כמעט ואין בית בישראל ששיחות הצבא פסחו עליו. כשהאב או האם הם אנשי צבא, יש יותר שיחות על הצבא וכשהילדים מתגייסים לאותה היחידה - השיחות לא נפסקות. זה מה שקורה בבית משפחת דהאן מהישוב רעות, שכבר קרוב לשלושים שנה מנהלת קשר הדוק עם גדוד 202 של חטיבת הצנחנים דרך האב שלום, ששירת בגדוד בשורה של תפקידים עד לדרגת סא"ל, והבן גולן שמשרת היום בגדוד כמפקד כיתה.
הרומן של שלום עם הגדוד התחיל בשנת 1979. שלום עבר את המסלול שעובר כל לוחם במשך שנה וארבעה חודשים, יצא לקורס מ"כים ובהיותו שנתיים בצה"ל, הוא יצא לקורס קצינים. מהרגע שחזר מקורס הקצינים והרבה לאחר מכן, השירות הצבאי של שלום, לווה כולו בלחימה בלבנון. את התפקיד הראשון שלו כמפקד מחלקת טירונים בבסיס האימונים החטיבתי, הוא סיים זמן קצר לאחר מכן כשהוקפץ למלא את מקומו של איתן לבב ז"ל שפיקד על מחלקה שלחמה באותם הימים בביירות, אז התחיל את תקופת השירות שלו בלבנון.
אותם הימים בלבנון זכורים לו היטב. "כאשר הגעתי לגזרת לבנון, מיד עם סיום קורס הקצינים שלי בפברואר 1982, איתרתי מחלקה עם מצב רוח ירוד מאוד שאיבדו מפקד מחלקה שהתחיל איתם מהיום הראשון וליווה אותם לאורך כל השירות", מספר שלום. "אחרי הכיבוש של מערב ביירות, המחלקה הוחזרה לארץ לאימון של מספר ימים שבסופו הוקפצנו ללבנון. באותו הלילה שכלתי את אחד מחברי הטובים ביותר, ניצן ברק ז"ל ונכנסתי עם המחלקה למערב ביירות במטרה לטפל בקיני המחבלים שנשארו באזור ולחלץ את פלוגתו של גדי שמני, לימים מפקד פיקוד המרכז".
אבא, גם אני רוצה להיות בצנחנים
בשנים שלאחר מכן, שלום המשיך להתקדם במעלה הדרגות בשירות בגדוד, כאשר תוך כדי זה הוא ממשיך בחייו, ומקים משפחה. שמו של גולן מציין למעשה את אחד מציוני הדרך של שלום בשירותו. "כשגולן נולד, בדיוק חזרתי לביתי מבית החולים, הדלקתי את המשיבון ושמעתי את ההודעה הבאה: 'אנו שמחים להודיע לך שאלוף פיקוד הצפון ומפקד אוגדה 36 אישרו אותך כמפקד החרמון העליון'. לאחר מכן, חזרתי לבית החולים וסיפרתי לאשתי על הנושא – שמיד עלה בראשה הרעיון לקרוא לילד 'גולן' – על שם שירותי ברמת הגולן".
"מאז היותו ילד, גולן ראה צבא בבית", מספר שלום. "הוא מאוד התייחס לכל הנושא ואף שאל שאלות כאלה ואחרות – למרות שהיה ילד נורא קטן. מעבר לכך, הוא כל הזמן ביקש שאסביר לו דברים על הצבא ועל הגדוד בפרט. כשהוא גדל קצת, הוא היה מדבר איתי תמידית על כיוון הצנחנים, 'אני רוצה להיות בצנחנים' הוא היה אומר לי. רוח הגדוד חדרה למשפחה ללא שום ספק". גולן מוסיף לדברי אביו ואומר: "זה לראות את אבא משאתה קטן בצבא, זה שהוא לא היה מגיע הרבה זמן הביתה, זה בתפקידים הרבים שהוא עשה וכמובן זה לחיות את הנושא – לראות אותו עם המדים, להתעניין. הייתי שואל, הייתי חי את זה".
