"מאה רסיסים בצוואר": סיפור ההישרדות יוצא הדופן של לוחם מגלן
"ראיתי את המשפחה שתהיה לי. באותו רגע בחרתי בחיים, התאפסתי וצעקתי על עצמי להתחיל לנשום עד שחזרתי לסיטואציה המגעילה שיורים עליי", כך תיאר בריאיון רס"ר איתי שגיא את הפציעה הקשה ביום החמישי של המלחמה. מאז הוא עובר שיקום ולא מספיק להסתכל קדימה

מאה רסיסים בצוואר: ביום החמישי למלחמה יצא רס"ר איתי שגיא עם הצוות שלו במגלן לעוטף עזה במחשבה שהשטח סטרילי, אך במהרה מצא עצמו בהיתקלות עם מחבלים שעשו להם מארב. שגיא נפצע קשה מרימון, ומאז הוא בשיקום.
הבוקר (שלישי) שיתף את ניב רסקין ב"חדשות הבוקר" בסיפור מעורר ההשראה איך דווקא ברגע הקשה בחייו ראה עתיד ורוד. "נתקלנו במארב נוח'בה שפתחו עלינו באש. זה היה בשטח ישראל. ירו עלינו פצמ"רים, רכב אחד נהרס. הכוח התפצל ורצנו למיגונית. פתחו לעברנו באש ושישה נפצעו", חזר אל הרגע שבו הכל החל.
"הצלחתי להילחם כמה דקות, הרגתי שני מחבלים. זרקו רימונים, אחד התפוצץ לידי במרחק של מטר. השמיעה שלי נהרסה לגמרי. התרסקתי לרצפה, כל הגוף מרגיש נמלול. הצוואר שלי נפתח, רסיסים בכתף. התחלתי להיחנק, לא הבנתי מה לא בסדר איתי", המשיך.
דווקא אז, בנקודה הקשה ביותר, כשהכל נעשה כהה וכחצי דקה שבה הרגיש שלא הצליח לנשום - מצא עצמו שגיא מרחף. "זה הרגיש כמו סרט, הייתי אפתי. רציתי להמשיך הלאה עם החיים, לעבור בשער והרגשתי חום. לא הבנתי שאני הולך למות, ברגע שראיתי גופה שאני לא מזהה ואלו הפנים שלי התחלתי לראות איך נראה העתיד. ראיתי משפחה, צוות, בית עתידי של שטח שבדיוק קניתי", שחזר את הרגעים המצמרמרים.
מה ראית?
"הרגשתי חום ואהבה. ראיתי את המשפחה שתהיה לי. באותו רגע בחרתי בחיים, התאפסתי וצעקתי על עצמי להתחיל לנשום עד שחזרתי לסיטואציה המגעילה שיורים עליי ואני מרגיש הכי מוגן בעולם. ראיתי חבר מהצוות שמגן עליי ואני יודע שהוא ייקח אותי הביתה. היו שם 8 מחבלים, אצלנו שבעה פצועים. חבר צעק: 'איתי אתה מדמם, יורד מפל של דם מהצוואר'. הצלחנו לחסל את המחבלים בעזרת כוח שעזר לנו. פוניתי במצב קשה מאוד לבית החולים".
איזה פציעות?
"פציעות באזור הצוואר והכתף, יש לי מעל מאה רסיסים רק בצוואר. אני מרגיש אותם, הם חלק ממני. יש לי תחושה מאולחשת ביד ימין".
איך אתה מסביר את הרגע הזה שהכל נהיה אפור וראית את העתיד?
"אני חושב שזו מתנה, בסוף בחיים שלנו דברים מצטיירים כקללות אבל זו הייתה מתנה. הבנתי איזה מדהימים החיים, כולנו איבדנו חלק מהחיים שלנו ומעצמנו. אחרי שאיבדת אתה מבין בשביל מה יש להילחם. חלק ממני נפגע אבל אני עשיר, מאושר. אני עוד פה ונושם. כל פעם שאני נושם אני מבין כמה שזה מטורף. אני הצלחתי לסיים לימודים בזכות הכוחות ששאבתי מהאירוע ומחברים שכבר לא פה. הצוות המשיך להילחם בכל החזיתות יום לאחר התקרית, זה נתן לי כוח להגיד לעצמי שאהיה הגרסה הכי טובה שלי. אני רוצה לחזור אליהם אבל כרגע עוד לא נותנים לי. אני בוחר בחיים, רוצה לעשות את החיים בצורה הכי טובה שיש".