הגדולה ביותר: "אם כל הפצצות" בדרך לישראל? האמת על הדיווחים

לאחרונה פורסם בכלי תקשורת זרים בהם ה"בילד" הגרמני וכמה כלי תקשורת ישראלים, שבכוונת ארה"ב להעביר לישראל את הפצצה האמריקאית הלא-גרעינית החזקה ביותר שמכונה "אם כל הפצצות". אך למרות הפרסומים בנושא, אף גורם ישראלי לא אישר את הדיווח ולמעשה, לחיל האוויר הישראלי אין אף מטוס קרב שמסוגל לשאת את הפצצה הזאת.

בפרסום המקורי של ה"בילד", נטען ששליחו של טראמפ למזרח התיכון, סטיב ויטקוף, אמר כביכול שהפנטגון ישלח לישראל את הפצצה מסוג GBU-43/B Massive Ordnance Air Blast, שמשקלה 11 טון ומסוגלת להשמיד בונקרים ומנהרות שנמצאים עמוק מתחת לאדמה.

"אם כל הפצצות" שגם מכונה "פצצת מואב" - MOAB, זהו חימוש אווירי מונחה-מדויק הנחשב לפצצה הלא-גרעינית הגדולה ביותר במחסני החימוש האמריקאיים. מתוך משקל של 11 טון, למעלה מ-8 טון מתוכה הוא חומר נפץ משולב. אורכה של הפצצה כמעט עשרה מטרים והיא בעלת מערכת הנחייה מבוססת GPS ומערכת ניווט אינרציאלית. יש לה רדיוס הרס של כ-150 עד 200 מטרים וראש הקרב שלה מאפשר לה לחדור בטון וקרקע בעומק רב, כאשר הנתון הרשמי מסווג.

הפצצה הזאת נמצאת בשימוש האמריקאים מאז תחילת שנות ה-2000 וב-13 באפריל 2017 בסביבות 19:00 היא הוטלה בפעם הראשונה בשדה הקרב, כאשר האמריקאים הפעילו אותה על קומפלקס מנהרות באפגניסטן. תקיפה שהובילה למותם של מאה אנשי טליבאן בהם מפקדים בכירים ולהרס נרחב. בגלל גדולה ומשקלה של הפצצה, היא מוטלת ממפציצים או מטוסי תובלה, כפי שנעשה באפגניסטן.

אין ספק שמדובר בפצצה בעלת יכולות מבצעיות משמעותיות, בטח לתקיפת יעדים כמו פרויקט הגרעין האיראני, שרובו נמצא עמוק מתחת לאדמה או תשתיות טרור בלבנון ומדינות אחרות, שגם הן מוגנות היטב בעשרות מטרים של קרקע ובטון.

באמצע שנות ה-2000 גם בחיל האוויר ובמשרד הביטחון היה מי ש"השתעשע" ברכש של הפצצה. הבעיה שארה"ב אוסרת על ייצוא שלה וחוץ מזה, לחיל האוויר הישראלי אין מפציצים, ומטוסי הקרב קטנים מדי כדי לשאת את הפצצה הזאת.

לחיל האוויר הישראלי יש מטוסי תובלה מסוג C-130 "קרנף" ו"שמשון". אבל בניגוד לאפגניסטן, שם לטליבאן לא הייתה יכולת מבצעית לאיים על כלי הטיס האמריקאים, המטרות שישראל צריכה עבורן את הפצצות האלה מוגנות במערכי הגנה אווירית כבדים, וגם הדרך לשם עובר במה שמכונה אמ"ט, כלומר אזור מוכה טילים.

הסיכוי של הרקולס ישראלי שנושא פצצה במשקל של 11 טון כך שכושר התמרון שלו מוגבל עוד יותר, לשרוד טיסה שכזאת, להגיע ליעד ולחזור, הופך כל מחשבה על משימה כזאת ל"משימת התאבדות". בטח שכדי להטיל פצצה כזאת באופן יעיל, מטוס התובלה צריך לעלות לגובה רב, לטוס לאט ואז להצניח אותה דרך הרמפה האחורית שלו. כאמור משימת התאבדות, למרות המעטפת הטכנולוגית וערכת התקיפה שמלווה כל מטוס קרב.

לאמריקאים יש מפציצים כבדים לטווחים ארוכים כמו ה-B-1B "לנסר", ה-B-52H או ה-B-2 החמקני, שכל אחד מהם יכול לשאת עשרות טונות של חימוש, לטווח של אלפי קילומטרים. מטוס ישראלי שישימו עליו את הפצצה פשוט לא ימריא, ולכן כל הדיווחים האלה מנותקים מהיכולת המבצעית של חיל האוויר וחסרי כל שחר. גם אם ישלחו לכאן מספר פצצות כאלה, השימוש היחיד שיעשה בהן זה ככותרות לתקשורת.