הבעיה עם נתוני צה"ל על ההתייצבות - וההתרעה החמורה על רמת האימונים

צה"ל מתדרך דרך גורמים על אחוזי גיוס המילואים למבצע "מרכבות גדעון ב". על פי הצבא ממוצע הגיוס עומד על 80 אחוזים. אבל בחינה של תהליך הגיוס ושיחות עם מפקדים במילואים מראה שהנתון נמוך הרבה יותר ולמעשה שמדובר במשחק במספרים.

עוד עולה מהשיחות של אותם מפקדים עם mako, שנמשכת הירידה באיכות ההכשרה והאימונים, כפי שדיווחנו מוקדם יותר. מה שמעלה את פוטנציאל תאונות האימונים והנפגעים מטעויות אנוש.

בעקבות המבצע בעיר עזה, צה"ל מגייס 60 אלף חיילי מילואים אותם כבר החלו לשלוח לגזרות לבנון, סוריה, יהודה ושומרון ולמפקדות. רבים מהם התגייסו גם לעזה כששם הם יחליפו את החטיבות הסדירות במשימות אבטחה, כדי שאלה יצטרפו ללחימה בעיר עזה. בסך הכל גייסו שישה צוותי קרב חטיבתיים. שלושה לרצועת עזה ושניים לפיקוד הצפון. חטיבה נוספת התגייסה לקו ביהודה ושומרון, שם החליפו את הצנחנים שיכנסו לעזה. עוד שני גיוסי מילואים צפויים בנובמבר ובפברואר. בשיא, צה"ל יגיע ל-130 אלף אנשי מילואים בזמן נתון.

בצה"ל אומרים ש"ההתייצבות יפה" ובשיחות רקע בכירים בצבא טוענים ל-80 אחוז התייצבות. רק שזה רחוק להיות מהנתון האמיתי, משום שזה נגזר מצווי הגיוס שנשלחו ומתוספת של מסופחים שעוברים מיחידה ליחידה ואינם חלק מהכוח האורגני, מה שפוגע במבצעיות של היחידות. כאן צריך להסביר את תהליך הגיוס של חטיבות המילואים.

כאשר יורדת פקודה להתכונן לגיוס מילואים ובלא מעט מקרים עוד לפני, המג"דים ומפקדי הפלוגות דואגים שמפקדי המחלקות והכיתות יתקשרו לכל החיילים שלהם, כדי לבדוק מי מתכוון להתייצב. כבר בשיחות האלה מבינים את מי אין סיכוי לגייס ובנוסף נסגרים פטורים מגיוס באופן לא רשמי, בין המפקד לחייל. לאחר מכן נעשה התהליך הרשמי, הגשת בקשה של חייל המילואים שנבחנת על ידי מפקד היחידה, ושם ניתן אישור לעוד חיילים שלא יכולים להתגייס מסיבות כלכליות למשל, לידה של ילדים, בעיות בעבודה ועוד.

המשמעות של זה היא שעוד לפני שיצא צו הגיוס הראשון, האחוז של המתגייסים יורד וכל גדוד ופלוגה יודעים להציג את נתוני הגיוס שלהם. בשלב הבא נשלח צו הגיוס ואז רואים מי הגיע ליום הגיוס או אחרי אותו היום, משום שרבים מאנשי המילואים מקבלים קיצור מהמפקדים שלהם ומתגייסים אחרי המועד שנקבע או שמשתחררים לפני המועד שנקבע. כך שגם האחוז שמפורסם על ידי הצבא נכון לאותו היום, ולא למשך שירות המילואים של היחידה.

בעיית ה"מסופחים" ליחידות המילואים

כל זה אומר ש-80 אחוז הם מתוך סך הצווים שנשלחו ולא מתוך היחידה כולה. מפקדים רבים איתם שוחחנו מדברים על התייצבות מעשית של 60-70 אחוזים (מה שעדיין לא מובן מאליו בשלב זה של המלחמה) אך גם באחוזים נמוכים יותר. גם כאן המשחק בנתונים לא מסתיים. בתוך האחוז הזה יש את המסופחים. מדובר באנשי מילואים שלא שייכים לגדוד או ליחידה והסתפחו אליה לאותו גיוס, בין שהגיעו דרך חבר או דרך המודעות הרבות שמתפרסמות באתר צה"ל וברשתות החברתיות.

מפקדים מספרים על פלוגות עם 20 ו-30 אחוז של מסופחים. חלק מהם מגיעים מסיבות אידאולוגיות כפי שסיפרו. אבל במקרה של רבים מהם מדובר מסיבות כלכליות בעיקר, עצמאיים שהעסק שלהם קרס או שלא ניתן להפעיל אותו עד סיום המלחמה, מובטלים וצעירים שנמצאים בין עבודות, ורואים במילואים מקור טוב לפרנסה. מדובר בבעיה, שכן ישנה פגיעה במבצעיות של כוח שאינו אורגני ובמילואים ההיכרות ארוכת השנים של החיילים היא חלק מהעוצמה של הגדוד.

"האימונים לא כמו בתחילת המלחמה"

במסגרת המאמצים להיקף הגיוס הנרחב, מבצעים הכשרות של נהגים מבצעיים רבים, שמים דגש על עולם החבלה ואימון מחלקות החבלה. גם על פק"לים כמו צלפים, קליעה, לוחמה בשטח בנוי והרוס ועוד. אבל בצבא מזהירים מירידה במשך ובאיכות של ההכשרות, וכשירות היחידות הלוחמות ותומכות הלחימה, בסדיר ובמילואים. על פי גורמים בצבא, בניגוד לחלק הראשון של המלחמה, יש הרבה פחות הקצאות של שטחי אימונים, של אמצעים לאימונים ושל אש חיה.

ממידע שהגיע אלינו עולה שהבעיה הזו עלתה במספר דיונים, שם דיברו על כך שהעומס האדיר על כוחות המילואים והסדיר מקשים על צה"ל לעמוד בגיבוש כשירות טובה והכשרה איכותית. גם מודל האימונים אינו אחיד ויוצר פערים בין גדודים ויחידות כשכל זה, מזהירים, עלול לגרום לתאונות ולנפגעים מיותרים.