נושאת המטוסים פורד תועדה ליד כרתים: רצף ההודעות שמגביר את הדריכות

מתקרבת לאזור: נושאת המטוסים ג'רלד פורד, הגדולה והיקרה ביותר של הצי האמריקאי, תועדה מוקדם יותר (שני) סמוך לחופי כרתים שביוון. כזכור, בשבוע שעבר דיווח ה"ניו יורק טיימס" כי ספינת המלחמה הענקית, שעל סיפונה עשרות מטוסי קרב וכוחות גדולים, צפויה להיות מוצבת בקרבת חופי ישראל, במיקום שיאפשר לה לסייע בהגנה במקרה הצורך, כשהיא מצוידת במערכות יירוט והגנה אווירית.

קודם לכן, המקורבת לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, לורה לומר, צייצה ברשת X כי "היום הולך להיות יום מעניין מאוד". התפתחויות נוספות שנרשמו והגבירו את הדריכות לאפשרות של תקיפה אמריקאית באיראן כללו דיווחים על הודעות טקסט שקיבלו אזרחים באיראן, ובהן נכתב כי "נשיא ארה"ב הוא איש של מעשים, חכו". זאת כאשר ביממה האחרונה התגברו שוב התיעודים של מחאות באיראן, בעיקר של סטודנטים שתועדו מתעמתים עם כוחות המשטר.

לצבר האירועים שמגבירים את הדריכות הצטרפו דיווחים שלפיהם ארה"ב פינתה עשרות מעובדי השגרירות שלה בלבנון, וכן המלצה של הודו לאזרחיה לצאת מיידית מאיראן.

במערכת הביטחון הישראלית ממשיכים לעקוב בדריכות אחרי ההכנות וההתבטאויות. אבל מאחורי הכותרות והדיונים על מועדי תקיפה שמשתנים שוב ושוב, ומגבירים את אי-הוודאות בציבור, מסתתרות שתי סוגיות עומק שעשויות להכריע את תמונת המערכה כולה.

הראשונה נוגעת לאופן שבו טהרן בונה את תפיסת ההרתעה והתגובה שלה. השנייה, חשובה אף יותר מהשאלה מתי תהיה תקיפה באיראן, היא מה תהיה האסטרטגיה האמריקאית בהקשר של מטרות המלחמה ו"היום שאחרי".

מלחמה א-סימטרית במקום עימות ישיר

האיראנים, שמבינים את מצבם, אינם מנסים לייצר סימטריה קלאסית מול עוצמת הצבא האמריקאי, צבא שנחשב לאחד החזקים והמתקדמים בעולם, עם תורת לחימה המבוססת על עליונות אווירית, מודיעינית וטכנולוגית. בכירי המשטר האיראני מודעים היטב לפערי הכוחות במטוסי קרב, מערכות נשק מדויקות ויכולות לוחמה אלקטרונית, סייבר ומודיעין.

לכן, במקום לנסות לייצר משוואה של מאזן לא קיים, טהרן משקיעה כבר שנים בפיתוח תפיסה א-סימטרית הנשענת על אמל"ח זול יחסית, בכמויות גדולות, ובשילוב טקטיקות שמטרתן לשחוק, להטריד ולהרתיע.

אחת הדוגמאות הבולטות היא בניית נחילי סירות מהירות, חמושות במקלעים ובטילים, לצד מוקשים ימיים וכטב"מים, שנועדו לפעול במרחב המפרץ הפרסי. מדובר באחד מנתיבי הסחר הימיים העמוסים והרגישים בעולם, עורק אנרגיה וכלכלה עולמי. פגיעה ממושכת בתנועת מכליות נפט או אוניות סחר, גם אם לא תכריע צבאית את ארצות הברית, עלולה לייצר זעזוע כלכלי גלובלי וללחוץ על מקבלי ההחלטות בוושינגטון.

המסר האיראני ברור: אין צורך להשמיד נושאות מטוסים כדי להרתיע. די ביכולת לייצר כאוס מתמשך, להעלות מחירים, לערער יציבות אזורית ולהוכיח עמידות לאורך זמן. במקביל, טהרן מאותתת שכל תקיפה על אדמתה תיענה בהרחבת זירת הלחימה דרך שלוחותיה האזוריות ובאיום בהידרדרות למלחמה אזורית רחבה.

האסטרטגיה אינה בהכרח ניצחון מהיר, אלא הישרדות ממושכת. החזקת קו במשך שבועות ואף חודשים, תוך ספיגת מכות, עשויה מבחינתה להספיק כדי לייצר לחץ בינלאומי להפסקת אש בתנאים נוחים יותר.

השאלה שפחות מדברים עליה: איך זה ייגמר

בארצות הברית מבינים שתרחיש של הסתבכות ממושכת, במיוחד אם יכלול פגיעה בשיט הבינלאומי או הסלמה בזירות נוספות, יהווה אתגר פוליטי, כלכלי וצבאי כאחד. ככל שהמערכה תתארך ותסתבך, כך יגבר הקושי לשלוט בקצב, בהיקף ההסלמה ומשם גם בנקודת הסיום.

הנקודה השנייה שמעסיקה פחות את השיח הציבורי בישראל, אך קריטית הרבה יותר, היא שאלת היעדים והיציאה. בישראל מרבים לעסוק בשאלה מתי תתרחש תקיפה אמריקאית ואם בכלל, ואולי יהיה הסכם. אבל השאלה המכרעת היא מה יהיו תוצאותיה ומהי המטרה האסטרטגית של וושינגטון: האם מדובר בהשמדת יכולות גרעין, החלשת המשטר, הפלתו או יצירת הרתעה מחודשת בלבד?

ניסיון העבר מלמד שהפלת משטר אינה מבטיחה יציבות, ולעתים אף להפך. לאחר נפילתו של סדאם חוסין בעיראק, המדינה שקעה בשנים של טרור וכאוס, שהשפיעו לרעה על כל האזור והביאו בין השאר לעליית דאעש. גם בלוב, לאחר הדחתו של מועמר קדאפי, נוצר ואקום שלטוני שהשלכותיו הורגשו הרחק מגבולותיה. תרחיש דומה באיראן, מדינה גדולה, רבת אוכלוסייה ובעלת השפעה אזורית עמוקה, עלול להיות מורכב אף יותר.

יתרה מכך, קיימת אפשרות שארצות הברית תבצע מהלך צבאי מוגבל, תכריז על עמידה ביעדים, גם אם בפועל ההישגים חלקיים, ותבחר "לקפל" את האירוע כדי למנוע הסתבכות ארוכת שנים. במקרה כזה תעלה השאלה כיצד איראן תגיב, אם תבחר להסלים בהמשך באופן מדורג, ומה המשמעות של תקיפה שלא תביא להפלת המשטר.

בסופו של דבר, מה שישפיע אינו רק עיתוי התקיפה, אלא בעיקר הגדרת היעד, ניהול הסיכונים והיכולת לשרטט נקודת סיום ברורה. בלי מענה לשאלות הללו, גם הצלחה טקטית עלולה להפוך לאתגר אסטרטגי מתמשך.