mako
פרסומת

נועדו למלחמה ארוכה ותפיסה שלמה עומדת מאחוריהן: ערי הטילים של איראן מתחת לאדמה

בטהרן פרסמו לאחרונה סרטונים מהמתקנים המבוצרים אך מדובר בהרבה יותר מסתם תעמולה. הקלף שמהווה שיקול דרמטי בכל הסלמה מצד טראמפ גם אם הירי לא מגיע לישראל - והגורמים לכך שגם אם המתקנים מותקפים, הטילים והמשגרים שורדים

שי לוי
פורסם:
עא
צילום: Mohsen Shandiz/Corbis via Getty Images
הקישור הועתק

הסרטונים של מנהרות ואולמות תת-קרקעיים מלאים בטילים ומשגרים שמפרסמים משמרות המהפכה, נראים לעתים כמו עוד סרטון תעמולה איראני, שנועד להציג עוצמה צבאית ולהרתיע את ישראל וארה"ב. אלא שמאחורי התמונות של המנהרות הארוכות, המשאיות הכבדות והטילים שמאוחסנים עמוק בתוך ההרים, עומדת תפיסה צבאית שאיראן בנתה במשך עשרות שנים. תפיסה שנועדה להתמודד עם האיום שאיתו התמודדו האיראנים בסבבים האחרונים: מתקפה אווירית רחבה שתנסה להשמיד את מערך הטילים הבליסטיים שלה.

ערי הטילים הן לא רק מחסנים תת-קרקעיים. למעשה, מדובר במערכת שלמה שנועדה לשמר את יכולת התגובה האיראנית, גם בתנאים של מלחמה ממושכת, תקיפות אוויריות עוצמתיות ופגיעה בתשתיות הלאומיות. השאלה המרכזית היא לא רק כמה טילים נותרו לאיראן אחרי שני סבבי לחימה מול ישראל וארה"ב, אלא עד כמה היא מסוגלת להוציא אותם מהמחסנים, להפעיל את המשגרים ולחדש את הירי, גם לאחר שהמתקנים עצמם הותקפו.

"ערי הטילים הן אקו-סיסטם שלם של רוע"

"לא נכון להסתכל על כל מתחם כזה בנפרד", אמר ל-mako רס"ן במילואים א' מאגף המודיעין. "מדובר במערכת מדינתית-לאומית שנבנתה למלחמות ארוכות ולפעול תחת בליץ של התקפות מהאוויר ואגב גם מהיבשה. מבלי לפרט איך זה עובד, משגר יכול לצאת משם ולהיעלם או לשגר מהפתח ולחזור למיגון. במדינה כל כך גדולה, זה אירוע מבצעי מורכב".

התיעוד מטהרן
עיר הטילים שחשפה איראן | צילום: הטלוויזיה האיראנית

איראן מפעילה מערך בסיסים ומתקני שיגור הפרוס על פני שטחה העצום ולא כל עיר טילים מיועדת לאותה זירת פעולה. מתקנים במערב ובמרכז המדינה קשורים ליכולת להפעיל טילים בליסטיים לטווח בינוני וארוך, שיכולים להגיע לישראל. מתקנים בדרום המדינה וסמוך למפרץ הפרסי, מאפשרים להפעיל טילים לטווחים קצרים ובינוניים, נגד יעדים במדינות המפרץ ובהם בסיסים אמריקאיים ותשתיות אסטרטגיות.

פרסומת

ערי הטילים שמהן מתבצעים שיגורים למדינות המפרץ שנחשבות קלף מול האמריקאים לא פחות ממצר הורמוז, שכן הטילים האלה מאיימים על התשתיות הלאומיות של בנות הברית שלוחצות על נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שלא לתקוף באיראן. הטווח הקצר יותר מקשה על היירוט של אותם טילים.

החלוקה הזאת מעניקה לאיראן גמישות מבצעית. היא יכולה להחזיק מערך טילים שמאיים על ישראל ובמקביל מערך שמסוגל לפעול נגד מדינות המפרץ והכוחות האמריקאים באזור. עם זאת, לא כל טיל יכול להגיע לכל יעד ולא כל מתקן מסוגל להוציא לפועל כל סוג של שיגור. הטווח, סוג הטיל, מיקום הבסיס והמשגר הם שקובעים את יכולת הפעולה.

ש
צילום: רשתות חברתיות לפי סעיף 27א'
פרסומת

בתוך המתקנים התת-קרקעיים נמצאים, בין היתר טילים בליסטיים, משגרים ניידים, תשתיות אחסון, אמצעי שינוע ומערכות תומכות. חלק מהמשגרים מותקנים על גבי משאיות כבדות, שמאפשרות להעביר אותם אל מחוץ למתקן ולשגר מהם. המשמעות היא שהטיל אינו חייב להיות משוגר מתוך המנהרה עצמה. המתקן מספק לו הגנה עד לשלב שבו ניתן להוציאו ולהפעילו.

