גולני בחרמון (צילום: שי וגנר, מערכת את"צ)
"לשמור על העיניים של המדינה, במקום החשוב בארץ, זו תחושה של שליחות, של המשך מסורת" | צילום: שי וגנר, מערכת את"צ

כשבמישור החוף כבר מתחילים התושבים למלא אט- אט את חופי הים, בצפת וברמת הגולן כבר נמסו השלגים ובדרום שככו השיטפונות, במקום אחד עדיין מתקשים להיפרד מהחורף. עבור לוחמי חטיבת גולני בפלוגה המסייעת של גדוד 'ברק', שהוצבו החורף במוצב 'אסטרא', יותר מ-2,000 מטרים במעלה הר החרמון, עברו חודשים ארוכים ללא דבר מלבד שלג.

'אסטרא' הוא המוצב הצפוני ביותר בקו החרמון וצופה על משולש הגבולות הניצב למרגלותיו: סוריה, לבנון וישראל. למרות השקט היחסי השורר כעת באזור, נקודה אסטרטגית זו עשויה לשמש כנתיב מועדף לחדירת מחבלים. בתחילת שנות ה-90 נעשו מספר ניסיונות חדירה על ידי חוליות מחבלים מסוריה ומלבנון, כשאחת מהן אף גבתה את חייו של חייל מילואים שהוצב על ההר. מפקד המחלקה  בפלוגה המסייעת, סגן אביה הילל, לא מאפשר לשקט להטעות אותו ונשאר דרוך בכל העת. "למרות שלא קורה עכשיו יותר מדי, בכל רגע המצב יכול להשתנות", הוא מדגיש, "קצות האצבעות קפואות, אבל צריך לשמור על כשירות גם בתנאים האלה. אנחנו חייבים לשמור על המתח המבצעי פה בפלוגה".

"לשרת בחרמון זו סגירת מעגל"

ההיסטוריה הצה"לית על ההר הלבן עקובה מדם. כבר בתחילת מלחמת יום הכיפורים נכבש ההר על-ידי כוחות קומנדו סורים. 13 לוחמים נהרגו, עשרות נפלו בשבי ובנוסף לכל התווסף נזק מודיעיני אדיר מימדים. הניסיון של צה"ל להשיב את המוצב בתחילת המלחמה העלה חרס בידי הכוחות. רק ב-21 באוקטובר הגיעה התפנית: ב'מבצע קינוח' כבשו לוחמי חטיבת גולני את ההר במחיר כבד של 50 לוחמים ומאות פצועים, קרב שעד היום נחשב למורשת הקרב הגדולה ביותר של החטיבה. כל לוחם גולני מכיר את סיפורי הגבורה בעל- פה, ומחכה ליום בו גם הוא ישמור על העיניים של המדינה.

"לשרת בחרמון זו סגירת מעגל", אומר סגן הילל ועל כך מסכימים גם חייליו. "גולני היו אלו שכבשו את החרמון, ואחרי כל המור"קים ששמענו אנחנו יודעים שאנו שומרים על מקום אסטרטגי ובכך על כל מדינת ישראל". סמל ברק רז, מפקד במסייעת, מתרגש גם הוא להיות מוצב על ההר. "לפני תפיסת הקו ביצענו אימון של כיבוש הר החרמון. זו הייתה סגירת מעגל עבורי. להגיע לפה ולשמור על העיניים של המדינה, במקום החשוב בארץ, זו תחושה של שליחות, של המשך מסורת", הוא מסביר.

לוחמי גולני בחרמון (צילום: שי וגנר, מערכת את"צ)
"גם בסופה וגם כשהתנאים לא היו לטובתנו, עמדנו בכל המשימות" | צילום: שי וגנר, מערכת את"צ

הקור ההררי חולף במהרה עם הכניסה למוצב, המחומם היטב. מלבד תנורי החשמל המרשתים את מסדרונות המוצב, עטופים הלוחמים במיטב מחלצותיו המחממים של הצבא, וזוכים לארוחות חמות פרי ידיהם. לכל מתווספת גם האווירה החמה בין הלוחמים והמפקדים. "המסייעת היא משפחה", מבהיר המ"מ בטון אבהי, "בבית יש אבא ואת ילדיו, כאן יש לי מחלקה שלמה שהם הילדים שלי. הם עושים פה עבודה קשה ואני גאה בהם".

לפני הקו בחרמון, לוחמי גולני היו בתעסוקה מבצעית בקו עזה החמים והאינטנסיבי. סמל רז וחבריו למסייעת הגיעו אל החרמון השונה בתכליתו ממה שהלוחמים חוו עד אז. לפתע, החיילים נדרשו לאימונים שונים ממה שהכירו עד כה, וההסתגלות למעבר מהמדבר העזתי אל התוואי ההררי והמושלג לא דומה לקודמו בשום אספקט. עם זאת, סמל רז לא מתפנק: "החלק המאתגר ביותר הוא האימונים בשלג, אבל גם כשקצת קשה לחיילים הם נותנים הכל וממשיכים בעבודה. גם בסופה וגם כשהתנאים לא היו לטובתנו, עמדנו בכל המשימות".

מפקד המחלקה בטוח שידעו להתמודד עם כל האתגרים. "האווירה פה מעולה ואנחנו נהנים למרות כל הקשיים. אני כמפקד סמוך ובטוח לצאת עם חיילי לכל פעילות ובטוח שהם ידעו להוביל".

לאתר צה"ל

>> חיות שטח: אומנות ההסוואה הצה"לית, שלב אחר שלב