חייל סובל מכוויות קשות לאחר שאחר פתח מכל דלק עם מצית, זעם במשפחה

חייל צה"ל נפצע באורח קשה כתוצאה משריפת חומר דליק שדלף ממכל דלק בבסיס צבאי בדרום הארץ בשבוע שעבר. בפוסט שפרסמה היום (שלישי) אחותו של החייל היא מעלה טענות קשות כנגד צה"ל, על היחס לאחיה לפני ואחרי האירוע החמור.

"הילד הזה - הוא אח שלי. גלב", כתבה האחות ליבי בפוסט שפרסמה בפייסבוק. "הוא לא איזו סטטיסטיקה. לא עוד “מקרה”. הוא ילד בן 20 עם לב עצום, שהתגייס עם מוטיבציה בשמיים, עם רצון לתרום, לתת, להיות משמעותי".

לטענתה של אחותו, "המערכת רמסה אותו. שוב ושוב. הוא התגייס כלוחם בקרקל, עבר טירונות 07, ונתן את כל כולו. ואז - במטווחים - נפגע קשה בשמיעה. בגלל רשלנות של הצבא. הורידו לו את הפרופיל, ושלחו אותו להיות טבח בגדוד 33, בבסיס נחל רביב. בלי לשאול. בלי להבין את האדם שמולם".

היא המשיכה ותיארה מה קרה לטענתה כשהגיע לבסיס "שבוע שלם הסתובב בלי ציוד, בלי מפקד, בלי מדים. לא קיבל יחס, לא קיבל מענה. אף אחד לא שאל אותו אפילו איך קוראים לו. וכל שיחה שביקש - שוב נדחתה. שוב ושוב. שבועות. חודשים. והוא נלחם – על עצמו, על הכבוד שלו. אבל בשלב מסוים – נשבר. נכנס לדיכאון".

כדי לנסות לשנות משהו ולקבל תפקיד משמעותי, טענה האחות, הוא נכנס בעצמו לכלא צבאי. "ניסה לזעזע את המערכת. אבל כשהשתחרר – שלחו אותו חזרה לאותו בסיס. לאותם אנשים. לאותו כאב. ואז - הגיע האסון".

האירוע התרחש ב-29 ביולי בשעה 11:00 בבוקר בבסיס חטיבת פארן. לדברי אחותו, גלב ישב בפינת עישון, חיכה לשיחה שקיווה שתשנה הכל מבחינתו. לדבריה למקום הגיע חייל שמפקדו פקד עליו לפתוח מכל דלק שהיה סגור באזיקון באמצעות מצית, מה שגרם לשריפה. גורם צבאי אישר את פרטי האירוע והוסיף שנמצא בבדיקה.

"אח שלי נשרף. 30% מגופו - הפנים, הראש, החזה, הגב, הידיים. כוויות קשות. חלקן בדרגה שלוש. הוא אושפז בטיפול נמרץ בסורוקה. היום - הוא במחלקת הכוויות בתל השומר. והצבא? שקט. ביקור חטוף פה, גמגום שם. הם אפילו לא ידעו שהוא בטיפול נמרץ. הסמג"דית שלו הגיעה לבית החולים שבוע אחרי שזה קרה, התקשרה אליי - כדי לשאול איפה הוא נמצא, כי היא פשוט לא ידעה".

"מתי נתחיל לדבר על מה שקורה כאן, אצלנו? בצבא שלנו"

אחותו של החייל סיפרה עוד: "אנחנו משפחה של עולים חדשים. עלינו לארץ לפני 8 שנים. ההורים שלי לא דוברים עברית. ולמי נפל כל זה על הכתפיים? עליי. אני, ליבי - האחות שלו - הייתי צריכה להיות האימא, האבא, המתרגמת, הפסיכולוגית, הלוחמת בשבילו מול המערכת. אני זו שהייתי צריכה לשכנע את הצבא בכלל לספר לנו מה קרה. אני זו ששמעה את השקט מהצד השני של הקו. ואני זו שלא יכולה להרשות לעצמה לשתוק".

אחותו של החייל המשיכה וכתבה: "זה לא רק אח שלי. זה כל ילד ששלחנו בגאווה ללבוש מדים - ושהמערכת שברה. מתי נתחיל לדבר על מה שקורה כאן, אצלנו? בצבא שלנו. במדינה שלנו. איך הילדים שלנו נפגעים, נשברים, נשרפים – פיזית ונפשית – בגלל רשלנות של מערכת שאמורה להגן עליהם. איך אנחנו שולחים לצה”ל ילדים בריאים, יפים ושלמים - ומקבלים אותם בחזרה נכים, מצולקים, כואבים. בושה לצה”ל".