"הרופא הושיב אותנו וסיפר שעידו הגיע כמעט ללא רוח חיים"
סמל ראשון עידו ברוך ז"ל נרצח בפיגוע הירי בשבי שומרון. אמו עינב ספדה לו הבוקר, תיארה את הרגעים הקשים בבית החולים בהם התבשרה כי בנה לא שרד את הפציעה וסיפרה על המצב המורכב בבית: "משתדלים לחזק אחד את השני, רוצים שעידו ימשיך להיות גאה בנו ובמסורת המשפחתית המאוחדת"
סמ"ר עידו ברוך ז"ל שנרצח בפיגוע בשבי שומרון הובא אתמול (רביעי) למנוחות. משפחתו ומאות מחבריו ליוו אותו בדרכו האחרונה וספדו לו. אמו, עינב, נפרדה ממנו הבוקר ותיארה את הרגעים שבהם התבשרה כי לא שרד את הפציעות הקשות.
"היינו בדרך לבית החולים מאיר. אנחנו גרים בגדרה אז הדרך ארוכה", סיפרה לנסלי ברדה, "ליוותה אותנו ניידת משטרה וזאת ההזדמנות שלי להגיד תודה לשוטרת שעזרה לנו בכביש. הגענו מאוד מהר וחיכו לנו נציגי הצבא והרפואה בשער בית החולים".
"נכנסנו לתוך בית החולים, ישר לחדר משפחה. הושיבו אותנו ונכנסה פמליה לחדר. הבטן שלנו התהפכה. הרופא סיפר מה קרה לו, מה הפציעה, שהוא הגיע לבית החולים כמעט ללא רוח חיים ושהם עשו את כל המאמצים - אבל שזה לא צלח. הלכנו להיפרד ממנו".
עידו החזיק בכרטיס אדי ומשפחתו תרמה את קרניות עיניו. "אנחנו משפחה של נתינה, זה משהו שקורה פה בבית. הילדות מתנדבות, עידו מתנדב, זה משהו שגור פה. לעידו יש כרטיס אדי, גם לבעלי ולי יש. רצינו לתרום יותר ממה שהיה אפשר, איברים נוספים, אבל לפחות מישהו אחר יקבל את העיניים השמחות שלו".
איך האחיות הצעירות ואתם ההורים מתמודדים עם האובדן הקשה?
"אנחנו משתדלים להיות אחד למען השני, לחזק אחד את השני. כמו שאנחנו היינו גאים בעידו, אנחנו רוצים שימשיך להיות גאה בנו ובמסורת המשפחתית המאוחדת. אחד למען כולם".
מתי דיברת איתו בפעם האחרונה?
"נפגשנו בסוף השבוע, הוא היה בבית. דיברתי איתו אתמול בבוקר על ענייני הא ודא, השיחות הכי רגילות ופשוטות שיש. הוא שלח לי סרטון של הפיצה שהכנתי לו, איך הוא מחמם אותה בטוסטר וכמה הוא שמח שיש לו אוכל של אמא. זה אחד הדברים שהוא תמיד הקפיד עליהם, לצאת ביום ראשון עם קופסה של אוכל של אמא, בין אם זה פיצה או פסטה וקציצות".
יצא לך לדבר איתו על החששות שלך מהשירות שלו?
"דיברנו באופן כללי, אבל לא הבעתי בפניו את החששות שלי כי ידעתי שזה מה שהוא רוצה לעשות, שחשוב לו לשמור על המדינה ולתרום הכי טוב שהוא יכול. לא העסקתי את עצמי בזה, אני סומכת על הצבא ועל ממשלת ישראל. שלחתי אותו וסמכתי שיעשה את הכי טוב שהוא יכול".
מעבר לזה שעידו היה לוחם, הוא היה גם גבר צעיר שתרם המון לחברה.
"הבן שלי היה ילד מאוד מיוחד. היה בו אור. קראתי לו עידו כי הוא מוזכר בתנ"ך כמנהיג. כזה הוא היה לאורך הילדות והנעורים שלו. הוא היה תלמיד בכיתת מופ"ת, אחר כך בצופים, בקורס מדריכים. כל דבר שהוא נגע בו היה מוצלח. הוא היה די-ג'יי מחונן, מוצא שירים ומכין מיקסים. הוא למד מוזיקה. ההמשך הטבעי היה ללכת לשנת שירות ולתרום לחברה. הוא עשה שנת שירות בעמותת קדימה שמסייעת לנוער בסיכון. החניכים מתים עליו, הצוות שאיתו מעריץ אותו. שם הוא הכיר את בת הזוג שלו רוני, והם צמודים שלוש שנים. גם אנחנו המשפחות מאוד מחוברות. הוא לא היה סתם לוחם בסיירת גבעתי, אלא בצוות חפ"ק מח"ט, הצוות שצמוד למח"ט. הוא תמיד רצה להיות ראשון, להצטיין, לעשות את הכל הכי טוב שהוא יכול".