30 ערי טילים שנועדו לשרוד מלחמה ארוכה

כאן נמצא אחד היתרונות המבצעיים המשמעותיים של השיטה האיראנית. בעוד בסיסי שיגור עיליים חשופים יחסית לאיסוף מודיעיני ולתקיפות אוויריות, המתקנים התת-קרקעיים מקשים על איתור המלאי, על הערכת הנזק ועל השמדת כלל היכולת במכת פתיחה. גם פגיעה בכניסה למנהרה או חסימתה אינה מוכיחה בהכרח שהטילים שבתוכה הושמדו כפי שלמדנו במבצעי "עם כלביא" ו"שאגת הארי". לעתים מדובר בפגיעה שמקשה על הגישה למתקן ומעכבת את חזרתו לפעילות, אבל היא אינה מבטלת את היכולת לשקם אותו. למעשה, רוב הטילים והמשגרים כלל לא נפגעו במלחמה.

דני סיטרינוביץ, לשעבר בכיר באמ"ן וכיום חוקר בכיר בתוכנית "איראן והציר השיעי" במכון למחקרי ביטחון לאומי, מסביר שמדובר בתפיסה שאיראן השקיעה בה משאבים במשך עשרות שנים ב"מאמצים יוצאי דופן כדי להבטיח את שרידות תוכנית הטילים שלה, גם תחת מתקפה צבאית מתמשכת". לדבריו, "תשתית הטילים של איראן מעולם לא נבנתה עבור עימות קצר. היא נועדה לעמוד במלחמות ממושכות, בתקיפות אוויריות נרחבות ובפגיעה קשה בתשתיות הלאומיות החיוניות ביותר".

פרסומת

ההיגיון הזה מסביר מדוע האיראנים משקיעים לא רק בהעמקת המנהרות, אלא גם בביזור המתקנים, ביצירת חלופות ובשמירה על תשתיות שיאפשרו להם להמשיך לפעול גם כאשר חלקים אחרים במדינה נפגעים. סיטרינוביץ מצביע על ההשקעה האיראנית במתקנים תת-קרקעיים, במערכות גיבוי ובמקורות עצמאיים אפשריים של מים וחשמל, שנועדו לשמר את פעילות מערך הטילים גם כאשר התשתיות האזרחיות נפגעות.

עא
צילום: KAWNAT HAJU / AFP via Getty Images

השבוע פורסם ב"ניו יורק טיימס" תחקיר על ערי הטילים שם דווח על כ-30 ערי טילים שנבנו באיראן. עוד נטען שם שכחלק מהשרידות לערי הטילים ישנם מקורות אנרגיה בלתי-תלויים, כולל בנייה של סכרים לייצור חשמל. כאן יש להדגיש שבאיראן נבנו מאות סכרים ורק כמה עשרות מהם חשודים כקשורים לפרויקט הטילים. גם על פי סיטרינוביץ, הקשר הישיר בין הסכרים של איראן לבין מתקני הטילים התת-קרקעיים לא הוכח באופן חד-משמעי, אבל "גישה כזאת מתיישבת לחלוטין עם החשיבה האסטרטגית של איראן".

פרסומת

כלומר, אין כיום בסיס לקבוע שכל פרויקט מים הוא חלק מתשתית צבאית, אבל הרצון להבטיח עצמאות תשתיתית למתקנים אסטרטגיים, תואם את תפיסת ההישרדות האיראנית.

הגישה האיראנית נשענת על כמה עקרונות: הסתרת המלאי, פיזור המשגרים, יצירת יתירות בין מתקנים ושימור יכולת פעולה גם כאשר חלקים מהמערך יוצאים מכלל שימוש. מבחינת איראן, המטרה אינה בהכרח למנוע מישראל או מארה"ב לפגוע במתקנים, אלא להבטיח שהפגיעה לא תוביל להשבתה מוחלטת של מערך הטילים.

במובן הזה, ערי הטילים הן מרכיב מרכזי בתפיסת ההרתעה האיראנית. טהרן יודעת שהיא נמצאת בנחיתות משמעותית מול העליונות האווירית והמודיעינית של ישראל וארה"ב. לכן היא משקיעה ביכולת שתאפשר לה להמשיך לאיים באמצעות טילים בליסטיים גם אחרי שתספוג מכה קשה. מבחינת משמרות המהפכה, עצם הידיעה שגם אחרי מתקפה רחבה יישארו להם יכולות שיגור, היא חלק מהמחיר שמי ששוקל לתקוף את איראן נדרש להביא בחשבון.

