החות'ים מרתיעים אותן? המדינות שהתייצבו לצד סעודיה - אך חוששות מתקיפה בתימן

מטוסי קרב בריטיים בדרך לסעודיה, צרפת שולחת מערכות הגנה ומכ"מים, טורקיה ופקיסטן בונות ברית צבאית חדשה וגם מצרים נערכת לסיוע צבאי. לכאורה, הולכת ונבנית סביב סעודיה קואליציה צבאית רחבה. אבל כשמסתכלים מקרוב על ההתחייבויות של המדינות השונות, מתברר שלכמעט כולן יש קו אדום: הן מוכנות לסייע לסעודים להגן על עצמם - אבל לא להיכנס למלחמה בתימן.

בריטניה היא ככל הנראה הדוגמה הברורה ביותר. משרד ההגנה הבריטי הודיע מוקדם יותר השבוע על פריסה של מטוסי קרב מסוג טייפון לסעודיה, יחד עם מטוס תובלה, יועצים צבאיים וסיוע נוסף. הטייפונים יוכלו ליירט טילים וכטב"מים שישוגרו לעבר שטח סעודיה, אבל לפי משרד ההגנה הבריטי הם לא ישתתפו בתקיפות נגד החות'ים בתימן. בריטניה גם מאריכה את יכולת התדלוק האווירי של המטוסים הסעודיים עם מתדלק שלהם שכבר נמצא שם, כך שהיא מסייעת למאמץ הצבאי - אבל לא לוקחת על עצמה את המהלך ההתקפי.

גם צרפת הודיעה על סיוע לסעודיה, כולל מערכות הגנה אווירית, מכ"מים וכוח אדם שיסייע בהגנת תשתיות, במיוחד סביב מתקני האנרגיה. גם כאן, הדגש הוא על הגנת השטח הסעודי ולא על כניסה צרפתית למערכה נגד החות'ים.

טורקיה ופקיסטן מציגות תמונה דומה: שתי המדינות חתמו עם סעודיה על הסכם הגנה משותף ובימים האחרונים אנקרה מקדמת מהלך לשליחת אנשי צבא לסעודיה. אבל גם כאן, מדובר בראש ובראשונה בברית הגנתית. פקיסטן כבר הבהירה באופן רשמי שכוחותיה לא יחצו את הגבול לתימן כדי לתקוף את החות'ים. טורקיה צפויה להתמקד בהגנה אווירית, לוחמה אלקטרונית, מודיעין וסיוע טכני.

גם מצרים, שלה יש אינטרס ישיר בשמירה על חופש השיט ב"ים האדום" ובתעלת סואץ, מתקרבת לסעודיה. קהיר גינתה את מתקפות החות'ים והביעה תמיכה בצעדים שסעודיה נוקטת כדי להגן על עצמה. אבל גם במקרה המצרי, מדובר כרגע בעיקר בסיוע להגנת סעודיה ולא יציאה מצרית למלחמה קרקעית בתימן, אך במקרה שלה ייתכן כי מטוסי קרב מצרים כן יפעלו בתימן.

מה שהופך את הזירה מול החות'ים לכזו מסובכת

אם יש סיוע, מדוע מדינות שמוכנות לשלוח מטוסי קרב, מערכות הגנה אווירית, מכ"מים, מודיעין, תדלוק ואפילו אנשי צבא, מציבות גבול ברור כל כך ברגע שמדברים על תקיפה בתוך תימן? כנראה יש כאן כמה תשובות. מדובר בשילוב של הניסיון הסעודי הקודם, היכולת הצבאית המבוזרת של החות'ים, המעורבות האיראנית, המבנה השבטי והפוליטי של תימן ובעיקר, החשש מפני מלחמה שאין לה נקודת סיום ברורה.

סעודיה כבר הייתה שם. הצבא הסעודי יצא ב-2015 בראש קואליציה למלחמה נגד החות'ים, אחרי שהארגון השתלט על חלקים גדולים מתימן, כולל הבירה צנעא. לסעודים היה אז, כמו היום, חיל אוויר גדול ומתקדם, מודיעין, נשק מערבי ותמיכה בין-לאומית. בכל זאת, אחרי שנים של לחימה החות'ים לא הוכרעו. להפך. הם שרדו את המערכה, התבססו בשטח והפכו בהדרגה לכוח צבאי משמעותי הרבה יותר מזה שהיה בתחילת המלחמה אז.

בסיוע אדיר של האיראנים, החות'ים פיתחו יכולות טילים וכטב"מים, למדו להסתיר ולפזר תשתיות והצליחו להפוך את הגיאוגרפיה התימנית, במיוחד האזור ההררי בצפון, ליתרון משמעותי. זה אולי הלקח המרכזי שסעודיה והמערב לוקחים איתם היום: אפשר לפגוע בחות'ים, להשמיד משגרים ומחסנים, ליירט טילים וכטב"מים. אבל כדי לפרק את הארגון באמת צריך הרבה יותר מכל זה.

נדרשת מערכה אווירית הרבה יותר משמעותית עם כוחות יבשה גדולים שיכנסו לתימן כחלק ממלחמה כוללת. שם הסיפור משתנה לחלוטין: החות'ים אינם מדינה עם מרכז כובד אחד שאפשר להפציץ ולהכריע. הם ארגון שמוטמע בשטח של מדינה ענייה ומפורקת. הם מחזיקים במערכות תת-קרקעיות, מפעילים תשתיות צבאיות וחצי-צבאיות מפוזרות ומסוגלים להמשיך להילחם גם אחרי פגיעה קשה בפיקוד ובתשתיות.

