הערכה - האיראנים חילצו מאות טילים ומשגרים: האיום על העורף הישראלי

לקראת אפשרות של סבב נוסף עם איראן, עולות שאלות רבות על מטרת המבצע והיכולת לפגוע באיום האיראני, אך גם שאלות המחיר בעורף ומידת האחריות ושיקול הדעת כחלק מההחלטה הן שאלות כבדות משקל שראוי שישאלו.

המערכה הבאה מול איראן לא תראה בהכרח כמו שתי המערכות הקודמות. ישראל פגעה קשות במערך הטילים האיראני, השמידה משגרים ואתרי ייצור ופגעה בתשתיות האסטרטגיות. אבל על פי שורה של דיווחים, בחודשים שחלפו מאז משמרות המהפכה הצליחו לשקם חלק משמעותי מהיכולות. ההערכות בישראל הן שאיראן ניצלה את החודשים האחרונים לבנות מחדש את מערך הטילים שלה, לא רק בכמות אלא גם באופן ההפעלה של המערך.

האיראנים חילצו מאות טילים ומשגרים ממנהרות ש"נפקקו" (הגישה אליהן נחסמה בתקיפה) בסבב הקודם ובנוסף הקימו מערכי פיקוד חדשים ומבוזרים, כדי להקשות על הפגיעה בהם.

המשמעות היא שהאיום על ישראל לא נעלם. השאלה המרכזית לקראת עימות נוסף היא לא רק כמה טילים נותרו לאיראנים, אלא כמה מהם יהיו כשירים לשיגור, באיזה קצב הם יוכלו להפעיל אותם ובעיקר באילו יכולות יבחרו להשתמש. מול זה ישנה הערכות נרחבת של מערך ההגנה האווירית של ישראל.

האיום המוכר: ראשי קרב מתפצלים לפצצות מצרר

אחת השאלות המרכזיות היא אם איראן תסתפק שוב בטילים שכבר הכרנו בשתי המערכות האחרונות, "עם כלביא" ו"שאגת הארי", או שתכניס למערכה גם מערכות טילים נוספות. במהלך העימותים הקודמים כבר נחשפו טילים מתקדמים כמו סג'יל, ח'ורמשהר-4 וחאג' קאסם, לצד שימוש בראשי קרב מצרר. עם זאת, ייתכן שבארסנל האיראני קיימות משפחות טילים נוספות שהם עוד לא השתמשו בהן, אבל סביר שמוכרות לחיל האוויר הישראלי.

אחת היכולות שכבר הוכחה כבעייתית במיוחד היא השימוש בראשי הקרב המתפצלים. טילי מצרר מאפשרים לפזר עשרות חימושים קטנים על פני שטח נרחב ומקשים על מערך ההגנה האווירית לייצר הגנה מלאה על כל נקודות הפגיעה האפשריות. לא בהכרח צריך טיל חדש כדי לייצר איום משמעותי יותר. לעתים מספיק להשתמש באופן שונה באמצעי לחימה שכבר קיימים. בחיל האוויר טוענים בהקשר הזה שהפיקו לקחים מפגיעות המצרר בישראל.

גם אופן ניהול האש של משמרות המהפכה יהיה משמעותי. איראן יכולה לבחור בירי מדוד, במטחים מוגבלים לאורך זמן, תוך שמירה על חלק מהמלאי וניסיון להתיש את ישראל. מנגד, אם תראה בעימות איום על שרידות המשטר היא עשויה לבחור במטחים גדולים ומרוכזים, בניסיון להציף את מערכות ההגנה ולגרום למספר רב ככל האפשר של נפילות.

אין כמות בלתי מוגבלת של מיירטים - והמשטר על הקצה

אלא שגם בצד הישראלי יש מגבלה שאי אפשר להתעלם ממנה והיא מלאי המיירטים, שעל פי דיווחים ירד משמעותית ב"עם כלביא" ו"שאגת הארי". במערכה הקודמת, ארצות הברית הייתה שותפה מרכזית במאמץ ההגנה, והפעילה כמויות משמעותיות של מיירטי "THAAD" ומערכות נוספות.

מאז פורסמו הערכות על שחיקה ניכרת במלאי האמריקאי ועל הזמן הממושך שיידרש כדי למלא אותו מחדש. בישראל מדגישים שאין מחסור קריטי במיירטים ומשרד הביטחון אף פועל להאצת הייצור של מיירטי חץ. אבל גם מערך הגנה מתקדם אינו בלתי מוגבל, והתלות בסיוע האמריקאי הופכת לשיקול משמעותי בתכנון מערכה נוספת. אין ספק שבישראל היה ייצור מיירטים, אבל כלל לא בטוח שהוא מילא את המחסנים כפי שהיו לפני המלחמה.

עבור העורף הישראלי, המשמעות היא שגם אם מרבית הטילים ייורטו, כפי שסביר שיהיה, לא ניתן להבטיח שלא יהיו נפילות. פגיעה בבנייני מגורים, בתשתיות חשמל, תקשורת ובמתקנים אסטרטגיים עלולה להוביל לשיבושים משמעותיים, לפינוי תושבים ולעומס על כוחות ההצלה ובתי החולים.

התרחיש המורכב אינו בהכרח מטח אחד גדול אלא רצף של מטחים, יירוטים, נפילות ושיקום נזקים ואז שוב ירי. מבחינת העורף הישראלי, המבחן הבא עלול להיות לא רק היכולת לספוג מתקפה איראנית, אלא שוב היכולת להחזיק מעמד לאורך זמן, גם כשמלאי המיירטים ושגרת החיים נשחקים. אזרחי ישראל כבר הוכיחו את היכולת הזאת.