קרב בצללים: הסודות של נושאת המטוסים שחזרה מאיראן
חזרתה של נושאת המטוסים חושפת פערים תמוהים בדיווחי ההפלות ומשבר שעורר את זעמו של הנשיא טראמפ באישון לילה. המחיר האמיתי של הפריסה חסרת התקדים במזרח התיכון נחשף

נושאת המטוסים האמריקאית אברהם לינקולן חזרה לבסיס האם שלה בסן דייגו אחרי 321 ימים רצופים בים, בפריסה המבצעית השנייה באורכה בעידן המודרני. צילומים של סימוני ההפלות וההשמדות על המבנה העילי שלה, המכונה "האי", מצביעים על פערים בין הישגי הלחימה המסומנים על הספינה לבין הנתונים שפורסמו בהודעה הנשיאותית הרשמית.
על פי הצילומים, על ה"אי" מופיעים סימונים של 103 כטב"מים מתאבדים שהופלו, 34 כלי שיט שהושמדו ו-10 צוללות. בהודעה הנשיאותית, לעומת זאת, יוחסו לקבוצת הקרב של הלינקולן יירוט של 77 כטב"מים מתאבדים והטבעה של 64 כלי שיט איראניים. ההודעה כללה גם השמדת 21 טילי שיוט נגד ספינות והתמודדות עם ארבע סירות תקיפה מהירות וסירות מפרש ממולכדות.
כלי תקשורת אמריקאיים שפנו לפנטגון בנוגע לפערים בין הנתונים הופנו לצי האמריקאי, שלא מסר תגובה רשמית. אחת ההערכות היא שחלק מהסימונים מתייחסים לפגיעות שביצעו ספינות הליווי, ולא נושאת המטוסים עצמה, אך הסבר רשמי לא ניתן.

גם מטוסי הקרב שפעלו מהסיפון נשאו סימוני פגיעה. מטוסי F/A-18F של טייסת "האסים השחורים" שיגרו לבדם 421 טילים ופצצות. על אחד המטוסים הופיע סימון של צוללת איראנית שבורה, המציין את השמדתה.
לפי הדיווח, נגד צוללות איראניות, ובהן צוללות מסדרת קילו מתוצרת רוסית, השתמשו בטילי אוויר-קרקע מסוג AGM-114 ובטילים בליסטיים לטווח קצר מסוג ATACMS. טילי האוויר-קרקע שוגרו ככל הנראה מכטב"מים מסוג MQ-9.
לא רק מבצעי: השחיקה הגדולה שבמשימה הארוכה
לצד הנתונים המבצעיים, הפריסה הממושכת העלתה טענות על תנאי השירות של אנשי הצוות. לפי הדיווחים, התגלו מחסור במזון טרי, הגבלות על שיחות טלפון הביתה בשל איומים מבצעיים ולפחות שמונה ניסיונות התאבדות בקרב אנשי הצוות.
משפחות של משרתים התלוננו בתקשורת האמריקאית על מחסור במזון ובציוד בסיסי ועל פגיעה במורל ובמצב הנפשי. באחד הדיווחים נטען כי מלח קפץ במכוון למים וחולץ ברגע האחרון, וכי ניסיון דומה נוסף נמנע.

הנשיא דונלד טראמפ ושר המלחמה האמריקאי, פיט הגסת', שהגיע לסיפון והציג את נתוני הפעילות הרשמיים, ניסו להמעיט בחומרת המשבר, לפי הדיווחים. הגסת' הגדיר את המשימה מוצלחת וטען כי מתנגדיה ניסו להציג אותה ככישלון. לפי הדיווח, הלחץ הציבורי הוביל להחלטה להוציא את הספינה מהאזור.
החלודה שהפכה לעימות בצמרת בוושינגטון
בתחילת ספטמבר עגנה הלינקולן בנמל לאם צ'אבאנג שבתאילנד, לעצירת מנוחה ראשונה לאחר 286 ימים רצופים בים. תמונות מהנמל הציגו גוף ספינה שחוק, שעליו חלודה ואצות. נושאת המטוסים הגיעה לתאילנד בליווי שתי ספינות טילים מקבוצת הקרב שלה.
הלינקולן וקבוצת הקרב שלה יצאו מסן דייגו בנובמבר 2025 לפעילות שגרתית באוקיינוס השקט, אך נשלחו למזרח התיכון והגיעו אליו בינואר 2026. מאז פעלה הספינה במשך חודשים בקצב מבצעי גבוה, תוך הסתמכות על שרשרת אספקה ימית שעל פי הדיווחים התקשתה לעמוד בצרכים.
גם סוגיית החלודה הפכה לעימות פוליטי בוושינגטון. בשנה שעברה העיד מזכיר הצי לשעבר ג'ון פילן בקונגרס כי טראמפ שלח לו הודעות באמצע הלילה בזעם על ספינות חלודות. פילן פוטר בהמשך, אך בעיות השחיקה והתחזוקה בצי נותרו בעינן.

שחיקת הצי האמריקאי אינה מוגבלת ללינקולן. נושאת המטוסים ג'ראלד פורד חזרה במאי האחרון מפריסה של 326 ימים, ותיאודור רוזוולט נערכת לפריסה של שמונה חודשים לפחות. מפקד מבצעי הצי, האדמירל דריל קאודל, מנסה להגביל את הפריסות לשבעה חודשים כדי לשמור על כשירות הספינות, אך בפועל הן נמשכות לעתים מעבר לכך.
הצורך להחליף את הלינקולן במזרח התיכון בנושאת המטוסים ג'ורג' וושינגטון יוצר קושי נוסף. לפי הדיווח, המהלך מותיר את מערב האוקיינוס השקט ללא נושאת מטוסים אמריקאית פעילה. בצי מעריכים כי ככל שהספינות נשארות יותר זמן בים, כך מתארך זמן התחזוקה שלהן בנמל הבית, דבר שמשבש את מחזורי התיקונים והמוכנות המבצעית.
