המכרז שהוביל למחדל: כך מערכת הביטחון מפקירה את השמיים - לסינים

מידע שהגיע ל-mako חושף כי באוקטובר ונובמבר 2024 ובינואר 2025 יצא משרד הביטחון להליכי רכש רחפנים עבור צה"ל בהיקף מצטבר של כ-27 מיליון שקלים, במסלול של ספק יחיד לטובת חברת הרחפנים הסינית DJI. ההחלטה מעוררת סימני שאלה כבדים, במיוחד על רקע האזהרות הממושכות בעולם המערבי בנוגע לסיכוני אבטחת מידע, איסוף נתונים ותלות טכנולוגית במערכות סיניות.

ביקורת חריפה נשמעה גם בתוך צה"ל ובמיוחד ביחידות המיוחדות, בקרב מפקדים בחטיבות המתמרנות ובחיל האיסוף הקרבי. בעוד שמדינות וגופי ביטחון במערב מטילים מגבלות על שימוש ברחפני DJI במערכים רגישים, בישראל בחר משרד הביטחון דווקא להעמיק את ההסתמכות על ספק זר יחיד, וזאת למרות קיומן של חברות רחפנים ישראליות בעלות טכנולוגיות מבצעיות מוכחות, שמוצריהן נמכרים לצבאות זרים ואף נרכשים על ידי ארצות הברית.

המבקרים טוענים שמעבר לשאלת ביטחון המידע, מדובר גם בהחמצה אסטרטגית של חיזוק התעשייה הביטחונית המקומית, דווקא בתקופה שבה הצורך בעצמאות טכנולוגית ובשרשרת אספקה ישראלית מעולם לא היה ברור יותר. על רקע המלחמה בלבנון ואיום הרחפנים מצד חיזבאללה, השאלות סביב הנושא הזה של רכש צבאי בישראל ותהליך בניין כוח מטריד עוד יותר.

הדלת האחורית למודיעין האיראני

מול רחפנים "מתאבדים" של חיזבאללה, לוחמי צה"ל בשטח נאלצים להסתמך על רחפנים סיניים מחברת DJI כדי להשיג תמונת מצב טקטית ומעט רחפנים תוצרת ישראל, שרובם בשירות היחידות המיוחדות. למרות זה שישראל היא מעצמת רחפנים, המציאות בשטח חושפת מחדל מתמשך: הצטיידות מסיבית ברחפנים סיניים זולים, תוך הפקרת אבטחת המידע ודחיקת התעשייה הישראלית לשוליים.

צה"ל מצטייד כבר שנים ברחפני DJI כ"מוצר מדף" זול וזמין. אלא שהמחיר הנמוך מגיע עם תג מחיר ביטחוני כבד. הממשל האמריקאי כבר הכניס את DJI לרשימת החרם, לאחר שקבע כי הרחפנים מהווים סיכון לביטחון הלאומי וכוללים "דלתות אחוריות" לאיסוף מידע.

מומחים בארה"ב ובישראל מזהירים שהמידע שנאסף על ידי רחפני DJI כולל מיקומי כוחות ותצלומי שטח רגישים עלול לזלוג לשרתים בסין. חמור מכך, לנוכח הברית האסטרטגית בין סין לאיראן, קיים חשש ממשי שמידע זה מוצא את דרכו ישירות לידי המודיעין האיראני ומשם למחבלים של חיזבאללה בלבנון.

"היחידות המיוחדות לא מכניסות את הציוד הזה"

צה"ל מצהיר כי הוא מודע למגבלות, אך השימוש בכלים אלו נמשך בהיקפים אדירים. "בסוף אתה מבין את גודל המחדל דרך המיוחדים (יחידות מיוחדות) שלא מכניסות רחפנים סיניים", אמר גורם צבאי שעוסק בתחום הרחפנים באחת מיחידות העלית של צה"ל. "החשש שגם אם מידע לא מגיע לסין, יש דלת אחורית או דרך לאתר את המפעילים שלנו. מבלי לפרט יותר מדי, היו מספר מקרים (חשודים) שחיזבאללה הצליח לאתר מפעילי רחפנים שלנו".

המחדל הזה חמור עוד יותר לאור הפתרונות הישראליים שמוכחים בקרב. בזמן שצבא היבשה קונה ציוד סיני, חברות ישראליות מפתחות את חוד החנית של הטכנולוגיה העולמית. חברת "עין שלישית", למשל, מפתחת מערכות בינה מלאכותית שהן ה"מוח" מאחורי הרחפן, המאפשרות זיהוי מטרות אוטונומי ומעקב אחר איומים ביום ובלילה. מערכת ה"מדוזה" שלהם כבר הוכיחה את עצמה בגילוי רחפנים עוינים והחברה אף זכתה לאחרונה בחוזה ביטחוני משמעותי לפיתוח מערכות ניידות. העקרון של החברה הוא לאתר רחפנים על ידי אמצעי אלקטרו-אופטי משולב בינה מלאכותית. המוצר הזה קיים זמן רב ואף הוכיח את עצמו בצה"ל, אבל רק עכשיו נעשה רכש של האמצעי שלהם וגם זה עדיין במספרים קטנים מדי.

"לא תראה את חיל האוויר או חיל הים רוכשים אמל"ח סיני", אמר גורם צבאי. "אבל בצבא היבשה זה קורה לא מעט ובתחום הרחפנים זה כבר הופך חמור". הוא מספר על קבוצה של קצינים שצלצלו בפעמונים "אבל המערכת מתעלמת".

זרוע אוויר עצמאית לכל לוחם

לא מדובר רק באיסוף מודיעין. בשוק קיימים פתרונות תקיפה ויירוט מתקדמים שהיו יכולים לשנות את פני המערכה בצפון. חברות כמו אירובוטיקס מפתחות רחפנים המסוגלים להפיל כלי טיס עוינים באוויר, פתרון קריטי מול איום הרחפנים ואפילו הכטב"מים של חיזבאללה.

רחפנים תוקפים כמו ה"עטלף" כבר הוכיחו את עצמם, אבל עדיין נרכשו במספרים לא מספקים. "עטלף מאפשר ללוחם חי"ר לחסל מחבל של חיזבאללה מטווח של קילומטרים, כולל כאלה שמסתתרים בתוך מבנים", אמר גורם צבאי. זה נכון גם ליכולות של רחפנים כמו "רתם" ו"מעוז". על כך אמר הגורם: "במקום להוריד פצצה של מטוס קרב על מבנה שיש בו מחבל, אני יכול החמישית מחיר להכניס למבנה הזה שניים-שלושה רחפנים ולהשמיד אותו".

צבא היבשה היה יכול לבנות לעצמו "זרוע אוויר" עצמאית ועצומה, המבוססת על אלפי רחפנים ישראליים, חסינים ומוצפנים. עלות הפעלת "להקת" רחפנים תוקפים נמוכה משמעותית מעלות גיחה של מטוס קרב המספק סיוע קרוב, או של כטב"ם ומסק"ר וזמינותה לכוחות בשטח גבוהה פי כמה.

לאחרונה החל משרד הביטחון להשקיע כ-150 מיליון ש"ח בחברות מקומיות כמו אקסטנד וקופטרפיקס, אך מדובר ב"טיפה בים" לעומת הצורך המבצעי המיידי. כל עוד צה"ל ימשיך להעדיף את המחיר של DJI על פני הביטחון של הטכנולוגיה הישראלית, הלוחמים ימשיכו להטיס בשמיים שאינם באמת "שלנו" בזמן שהמידע זורם לאויב.