ההתנגדות בצי האמריקאי שקדמה להחלטת טראמפ לשלוח נושאת מטוסים שנייה

מפקד הצי האמריקאי מתנגד להארכת הפריסה של נושאת המטוסים "פורד", שקיבלה הוראה להתכונן ליציאה למזרח התיכון. ההתנגדות שלו נובעת מהעומס הכבד שהמהלך מטיל על הצוות ועל מערכי התחזוקה.

"אני חושב שהפורד, מנקודת מבט של היכולות שלה, תהיה אופציה יקרת ערך לכל פעולה צבאית שהנשיא ירצה לבצע", אמר האדמירל דריל קודל, ראש מחלקת המבצעים הימיים (CNO), במהלך שיחה עם כתבים.

השיחה התקיימה עוד לפני ההחלטה הסופית של הנשיא, כאשר המהלך היה בדיונים. עוד אמר אדמירל קודל: "אבל אם תידרש הארכה, זה יקבל דחיפה מצד ה-CNO ואני אראה אם יש משהו אחר שאני יכול לעשות". אדמירל קודל לא סיפק פרטים לגבי הפעולות שינקוט כדי למנוע את הארכת הפריסה של נושאת המטוסים.

הנושאת יצאה מנמל הבית ב-24 ביוני 2025 לפריסה שתוכננה במקור להימשך כשישה עד שבעה חודשים, פרק הזמן הסטנדרטי לפריסה של נושאת מטוסים אמריקאית. אלא שמאז הוארכה הפריסה שלה, והיא נשלחה למרחב הפעולה של פיקוד הדרום במסגרת המבצע בוונצואלה. כעת, על רקע ההחלטה להפנותה גם לזירת המזרח התיכון, היא עשויה להגיע לפריסה של עד עשרה חודשים בים, מהלך בעל משמעות כבדה מבחינת הצוות והעלויות.

בדיווחים בתקשורת האמריקאית צוטט אדמירל קודל כאומר שהוא אינו "אוהד גדול של הארכות פריסה", תוך שהוא מדגיש שהדבר פוגע הן בצוותים והן במחזורי התחזוקה. לדבריו, פריסות ממושכות משבשות את תכנון החיים של אנשי הצוות, אירועים משפחתיים, לידות וחתונות. מעבר לכך, זה פוגע בעבודות תחזוקה קריטיות שאמורות להתבצע במועדים קבועים לאורך חיי נושאות המטוסים.

משמעת תחזוקתית מול צורך מבצעי

כאן נכנסת לתמונה גם הביקורת המקצועית של בכירי הצי האמריקאי. צי מודרני נשען לא רק על עוצמה מבצעית, אלא בראש ובראשונה על משמעת תחזוקתית קפדנית. נושאת מטוסים גרעינית היא מערכת מורכבת, המשלבת מערכות הנעה, אלקטרוניקה, מערכות נשק, סיפון טיסה ומערך אווירי, כשכל מרכיב מחייב בדיקות, טיפולים ושדרוגים מתוזמנים.

כאשר פריסה מתארכת מעבר לתכנון המקורי, עבודות תחזוקה נדחות, ודחייה כזו יוצרת "חוב תחזוקתי". המשמעות היא שהבעיות אינן נעלמות, אלא נערמות וגדלות. טיפול שהיה אמור להימשך שבועות עלול להפוך לפרויקט מורכב ויקר בהרבה, ולדרוש השבתה ממושכת במספנה בעתיד. במילים אחרות, הארכה מבצעית היום עלולה לעלות בחודשים של חוסר כשירות מחר.

בדרך כלל נושאת מטוסים נמצאת בים כ-6–7 חודשים, ולאחר מכן היא נכנסת לטיפול שנמשך כחצי שנה. אחת לכמה שנים נושאת מטוסים עוברת שיפוץ ביניים גדול שנמשך כשנה, ובאמצע חייה היא עוברת שיפוץ "אמצע החיים" שנמשך שלוש עד ארבע שנים. כאשר מאריכים את הפריסה מעבר לזמן שנקבע, שיפוץ שאמור להימשך 6–7 חודשים עלול להתארך לשנה ואף יותר, ובמקרים חריגים אף לכ-18 חודשים.

ההשלכות על כלל הצי

המשמעות היא שהארכות פריסה פוגעות במעגלי הכשירות של כלל הצי. נושאות מטוסים פועלות במחזור קבוע של אימונים, פריסה, תחזוקה עמוקה וחזרה לכשירות. כאשר ספינה אחת נשארת בים מעבר למתוכנן, לוח הזמנים של יתר הכוח הימי משתבש. היכולת של הצי לייצר "כוח מתפרץ", קבוצת תקיפה נוספת שניתן להזניק במהירות למשבר פתאומי, מצטמצמת.

במקרה של הפורד, שכבר חצתה את רף שמונת החודשים בים, הארכה עד עשרה חודשים תציב אותה מעל הטווח המקובל לפריסות רגילות ותקרב אותה לרמות שנחשבות חריגות גם בשנים של עומס מבצעי גבוה. המשמעות היא שילוב של שחיקה אנושית, צוות שעובד חודשים ארוכים בסביבה תובענית, יחד עם סיכון טכני מצטבר.

בפנטגון מדגישים שהצורך המבצעי גובר בעת הזו, אך הוויכוח בתוך הצי ממחיש את המתח הקבוע בין דרישות הזירה לחוקי הברזל של התחזוקה הימית. עבור הפורד, ההחלטה להישאר בים חודשים נוספים עשויה לספק מענה אסטרטגי מיידי, אבל במחיר שיתברר במלואו רק כאשר תיכנס לבסוף לרציף הטיפולים.