"כל התפיסה קרסה בבוקר אחד, צה"ל כשל בבניית תמונת מצב"

כל מחדלי צה"ל:

רשימת המחדלים הבלתי נתפסת הזאת מסכמת בקצרה את נקודות התחקיר הצה"לי למחדלי 7 באוקטובר. בין המסקנות שעלו בתחקיר, דברים שנראים כמו מובנים מאליהם, שאף זכו לביקורת גם בזמן אמת ובשנים שהיו לפני מתקפת 7 באוקטובר, כמו למשל: "לא נכון 'לנהל סכסוך' מול אויב שתכליתו השמדתך - חמאס ניצל את מדיניות 'ניהול הסכסוך' של ישראל כדי לקדם תוכנית סדורה למתקפה רחבה", כך במסקנות התחקיר.

עוד מפרט הצבא בתחקיר על הכישלון המודיעיני וכיצד פספס במספר הזדמנויות את היכולת לזהות את התוכניות של חמאס. בין הטענות שכבר עולות כנגד התחקיר, הטענה כי אין שם נושאים באחריות ובאשמה וגם לא הפקת מסקנות אישיות, כי אם רק אמירות כלליות. בצבא ענו שמדובר בתחקיר שנועד לשים תשתית עובדתית של אותו היום ובנוסף, שהמטרה הייתה שתהיה פתיחות מצד המתוחקרים.

צה"ל מציג את הגרסה התקשורתית והלא מלאה של ארבעה מוקדי תחקור רחבים, חלקם אסטרטגיים, מהמדיניות והתפיסה של חמאס החל בעשור האחרון ועד ללילה שקדם ל-7 באוקטובר. בנוסף תוחקרו בסך הכול 41 מוקדי קרבות, ורק המתוקשרים והגדולים שבהם, יוצגו לציבור.

הקונספציה

המוקד הראשון של התחקיר שהותר כעת לפרסום, מתייחס ל"התפתחות תפיסת האיום והמענה מול רצועת עזה". בתחקיר הודגש במוקד זה: "מדינת ישראל, הדרג המדיני ומערכת הביטחון נשענו על מספר תפיסות שקרסו באחת בבוקר 7 באוקטובר".

עזה הוגדרה על ידי הדרג המדיני כאויב משני, כאשר ההגדרה הייתה להתמקד באיראן ובחיזבאללה כאויב הראשי, והדרג הצבאי קיבל את ההנחה, בלי ניסיון לאתגר אותה. ההנחה הייתה ש"ניתן לרסן את חמאס – מדינת ישראל בחרה במדיניות 'ניהול סכסוך' שתכליתה שימור ושיפור מובל של המציאות הקיימת, וממנה נגזרה שיטת הפעולה הצבאית".

כלומר, הייתה תפיסה לפיה ניתן לייצר תקופות ממושכות של שקט, לאור הבנה שהתבררה כשגויה, לפיה חמאס אינו מעוניין ואינו נערך למלחמה רחבה, וניתן להפעיל עליו מנופים שיצמצמו את המוטיבציה למלחמה. במוקד – שיפור תנאי המחייה".

בצבא אימצו בחום את התפיסה הזאת שהוביל הדרג המדיני. זאת במקום לאתגר אותה ולנסות ליזום מהלכים התקפיים. התפיסה מול הרצועה התבססה על הגנה, הסדרה, מאמצים למניעת התעצמות, מוכנות "לימי קרב" והיערכות להתפתחות מלחמה.

"בדיעבד התנהלות חמאס כללה רכיבי הונאה שהזינו וחיזקו את התפיסה. בדיעבד זו הייתה טעות גדולה", נכתב בתחקיר. האיום של התקפה מפתיעה ורחבה, לא נתפס כתרחיש הייחוס, לאור פער בהבנת האויב. "צה"ל וגופי הביטחון תפסו את חמאס כאיום מוגבל ותגובתי בבסיסו וכי תבוא התרעה". בצה"ל האמינו שהאיום המרכזי הוא הרקטות, ושאיום הפלישה אינו סביר ובכל מקרה, יבלם על ידי המכשול, שקרס ברגע האמת.