בהקשר הזה, גולן מספר אנקדוטה מבדרת מתוך הסיפורים הרבים ששמע מאביו על השירות הצבאי, על התקופה שבה טרמפים היו עניין שבנורמה. "סיפור קומי שאני זוכר זה שבזמן שרפי איתן ז"ל היה רמטכ"ל, הוא אסף את אבי הטירון טרמפ והביא אותו לסעוד עמו בביתו. במהלך הסעודה שוחח עמו ואף שמר איתו על קשר לאורך כל שירותו".
יד הגורל
שלום המשיך בשרשרת התפקידים בגדוד והיום הוא בדרגת סא"ל במילואים והוא משפטן במקצועו. גולן, מרגע הגיוס ממשיך בדרכו. כרגע הוא בשלב של להיות מפקד כיתת טירונים.
האם שאפת לשירות כמו שלו? ידעת על המרכיבים הקשים של השירות?
"ידעתי שארצה מסלול דומה לשל אבי, לא משנה לאיזו יחידה הייתי מגיע – הדרך היא לפיקוד ואז לקצונה. ידעתי שזה כרוך בעבודה קשה, ראיתי שאבי לא היה מגיע הביתה לצורך כל הנתינה וכן את הדברים שזה דורש".
202 היה תמיד החלום שלך או שניסית להתקבל ליחידות מובחרות יותר?
"תחילה ניסיתי להתקבל לסיירת מובחרת – בסוף לא עברתי את המיונים. בסופו של דבר, שהגעתי לגדוד 202 שמחתי במקומי ואמרתי לעצמי שיד הגורל נגעה בי – בעיקר בעקבות אבא".
כעת נשאלת השאלה איך מתנהלים הדברים בבית כאשר יש בו חייל שבדיוק נגע בקיר יחד עם דינוזאור מאותו הגדוד. "באופן כללי אני חושב שזה בסדר שיש מעורבות בנעשה עם הילדים בצבא", אומר שלום. "עם גולן הייתה לי מעורבות בקורס צניחה וגם בעצות והתייעצויות, בצורה חיובית בלבד. מדי פעם הוא מציין בפניי את הדילמות שלו ומתייעץ איתי – אני אומר לו את הכיוון שלי, אבל הוא בסוף מקבל את ההחלטות. יש לו את הדרך שלו ואני בהחלט שמח שהוא מדבר איתי על הדברים הללו. כשהוא מדבר אני נמצא שם בכדי לייעץ, גם כמפקד וגם כאבא". גולן מצדו אומר: "אני לא אומר לו שייתן לי פתרון לכל דבר, כמובן שאני צריך לתת את הפתרונות ואני המפקד, אבל בתור אבא ומפקד עם הרבה ניסיון אני מתייעץ איתו, הוא שמח לשמוע בכל זמן ונהנה להקשיב ולייעץ – ואני לוקח את זה לכיוון שלי דרך דרכו, שאני גם הולך בה".
אבא שלך הוריש לך איזשהו פריט צבאי מהתקופה שלו?
"הרבה! הוא הוריש לי את הכומתה, בגללה אני מסתכל 50 פעמים על הכתף בכל יום מחשש לאבד אותה. גם את השעון שלו הוא הוריש לי – איתו אני מסתובב בצבא, אלו הדברים בעלי הערך הסנטימנטלי הגבוה ביותר". גולן מבחינתו, צופה לעצמו אופק שירות ארוך בחטיבת הצנחנים שכולל יציאה לקורס קצינים ושירות קבע ארוך. מבחינתו ונראה שגם מבחינת אביו, אותה הכומתה ואותו השעון, הולכים לעבור את אותו המסלול, פעם נוספת.
וכמובן שחייבים לשאול: מה אומרת האמא?
שלום: "אשתי דואגת כמו כל אמא, וזה בסדר גמור. היא כמובן גאה מאוד במה שגולן עושה וכן התגאתה במה שאני עשיתי".
גולן: "היא בעיקר גאה, היא יודעת שאין ברירה. היא ידעה מההתחלה שאין שום סיכוי שאני לא אלך לקרבי – היא בעד שאני אלך לקרבי והתגאתה נורא שהלכתי בעקבות אבי. גדלנו בבית קרבי, זה בורידים שלנו. ברור שהיא דואגת, אבל אני בטוח במיליון אחוז שהיא גאה בנו".