רובים בלב טהרן ודיווחים על קומנדו בגבול: התרחישים למעורבות אמריקאית באיראן

בזמן שבוושינגטון מדברים על "סיוע אפשרי" למחאה, השטח באיראן כבר מבעיר את עצמו - ויש מי שטוען שהנשק כבר התחיל לזרום פנימה. מיחידות הקומנדו שעשויות להמתין מעבר לגבול ועד לתרחיש הדרמטי בסגנון וונצואלה: אלו התוכניות שמונחות על השולחן האמריקאי.

ההצהרות האחרונות מארה"ב על "סיוע אפשרי" למחאות באיראן עוררו לא מעט שאלות על מה שבאמת קורה ברחובות הרפובליקה האסלאמית. בזמן שהמשטר מחשיך את האינטרנט וחוסם את זרימת המידע, הדיווחים שכן מצליחים לצאת החוצה חושפים תמונה מורכבת: מספר הנפגעים הולך וגדל, וישנם תיעודים ראשונים של ירי - גם מצד המפגינים.

רובים בלב טהרן: מי חמוש ואיך?

דיווחים מהשטח, שחלקם עדיין ממתינים לאימות סופי, מצביעים על מקרים בהם מוחים איראנים נראו חמושים ברובים ובכלי נשק קלים. נכון לעכשיו, נראה שמדובר ביחידים או בקבוצות מבודדות ולא במערך לחימה מאורגן, אך ככל שהתופעה תתרחב, הדינמיקה ברחוב עשויה להשתנות לחלוטין. מומחים כבר מזכירים את תחילת מלחמת האזרחים בסוריה - שם מחאות ענק הפכו תוך זמן קצר ללחימה של ממש.

מאיפה מגיע הנשק? באיראן, החזקת נשק אינה עניין שבשגרה לאזרח הפשוט. אז איך הוא מגיע לידי המפגינים? יש לכך כמה הערכות מרכזיות:

• בזיזה מקומית: נשק שנגנב ממחסני הצבא ומגופי הביטחון האיראניים במהלך המהומות.

• ציר ההברחות: נשק שמוברח פנימה מעיראק הבלתי-יציבה או מסוריה, דרך גורמים פליליים שמנצלים את המצב כדי לגרוף רווח מהיר.

המערב נכנס לתמונה: מודיעין, לוגיסטיקה ו"כוחות צל"

כאן נכנסת האפשרות של סיוע מערבי. לא מדובר רק ברובים, אלא בסיוע לוגיסטי ומודיעין איכותי שמועבר לקבוצות האופוזיציה - מהלך שיש המעריכים שמתבצע בדרכים חשאיות כבר שנים.

תרחיש נוסף הוא נוכחות של "כוחות צל" במדינות השכנות (כמו עיראק, סוריה או אזרבייג'ן). המטרה היא לתת תמיכה אסטרטגית למחאה מבלי לשלוח חיילים אמריקאים להילחם פיזית בסמטאות של טהרן.

תקיפה אמריקאית? המטרות כבר סומנו

במידה וארה"ב תבחר בתרחיש צבאי, האפשרויות על השולחן מגוונות. בניגוד לעבר, נראה שהפעם המטרות לא יהיו רק מתקני הגרעין, אלא מוקדי הכוח של המשטר עצמו:

1. בסיסי כוחות הבסיג'.

2. מפקדות הכוחות המיוחדים של המשטרה.

3. מתקנים של משמרות המהפכה ומרכזי מודיעין.

חשוב לציין: האיומים של טראמפ מגיעים בתקופה שבה אין נושאות מטוסים אמריקאיות באזור (חלקן בתחזוקה ואחרות בפיקודים אחרים). עם זאת, לפיקוד המרכז יש מספיק כוח אש אווירי, ומפציצים אסטרטגיים מסוגלים להגיע בטיסה ישירה מהבסיסים בארה"ב לכל נקודה באיראן.

קומנדו על הפרק?

למרות שפלישה קרקעית רחבה נחשבת לתרחיש כמעט בלתי סביר, פעולות קומנדו נקודתיות הן סיפור אחר לגמרי. על פי דיווחים לא רשמיים, כוחות מיוחדים כמו "דלתא" או "אריות הים" כבר נמצאים בעיראק, מוכנים לאפשרות של סיוע או תקיפה נקודתית. ההערכה היא שהם כבר עוסקים בתצפיות ובאיסוף מודיעין בשטח.

לקחי העבר: בעולם כבר עלו השוואות לניסיון להפיל את ניקולס מדורו בוונצואלה, אך גורמי ביטחון מבהירים: בטהרן זה הרבה יותר קשה. האמריקאים עדיין זוכרים היטב את הכישלון הצורב של ניסיון חילוץ בני הערובה בשנות ה-80, פצע היסטורי שעדיין משפיע על קבלת ההחלטות בוושינגטון.

השורה התחתונה: המחאות באיראן סוערות, והשימוש בנשק מצד המפגינים הוא שלב חדש ומסוכן. כל מהלך אמריקאי - מסיוע חשאי ועד תקיפה מוגבלת - עשוי לשנות לא רק את עתיד איראן, אלא את המפה הפוליטית של המזרח התיכון כולו.