בין המסקנות העיקריות שם נכתב שלא נכון 'לנהל סכסוך' מול אויב שתכליתו השמדתך" ובנוסף שיש למנוע "איום מיידי או משמעותי, ובפרט אויב על הגבול – יש להעדיף את הסרת האיום על פני השגת שקט בטחוני, תוך מאמץ למניעת התבססות אויב בקרבת הגבול".

כישלון המודיעין

המוקד השני של התחקירים הוא תחום המודיעין: "התחקיר מעלה כי הכישלון המודיעיני שנחשף עם פרוץ המלחמה, רחב יותר מכישלון ההתרעה בבוקר 7 באוקטובר והוא משקף כישלון מודיעיני, איסופי ומחקרי, רב-דרגי ובין־ארגוני, בידיעת ובהבנת האסטרטגיה ויעדי העל של חמאס, יכולותיו ותוכניותיו האופרטיביות, לאורך שנים".

מתברר שהבעיה לא הייתה בלהשיג את המודיעין. גופי המודיעין השיגו חומרים רבים על עזה. הבעיה העיקרית הייתה בניתוח ובהבנה. "פער גדול ומתמשך בין ההבנות שהתגבשו במערכי המודיעין לגבי חמאס לבין המציאות". עוד ציינו: "אמ"ן כשל בזיהוי ההחלטה הקונקרטית למימוש מתקפת הפתע וכן את ההיערכות בימים שקדמו לה, ולא העלה התרעה מודיעינית על אפשרות של פעילות התקפית מצד חמאס ברצועת עזה".

עוד נכתב כי "חרף קיומו של מידע רלוונטי, אמ"ן החזיק בפערי מידע משמעותיים, לאורך שנים, על סוגיות בליבת הדרך של חמאס ל- 7 באוקטובר, בדגש על נושא האסטרטגיה, ההחלטה והמימוש בפועל".

המוקד המודיעיני של התחקירים חשף שמשנת 2016 ובמקביל לבניית המכשול, נבנתה בהדרגה בחמאס "תוכנית לשבירת ההגנה של אוגדת עזה": התקפה עילית רחבה להכרעת האוגדה, כיבוש שטח בעוטף, פעולה בו, הרג, חטיפה וממנו. עוד נכתב כי מבצע ״שומר החומות״ חיזק את תפיסת המסוגלות הצבאית של חמאס, הפך את רעיון ״השחרור״ לממשי מבחינתם. "לפחות מאפריל 22׳, חמאס שקל בכמה הזדמנויות את הפעלת התוכנית, אך לא ידוע מדוע בחר שלא להפעילה".

נחשף כי זוהו בדיעבד מספר הזדמנויות ממשיות בהן התקבל מידע משמעותי חדש, או התרחשויות ואירועים במציאות, אשר פרשנות ביקורתית שלהם, יכלה לסתור את התפיסה על חמאס. בפועל, אלו פורשו באופן שגוי, במסגרת הקונספציה הקיימת, ולא הביאו להתערערות שלה.

אמ"ן השיג בהזדמנויות שונות החל משנת 2018 מידע על חמאס, המלמד על קיומו של רעיון אופרטיבי להתקפה רחבת היקף לשטח ישראל, לצורך הכרעה של אוגדת עזה, לרבות - לאחר הקמת המכשול – בתצורה "עילית״. המידע שהושג העיד שהרעיון האופרטיבי היה בחמאס כבר משנת 2016. בפועל, מידע זה פורש ככלל לאורך השנים, כתוכנית לא ריאלית לביצוע על ידי חמאס.

הלילה שלפני 7 באוקטובר

במוקד השלישי של התחקיר על ההתנהלות, קבלת ההחלטות והבנת המודיעין בליל השבעה באוקטובר, נקבע ש"גופי המודיעין, בכלל הדרגים, כשלו במתן התרעה". אבל מציינים שסימנים שונים שעלו במהלך אותו הלילה, הציגו גם סימנים אחרים שהעידו על שגרה. "לחלק מהסימנים החריגים, היו גם הסברים אחרים, או סימנים מחלישים". למשל השמשת כרטיסי סים ישראלים – "אירוע חריג שבבדיקות שנערכו עלה שהתרחש באופן דומה גם בעבר".