החות'ים גם לא חייבים לנצח, הם צריכים לשרוד כמו כל ארגון טרור. אם סעודיה תפתח במערכה אווירית במשך שבועות או חודשים, ובמקביל החות'ים ימשיכו לשגר טילים וכטב"מים לעבר ערים, נמלי תעופה, מתקני נפט ונתיבי שיט, המערכה עלולה להפוך ממבצע קצר למלחמת התשה ארוכה ויקרה. זה בדיוק המקום שבו נכנסת גם איראן.

העיניים לטהרן - והדאגה במערב

החות'ים הם אומנם ארגון תימני עם אינטרסים משלו ולא ניתן לתאר אותם רק כ"שלוחה איראנית", אבל התמיכה האיראנית לאורך השנים סייעה להם לבנות יכולות טילים, כטב"מים ויכולות נוספות. כיום מדובר בכוח שמסוגל להפעיל איום משמעותי הרחק מהשטח שבו הוא שולט.

המשמעות מבחינת סעודיה היא שכל תקיפה בתימן צריכה להביא בחשבון לא רק את התגובה החות'ית אלא גם את האפשרות שהמערכה תתחבר מחדש לעימות האזורי מול איראן. זה בדיוק מה שמדאיג את בעלות הברית. מבחינתן יש הבדל עצום בין יירוט טיל חות'י מעל ריאד, לבין כניסה למערכה שמטרתה לפרק את הארגון שמאחוריו.

כדי להכריע את החות'ים צריך למצוא את התשתיות שלהם, לפגוע ביכולות הייצור והשיגור, לחסל את הדרג הפיקודי. ואז, החלק הקשה באמת, להכניס כוח קרקעי שיתפוס את השטח וימנע מהארגון להשתקם.

מי יעשה את זה? התוכנית הסעודית מסתמכת במידה רבה על כוחות תימניים מקומיים שיישאו בנטל הקרקעי, בעוד שסעודיה ובעלות בריתה יספקו חיל אוויר, מודיעין, נשק וסיוע לוגיסטי. התוכנית הסעודית היא להשתמש בכוחות תימנים כדי ללחוץ על החות'ים, ובמקביל להפעיל לחץ אווירי וימי.

רק שבין הבעיות הרבות שלהם, אין שם צבא לאומי אחד וחזק שמסוגל להיכנס לשטח, להשתלט עליו ולשמור עליו לאורך זמן. המחנה שמתנגד לחות'ים מורכב מגורמים רבים, שלעתים חלוקים ביניהם לא פחות משהם מאוחדים נגד החות'ים. ישנה הממשלה המוכרת בין-לאומית יחד עם כוחות מקומיים בדרום, שלל מיליציות, שבטים וגורמים הנתמכים על ידי מדינות שונות.

"הבוץ התימני" והקווים האדומים של המעצמות

המדינות שמסייעות לסעודים מבינות שגם אם יצליחו להפיל את השלטון של החות'ים, לא ברור מי יהיה הגורם המרכזי שישלוט שם ביום שאחרי וימנע מהם לחזור. גם לא ברור מי מוכן להישאר מספיק זמן כדי לוודא שזה לא קורה.

מדינות המערב ואלו שפועלות לסייע לסעודים לא "מפחדות" מהחות'ים, הן מבינות את המחיר של הניסיון להכריע אותם. ארה"ב לא מתרחקת מסעודיה. להפך, היא מספקת תמיכה צבאית ומודיעינית ומסייעת בהגנה. אבל וושינגטון עצמה אינה ממהרת לפתוח מערכה אמריקאית חדשה נגד החות'ים. זה גם חלק מהשינוי שחל בתפיסת המלחמה האמריקאית אחרי עיראק ואפגניסטן.

המערב עדיין מוכן להפעיל כוח, אבל הוא מעדיף כוח שמייצר אפקט מוגבל וברור כדי להגן על בעלת ברית ונתיבי שיט, ליירט טילים ולפגוע באיום מיידי. הם לא רוצים להיכנס למלחמה שמטרתה היא להכריע ארגון, להשתלט על שטח ולנהל את התוצאה. הם מבינים שכלל לא ברור אם יש בכלל בתימן כוח מקומי שמסוגל לבצע את המשימה.

בינתיים, החות'ים ממשיכים ליהנות מהיתרון שמעניקה להם הגיאוגרפיה, מהיכולת לפזר את התשתיות ומהעובדה שהם אינם צריכים לנצח במלחמה כדי להקשות מאוד על היריב. בטח לא להתחשב בביטחון האזרחים שלהם. מבחינתם, מספיק להמשיך לשגר כדי לפגוע בנמל תעופה ותשתיות אנרגיה, לגבות מהסעודים מחיר כלכלי קשה. כאן מדינות המערב, פקיסטן ומצרים מוכנות לסייע אבל ברגע שמגיעים לשאלה מי ייכנס לתימן כדי לוודא שהטיל הבא כבר לא ישוגר, שם מתחילה הבעיה.