לראשונה בהיסטוריה: גדוד קרקל קיים בשבוע שעבר תרגיל גדודי בהרי מדבר יהודה. באחת לפנות בוקר, עם צבעי הסוואה על הפנים, התעוררו לוחמות ולוחמי הגדוד ויצאו אל ההרים, מלאי אנרגיה וקצת קפה שחור.
"אנחנו יוצאים עכשיו לרגע האמת. אני רוצה להגיד לכם שאני גאה בכל אחד ואחת מכם. אנחנו עושים כאן היסטוריה וכל מי שישתתף יזכור את הלילה הזה לכל החיים", פותח מפקד הגדוד, סא"ל יעקב בן יקר, רגע לפני היציאה לתרגיל "רטוב", באש חיה. בעוד הגדוד המעורב עומד ב-ח' מולו, אומר המג"ד: "יש לנו חתיכת עוצמה, ואין אף כוח שיכול לעמוד מול העוצמה של גדוד קרקל – ואנחנו נוכיח את זה בתרגיל". עם סוף דבריו, הכוחות יוצאים אל השטח, צלליות כהות של נשקים ומכשירי קשר על רקע המדבר הלבן באור הירח.
"בחרתי להיות קרבית"
הם צועדים בשקט, אבל בראש עוברות להם המחשבות. "האמת שהיה לי קצת קשה ואפילו בכיתי. המשקל שאנחנו סוחבים כבד, גם עכשיו, אחרי שנה בגדוד", מספרת רב"ט איילת אבידור. "זה היה קשה בעיקר בהתחלה, בגיוס, עם המון ציוד שצריך לסחוב. אבל כבר התרגלתי – הגעתי די מפונקת והצבא שפשף אותי. בחרתי להיות קרבית, לאתגר את עצמי, לראות שטח, לעשות דברים מעניינים. כיף לי פה", היא מוסיפה.
"כל השבוע הייתה אווירה של תרג"ד, ועוד ראשון אי פעם", אומר מתן אמיר מהפלוגה המסייעת. "כל מה שקורה פה הרבה יותר מגוון לעומת גדודים של בנים בלבד. זה הרבה יותר כיף כי זה פשוט שונה עם הבנות, הדינמיקה אחרת". גם מפקדת מחלקה בפלוגת בני הגרעינים בגדוד, סג"ם שקמה ביטון, נהנית מהאווירה. "זה כיף אדיר, וגם מאתגר. יש בגדוד המון שוויון שלאנשים מבחוץ לפעמים קשה להאמין. כשעושים מסע ובחורה סוחבת פק"ל מים, ששוקל המון, או כשחיילת עוזרת לחייל אחר בקצה ההר ודוחפת אותו למעלה – זה פשוט כיף ומרגש", היא מספרת עם שאריות צבע ירוק על הפנים, בעיניים אדומות קצת מעייפות אך עם המון אנרגיה ונכונות.
"הגדוד עצמו גדל משמעותית והייעוד שלו נעשה משמעותי יותר", אמר נחרצות לפז"ם הסמג"ד, רס"ן שחר נחמני, "וכידוע, גם הגזרה בה אנחנו משרתים נעשתה הרבה יותר חמה. הגבול עם מצרים היה הרבה יותר רגוע, והיום אנחנו רואים כאן אירועי פח"ע. הגדוד מתמודד עם דברים שלא התמודד איתם בעבר, והתרג"ד משלים את זה בצורה מסוימת".
"הגדוד חיכה לתרג"ד הזה הרבה שנים, ואני חושבת שזו התקדמות גדולה לקרקל לערוך תרגיל כל כך גדול – זה בעצם מוכיח עד כמה הגדוד איכותי, כמה הוא טוב ומתפתח", מסבירה מפקדת פלוגת אוגוסט, סרן מיכל סטרשנב. היא מאמינה בגדוד הזה, ביכולות החיילים והחיילות שבו, ובעצם התרג"ד צה"ל מביע את האמון בהם גם. "יש הרבה התרגשות, בעיקר אחרי כמה שבועות של אימון מוצלח, כשהתרג"ד זה השיא", היא מוסיפה, "השוויון מתחיל בגדוד המעורב. השילוב של הבנים והבנות רק עושה טוב ובעיניי זה חשוב. אני רואה בזה חובה".
עם אור ראשון, הכוחות מתחילים לנוע. לכתר, להקיף, לתקוף, לארוב. ריח אבק שריפה נישא באוויר ומתערבב ברימוני עשן צבעוניים ובערפל מדברי של שעת בוקר מוקדמת. קולות ירי חוזרים בהד מההרים מסביב בעוד החוליות נעות בשטח ומתמקמות בנקודות אסטרטגיות. מרחוק, כל חייל וחיילת נראים כמו קרקל בעצמם – כמו חתול שרץ ומנתר, כמו חיה מדברית שזה הטבע שלה ויכולה להתמזג בו. ללא הבדל דת, גזע ומין.