הסיבות לכך שלא הייתה התרעת מודיעין קשורה גם לקונספציה. השפעת התפיסה כי ישנה תקופת "רגיעה" והמיקוד הישראלי הוא בסוגיית כוונות חמאס לפיגועים ביו״ש, השפיעה על ״זווית הכניסה״ של גורמי המודיעין והמפקדים שניתחו את המודיעין.

במהלך הלילה התקבלו החלטות על תגבור מוקדים וקיצור כוננויות עוד לפני הדיונים במטה הכללי. אבל אלה הותאמו להבנת האיום כפי שהוערך ולא כפי שידוע בדיעבד. בנוסף "נוכח הנתונים שעמדו בפני המפקדים, ההחלטות שהתקבלו היו בהלימה לתמונת המצב. האוגדה (עזה) לא נערכה לתרחיש המחמיר באופן מספק".

כמו כן, חלק מהמפקדים חזרו לגזרה כחלק מהגברת ההיערכות אל מול הסימנים החריגים. עם זאת, חלק מההנחיות שניתנו על ידי המפקדים לא מומשו בפועל. לא בוצע שינוי משמעותי בהיערכות ובדגש על כוננות עם שחר, לא בוצע איסוף חזותי מול בורות השיגור של חמאס לאור תיעדוף איסוף מודיעני אחר, לא התקיימה העמקה מודיעינית למול מרחבי פשיטה אפשריים. נראה שהדבר נבע "מהיעדר תחושת דחיפות במידע המודיעני ומכך שבראיית חלק מהמעורבים הפעולות בוצעו עוד לפני שהן התקבלו כהנחיות".

הפעלת הכוחות בשעות הראשונות

המוקד ה-4 מעניין בשל העובדה שהוא מתייחס להפעלת צה"ל מרגע שהתקפת הטרור החלה בשעה 06:29. "עיקר פעולת האויב במתקפה היה במהלך שש השעות הראשונות, אך גם לאחריהן נמשכה המתקפה הרצחנית. בזמן זה השיג האויב שליטה מבצעית בחלק ניכר מהיישובים ובצירי הגישה המרכזיים בנגב המערבי".

בתחקיר נטען, בניגוד ללא מעט עדויות שכוחות צה"ל שהיו פרוסים במרחב הוכנסו לתעסוקה מבצעית בגזרה על פי הפקודות, "באופן יסודי ואיכותי", ושבבוקר 7 באוקטובר, הכוחות היו במצב שגרה, לצד דריכות כללית על רקע ההתרחשויות שזוהו בלילה, ביצעו כוננות עם שחר על פי הנהלים בשגרה, וללא שינויי היערכות. הסד"כ והיכולות לא עובו, למעט מספר כלי טיס ושיט – באופן שתאם את הערכות המצב שהתקיימו בלילה.

ניתן לחלק את ההתקפה הקרקעית של חמאס לשלושה גלי תקיפה: גל ראשון, 06:29-07:00 שכלל יותר מ-1,000 מחבלי נוח'בה שחדרו באש לרוחב הגזרה, "ובמקביל לשימוש בממד האווירי והימי. המחבלים פעלו בהתאם לתוכנית סדורה, מבוססת מודיעין ועם ציוד לחימה רב ומותאם". גל שני, 07:00-09:00 שכלל כ-2,000 מחבלי חמאס נוספים וגל שלישי, שהתאפיין בהצטרפות מאות מחבלים מיתר ארגוני הטרור, לצד אלפים בודדים של מחבלים ללא שיוך ארגוני, שהצטרפו באופן לא סדור ומימשו פעולות בזיזה ופח"ע.

בסך הכל במתקפה חדרו לשטח הארץ כ-5,000 מחבלים. עיקר אירועי החטיפות בוצעו עד השעה 12:00 בקירוב, כאשר בזמן זה מרבית המחבלים שחדרו לשטח ישראל החלו לסגת לשטח הרצועה או נהרגו בקרבות.

