סגן ד"ר גבריאל קולברג (34) משרת כיום כרופא בשייטת ספינות הטילים של חיל הים. לשם הוא הגיע אחרי שלמד באוניברסיטאות הטובות והיוקרתיות ביותר בארה"ב, ואולי בעצם בעולם כולו. סביר להניח שהיום הוא היה יכול לעבוד כרופא בבתי החולים המובילים בעולם, אבל ד"ר קולברג החליט לוותר על הכל, לעלות לארץ ולהגשים את מה שהוא מגדיר כחלום. רק חודש אחרי שעלה לישראל, כשהוא כבר בן 33, עלה על מדים. מאז הספיק לצאת לפעילות מבצעית על ספינות הטילים של חיל הים בזמן שחבריו כבר עובדים בבתי החולים - ובזמן שאשתו, כיום בהריון ראשון, בארצות הברית. אם תשאלו אותו, הוא לגמרי מאושר.
השאלה הראשונה שאני מפנה אליו היא למה בעצם. הוא לא בדיוק מופתע מהשאלה, ומסביר שאת ישראל הוא מכיר ואוהב מגיל צעיר. "אבא שלי במקור מתל אביב", הוא מספר. "הוא הגיע לארה"ב כשקיבל עבודה כפרופסור ומאז הוא שם. אני נולדתי בבוסטון, וכשהייתי בכיתה ג' באנו לארץ וגרתי שלוש שנים בבית ינאי. זה היה זמן מאוד חשוב בחיים שלי. למדתי עברית, רכשתי חברים מאוד טובים שעם חלקם אני בקשר טוב עד היום. בכלל, היה לי מאוד כיף".
כשקולברג חזר לארה"ב היה לו ברור שישוב ארצה וישרת בצה"ל. פשוט זה לקח מעט יותר זמן ממה שתכנן: "אחרי התיכון התקבלתי לאוניברסיטת הרווארד, וכשהתחלתי לברר על הצבא, אמרו לי שעדיף לי לבוא אחרי שאלמד משהו".
התואר הראשון שלו היה בכלל במדעי המחשב, אבל "מהר מאוד התעניינתי ברפואת חירום ובזמן הלימודים עבדתי באמבולנס. תמיד חזרתי עם שאלות, ובמקביל ללימודים שלי עשיתי גם קורסים ברפואה ושילבתי מחקר במחשבים וברפואה. אחרי שנה וחצי, התחלתי בלימודי רפואה כתואר שני".
"זה היה החלום שלי"
גם בתואר השני כיוון קולברג גבוה והתקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת סטנפורד, גם הוא מוסד שנחשב לאחד מהמובילים בעולם. הוא לא הפסיק לחשוב על מדינת ישראל ועל צה"ל בפרט, אבל הבטיח לעצמו קודם לסיים את התואר (במערכת האמריקאית לומדים ארבע שנים לתואר ראשון ועוד ארבע לתואר שני, ואז עושים סטאז' - בסך הכל שמונה שנים ולאחר מכן התמחות).
קולברג התקבל לתחום אף אוזן גרון, שנחשב מאתגר במיוחד, ודחה שוב את ההגעה לישראל. "זה תחום שמבצעים בו ניתוחים מאוד מעניינים שכוללים שימוש בטכנולוגיה מתקדמת. הניתוחים האלה עוזרים להרבה מאוד אנשים בסוף, מתינוקות ועד לאנשים מבוגרים", הוא מספר על הבחירה. את התואר ברפואה סיים בהצטיינות. כשאני מזכיר את זה הוא שומר על צניעות ורק אומר: "אני מניח שמאוד אהבו אותי".
>> מכורים לפז"ם? הירשמו לפייסבוק שלנו
כבוגר הרווארד סטנפורד, קולברג ידע שכל הדלתות פתוחות בפניו - אבל הוא החליט ליצור קשר עם קצין הרפואה הראשי של צה"ל עוד במהלך הלימודים. בסיום חמש שנים של התמחות החליט שהגיע הזמן ומודיע לגורמי צה"ל שהוא מגיע לארץ. מדובר בהחלטה מאוד דרמטית, גם בגלל שבארה"ב נמצאת אשתו - בעצמה בעלת קריירה ברפואה ובמחקר - בהריון ראשון. "היא ידעה מאז שהכירה אותי שזה היה החלום שלי, שאני אגיע לישראל ואתנדב לצבא, אז היא זרמה עם זה", אומר קולברג. "אחרי הלידה היא תגיע לישראל כדי לעבוד בבית החולים רמב"ם".
תקופה לא פשוטה, ללא ספק. מתעדכן מרחוק בשלבי ההיריון, ומנגד נמצא בהליך גיוס בגיל 34. קולברג אומר שבעזרת הצבא ההליך היה קל יותר, לפחות עד כמה שאפשר בהתחשב בנסיבות: "חיל הרפואה וחיל הים באו לקראתי ומאוד עזרו לי בגיוס ובכל התהליכים. בזכות זה התגייסתי חודש בלבד אחרי שהגעתי לפה".
למרות פערי הגיל והתרבות, קולברג מעיד שהצליח ליצור קשרים טובים עם החיילים והקצינים שמסביבו. "הקורסים בצבא היו לי מאוד מעניינים, אהבתי להיות חייל ולהכיר חיילים אחרים. זו דרך טובה מאוד להכיר חברים חדשים, הווטסאפ שלי מלא בהודעות עכשיו".
כיום הוא משמש בתפקיד מאתגר ומעניין כרופא של שייטת ספינות הטילים בחיל הים. כחלק מההכשרה, הוא משתתף בקורסים שונים של רפואה צבאית וימית. "אני שמח שהצלחתי להגיע לכאן. הכניסה שלי לתפקיד הייתה חלקה, בין היתר בזכות הרופאים האחרים שיצא לי להכיר. כשהייתי בקורסים, הם דאגו להתקשר אלי, לתמוך ולעודד על בסיס קבוע".
כרופא בשייטת 3, התפקיד שלו משלב תפקוד בשגרה ובחירום. ביום יום הוא נמצא במרפאה ומקבל חיילים עם בעיות שגרתיות. אבל החלק המעניין הוא לצאת למבצעים הרבים שמבצעים השייטת בהפלגות ארוכות ולתמוך בלוחמים. אני שואל אם כבר יצא לו להשתתף במבצעים, והוא עונה בשקט: "בוא נגיד שהפלגתי".
הקושי העיקרי, אומר קולברג, הוא הגעגועים. "אחד הדברים הקשים ביותר זה הקשר עם החברים שלי שנשארו שם, שהיו איתי בהתמחות. בזמן שאני על ספינה צבאית, אני חושב לעצמי איפה הם נמצאים עכשיו. אבל אני שמח שיש לי את ההזדמנות לעשות את זה. תמיד רציתי את זה ולא באמת ידעתי באמת מה זה אומר. עכשיו כשהגעתי לתכלס, אני מבין שזה לא מה שחשבתי: זה טוב יותר. יש אנשים שחושבים שיש לי איזה בעיה נפשית, אבל זה בסדר".
את התפקיד הנוכחי שלו עתיד קולברג לסיים ביולי 2017, ודי ברור שהכיוון הוא המשך קריירה במחקר וברפואה. הוא מאמין שעוד יחזור לרפואה בארה"ב, אבל מקווה שבסופו של דבר ישתקע בארץ עם משפחתו.