יתקרבו מעט יותר לעזה העיר, ייכנסו לפאתי העיר וייתכן שכך גם במחנות המרכז בהמשך. אבל מבחינת כיתור, לא יהיה מדובר בשינוי דרמטי.

הבעיה עם התוכנית הזו, במיוחד אם היא תכלול גם הנעה של האוכלוסייה, זה שהיא תאריך עוד הרבה יותר את משך המלחמה, ונראה שלא תביא את חמאס לשולחן המשא ומתן. למעשה, אומרים בכירים בצה"ל, מתנהל דיון על מהלכים צבאיים וטקטיקה, במקום על האסטרטגיה, שם אמור להיות עיקר הדיון המדיני וגם הציבורי לתפיסתם.

כל עוד אין כוונה ללכת להסכם, כל המשך של המהלך הצבאי יאריך את המלחמה. זמיר מוביל את הצבא, אך הממשלה ובראשה נתניהו לא מוכנים לקבל כפי שזה נראה החלטה אסטרטגית בעזה - בין שזאת נסיגה מהרצועה, כיבוש מלא ואפילו הקמת יישובים. כל עוד ראש הממשלה לא יקבל ויידחה את ההחלטה, אז גם המהלך שאושר בקבינט המדיני ביטחוני לא יהיה שונה ממרכבות גדעון, עוז וחרב וכל מה שהיה לפני.

כאשר המבצע ייצא לפועל, לא מן הנמנע שצה"ל יציג תיעוד ונתונים על הישגים, כשמנגד הסיכון ללוחמים יגבר מן הסתם. השאלה הגדולה היא האם בסוף המהלך, בעוד מספר חודשים כפי שמעריכים, נראה את סיום המלחמה, הכרעת חמאס וחזרת כל החטופים, וסביב השאלה הזו יש כרגע ספק גדול.