המתקפה הרחבה של חמאס לכל רוחב גזרת אוגדת עזה, ולרבות למפקדות האוגדה וכוחותיה, "הביאה לקריסת האוגדה למספר שעות, ולפגיעה ממשית ביכולתה לממש את משימתה להגן על המרחב. הדבר הביא לפער משמעותי ביכולת גיבוש תמונת המצב, באופן שהשפיע גם על ההחלטות שהתקבלו בפיקוד הדרום ובמטכ"ל".

בתחקיר נטען ש"זמן קצר לאחר תחילת התקפת הפתע הוכרז בצה״ל על מצב מלחמה והחל מאמץ הצפת השטח בסד"כ בהתבסס על הכוננויות, הסד"כ הסדיר והמילואים, כוחות הכוננות עמדו בזמני הכוננות שהוגדרה. הכוחות נשלחו לחזית עזה כזירה ראשית, ולצד עיבוי ההגנה במקביל בזירה הצפונית מתוך חשש להצטרפות חיזבאללה למלחמה, ואף בתיאום צירי".

רק שבפועל מה שמציינים בתחקיר אינו מדויק. אוגדה 252 ששייכת דווקא לפיקוד הדרום לא הופעלה עד לשעה 12 בלילה, זאת למרות שאלפי הלוחמים שלה הגיעו מהר יחסית לבסיסים, עוד לפני שקראו להם לצו 8. הם גם נאלצו להתמודד עם מחסנים סגורים שהיו גם מי שמנעו מהם לפרוץ אותם. מלבד הפיקוד גם אגף המבצעים קרס, וחלק גדול מהכוחות הגיעו עצמאית, אחרי תיאום בין מפקדים שהיו בניהם קשרי חברות כמו למשל ההסקה של גדוד 890 שמפקדו הכיר את מפקד הטייסת.

"עיקר המאמץ היה להציף את השטח בסד"כ, תוך מינוי מפקד בכיר לכל מוקד לחימה ושבירת מסגרות אורגניות אל מול הצורך". גם ציטוט זה לא מדויק באופן מלא. מפקדים בכירים רבים רצו לעוטף ונלחמו כרובאים או מפקדי כוחות קטנים, על חשבון פיקוד על המסגרת הגדולה שהיו מופקדים עליה.

על הפעלת חיל האוויר נכתב ש"מהתחקיר עלה כי חיל האוויר עמד בכל הכונניות שהוגדרו, ואף מעבר לכך, למעט שני אירועי חריגה מהכוננות, שנבעו מירי הרקטות הנרחב על בסיסי חיל האוויר. לצד זאת, כוננויות השגרה לא תאמו הערכות למתקפה רחבה בהפתעה".

אתגר מרכזי בהפעלת הכוח האווירי היה להבין את תמונת המצב, להבין מה המיקוד שצריך להיות בהערכת מצב למול האפשרות של מתקפה רב-זירתית. היה קושי רב להבדיל בין כוחותינו, אזרחים ומחבלים. זאת בשל העובדה שאוגדת עזה קרסה ולא היה מי שיכווין את חיל האוויר.

מנגד, לא ברור מדוע חיל האוויר, שיש לו יחידות שתפקידן להכווין כלי טיס, לא שלח אותם לחזית. "לכוחות האוויר היה קושי משמעותי בהבחנה בין מחבלים לאזרחים, ובחלק מהמקרים יוזמות מטעם כוחות היבשה והאוויר הביאו להפעלת כוח מאולתרת, בניסיון לשבש את התקפת האויב".

מטוסי הקרב תקפו מטרות באופן אוטומטי ובהתאם לפקודות סדורות. "בתוך שעות בודדות חמ"לים מרכזיים של חמאס, מטרות הקשורות לפשיטה קרקעית בטווח התת-קרקעי ומטרות שיבוש במרחב הגדר". בפועל הייתה לזה אפס השפעה בבלימת מתקפת הטרור, ואת זה לא מציינים בתחקיר, מלבד ש"קיים קושי בהערכת ההישג מתקיפת סוגי המטרות השונים, ולא ברור האם ניתן היה לממש מאמץ תקיפה בעל אפקטיביות רבה יותר במציאות ששררה".