עא3
צילום: מתוך תיעוד שעלה ברשתות החברתיות, לפי סעיף 27א'
פרסומת

אלא שיש גם מגבלות: העובדה שטילים מאוחסנים עמוק באדמה אינה מבטיחה שהם זמינים לשיגור. כדי להפעיל אותם נדרשים משגרים תקינים, כוח אדם, מערכות פיקוד ותקשורת, תחזוקה ותשתיות לוגיסטיות. פגיעה באחד המרכיבים האלה יכולה לעכב את הפעילות גם אם הטילים עצמם שרדו. בנוסף, שיקום כניסה למנהרה אינו מעיד בהכרח על חזרה לכשירות מבצעית מלאה, והיכולת לשגר מטח ראשון אינה זהה ליכולת להמשיך ולשגר לאורך שבועות.

סיטרינוביץ מזהיר מפני הנטייה להתייחס לתוכנית הטילים האיראנית כאל אוסף של משגרים ומתקני ייצור שאפשר להשמיד בתקיפות אוויריות. "מדובר ביכולת אסטרטגית שהוטמעה עמוק במערכת האיראנית, פותחה במשך עשרות שנים והשרידות נמצאת בליבת התכנון שלה".

המשמעות היא שגם מערכה צבאית מוצלחת יכולה לפגוע באופן משמעותי ביכולת הטילים האיראנית, אבל לא בהכרח להעלים ולהשמיד אותה: "פעולות צבאיות יכולות לשחוק את יכולות הטילים של איראן. אבל שחיקה של היכולות אינה זהה לחיסולן".

פרסומת

הטילים הם קלף אסטרטגי וחלק ממערך ההרתעה של איראן

גם אם ישראל וארה"ב יצליחו להשמיד חלק גדול ממלאי הטילים, לפגוע במשגרים ולגרום נזק משמעותי למתקני הייצור, איראן צפויה להעמיד את שיקום המערך בראש סדר העדיפויות הביטחוני שלה, כפי שקרה מאז סיום "שאגת הארי". מבחינת האיראנים, תוכנית הטילים היא לא רק אמצעי התקפי, אלא אחד מעמודי התווך של ההגנה וההרתעה שלה מול יריבים בעלי יתרון צבאי קונבנציונלי.

"אנחנו מבינים את זה ושומעים מהשותפים שלנו (האמריקאים) כמה זה מעסיק אותם", אמר רס"ן א'. "היכולת האיראנית לפגוע במדינות המפרץ ולגבות דרכן מחיר שישפיע על כל העולם מטריד אותם והם מתמקדים בניסיון למצוא פתרון מבצעי יעיל".

עא2
צילום: מתוך תיעוד שעלה ברשתות החברתיות, לפי סעיף 27א'
פרסומת

רק לא בטוח שיש להם פתרון כזה. המבחן האמיתי של המערכה הבאה לא יהיה רק כמה טילים הושמדו וכמה מנהרות נפגעו, אלא האם ניתן יהיה לשלול מאיראן את היכולת להפעיל את המערך לאורך זמן. כפי שמסביר סיטרינוביץ, השאלה המרכזית אינה רק כמה נזק ארה"ב יכולה לגרום, אלא איזו מטרה אסטרטגית אפשר להשיג באופן ריאלי.

וזו אולי הנקודה החשובה ביותר בסיפור של ערי הטילים. ישראל וארה"ב יכולות להשיג עליונות אווירית, לתקוף מתקנים, להשמיד משגרים ולפגוע בתשתיות הייצור. אבל מול מערכת שנבנתה במשך עשרות שנים כדי לשרוד מלחמה, ההבדל בין פגיעה קשה לבין חיסול היכולת הוא עצום.

מבחינת טהרן, כל עוד נשארת לה האפשרות להוציא טילים מהאדמה ולשגר אותם לעבר ישראל ומדינות המפרץ, גם אחרי מתקפה רחבה, ההרתעה שלה עדיין לא נעלמה. כשחושבים ללכת למערכה שלישית שהמטרה שלה היא גם איום הטילים, כפי שמכריזים כאן בישראל, זה צריך להיות שיקול מרכזי בהחלטה.

פרסומת

ההבנה בסנטקום, פיקוד המרכז האמריקאי שאחראי למזרח התיכון, ובצה"ל, היא שבסבב השלישי ואולי גם הרביעי הטילים האיראנים ישוגרו לעבר נמלים, מפעלי זיקוק, תשתיות לאומיות ומטרות אסטרטגיות נוספות במדינות המפרץ.

זה מטריד את מקבלי ההחלטות הרבה יותר מאשר שיגורים לישראל שהיכולת שלה להתמודד עם האיום טובה יותר, גם בגלל המרחק שמאפשר זמן גילוי ויירוט טוב יותר. מערך הטילים האיראני הפך כאן לקלף כמעט אסטרטגי, שכן זה שיקול מרכזי בכל פתיחת מלחמה של ארה"ב, של עלות אל מול תועלת וראייה ריאלית של היכולת להשיג את המטרות של המלחמה.