מסקנות

אין ספק שבשבעה באוקטובר צה"ל כשל בהגנה על אזרחי ישראל. לא היה מוכן למתקפה רחבה בהפתעה. גבורת האזרחים, אנשי כיתות הכוננות, כוחות הביטחון וכוחות צה"ל מנעה אסון כבד עוד יותר. צה"ל, בכל הרמות, מצא עצמו עם תוכניות ופקודות שתאמו להערכת המצב באותה העת, אך נמצאו לא מספקות לתרחיש שהתממש בפועל. אירועים קשים מעין אלו לא תורגלו – גם בתרגילים המורכבים ביותר שהתקיימו.

אוגדת עזה הוכרעה למשך מספר שעות. זוהי תובנה שלא הובנה בזמן אמת, ובגינה התפתח פער משמעותי במודעות המטה הכללי ופיקוד הדרום ביחס לחומרת המצב.

צה"ל כשל בבניית תמונת מצב מבצעית, לפיכך הפער בהערכת המצב היווה אתגר מרכזי לאורך מאמץ הבלימה, והפתרונות שהוצבו למולו, בדגש על הצפת הכוחות והגדרת פיקוד בכיר למרחבי הלחימה, לא הביאו למענה מספק. פער זה הביא, בין היתר, לאתגרים בהקצאת הכוחות והאש.

"גורמים רבים במרחב, בהם אזרחים אמיצים, אנשי כוחות הביטחון וחיילי ומפקדי צה"ל, פעלו בעוז ובגבורה וניהלו קרבות עיקשים מול האויב. ואולם, היפוך המצב ערך זמן יקר – במסגרתו נרצחו ונחטפו מאות רבות של אנשים ונפלו בקרב מאות לוחמים".

לצד הגבורה, צה"ל מתעלם כמעט לחלוטין בתחקיר מכשלים ערכיים של מפקדים ולוחמים שלא חתרו למגע. ובנוסף מכך שכוחות רבים, כאלה שהיו בגזרה וכאלה שהגיעו לתגבר, פעלו לנסות להציל מוצבים ובסיסים על חשבון הצלה של ישובים ואזרחים.

לקחים עיקריים

תפיסת הביטחון: אסור לאפשר התפתחות של איום סמוך לגבול. בבחירה שבין העדפת השקט לבין הסרת האיום יש לתעדף את הסרת האיום. לא נכון "לנהל סכסוך" מול אויב שתכליתו השמדתך.

מתקפה רחבה בהפתעה: צה"ל צריך להיות מוכן למתקפה רחבה בהפתעה (תוכנית ומוכנות) בראייה רב-זירתית. בחינה של הקמת תא הרתעה מטכ"לי שעושה בדיקה של ההתרעה כל הזמן. כמו כן, הקמת תא תמונת מצב מטכ"לי שיפתח באירועים מסוג זה ויתמחה ביצירת תמונת מצב. תגבור סד"כ וניידות לאירועים.

גודל צה"ל ויכולותיו: צה"ל צריך לגדול בסד"כ, משאבים ואמצעים. נדרש להגדיל את הסד"כ בגבולות, לרבות יכולות האש היבשתית, אש אווירית ואיסוף.

ארגון ההערכות והשליטה המטכ"לית: נדרשת מוכנות ותוכנית רב-זירתית ותוכניות מתקפה הכרעתיות. זאת לצד המלצה לפתוח ולחזק מחלקת בקרה מטכ"לית (בדגש תפיסות, מודיעין ואופרטיבי), תא התרעה ותא תמונת מצב מטכ"ליים.

הגנת יישובים: העברת תחום האימונים ובניין הכוח לפיקוד העורף, אימוני כיתות הכוננות, רכבי בטחון, שיפורים טכנולוגיים, הכשרות ועוד. נדרשת למידה מבצעית וערכית מלחימה מורכבת, בתווך אזרחי בפנים הארץ, חטיפות אזרחים וחיילים, ילדים, נשים וגברים ולחימה ממושכת ועצימה.

ערכים בלחימה: שימור הערכים שבאו לידי ביטוי בלחימה - גבורה ועוז רוח, חתירה למגע, מפקדים בראש, פיקוד משימה, התגייסות לאומית, התעשתות והתאוששות.