יותר מ-100 מטוסי תדלוק אמריקאיים בזירה: כך נבנית העליונות האווירית מעל איראן

מאות מטוסי קרב תוקפים מטרות רבות באיראן. במכת הפתיחה פגעו במערך ההגנה האווירית של איראן כדי להשיג עליונות אווירית - מרכיב קריטי להשגת מטרות המלחמה. זאת במקביל לחיסול בכירי המשטר, משמרות המהפכה והצבא, ופגיעה בזרוע הטילים, שלמרות התקיפות הצליחה לשגר לעבר ישראל, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, כווית ומדינות נוספות.

התמונה האווירית עדיין מעורפלת, אבל המשמעות הקרבית ברורה: מטוסי התדלוק האווירי, שהיו במרכז ההיערכות למערכה, הם מרכיב קריטי שמאפשר את המטסים הענקיים שפועלים בשמי איראן כאילו היו בשטחם, ושוהים שם זמן רב כדי לבצע את המשימות. חלק מהדיווחים מדברים על רבע ואפילו שליש מצי המכליות האמריקאי שפועל במסגרת המלחמה.

מאז החל המשבר והאמריקאים החלו לצבור כוחות במזרח התיכון, דווח על עשרות מטוסי תדלוק אווירי שחיל האוויר האמריקאי שלח לאזור, תחום האחריות של פיקוד המרכז - סנטקום - כחלק מתוכניות המערכה האווירית. מטוסים רבים נפרסו גם באירופה כדי לאפשר את תנועת המטוסים לאזור ולבנות תחנות ביניים גם עבור צי המפציצים, שיפעל מבסיסים מרוחקים יותר.

האמריקאים לא מתייחסים באופן רשמי לפריסת הכוחות שלהם, אך על פי גורמים ודיווחים לא רשמיים, הם פרסו יותר מ-100 מטוסי תדלוק מסוג KC-135 ו-KC-46. זאת מתוך סדר כוחות של כ-400 מטוסים מסוג זה שיש לחיל האוויר האמריקאי ולמשמר הלאומי. לצורך השוואה, על פי פרסומים זרים לחיל האוויר הישראלי יש פחות מ-20 מטוסי תדלוק אווירי, כולם מטוסי בואינג מיושנים, מה שבמבצע "עם כלביא" אילץ את ישראל לייצר פתרונות שיאריכו את טווח המטוסים גם בלי מתדלקים - שהפכו לצוואר בקבוק.

הכוח שמחזיק את השמיים

מטוסי תדלוק אווירי הם מרכיב קריטי בהפעלת כוח אווירי. הם מאריכים את הטווח של מטוסי הקרב - וגם של מטוסי בקרה אווירית, מודיעין ועוד - ומאפשרים למטוסי הקרב לשהות זמן ארוך יותר באוויר. המשמעות היא שבמקום לשלוח עוד ועוד מטוסי קרב לאזור הפעולה, ניתן להאריך את משך השהייה של רביעיית מטוסים, ובכך להפוך את הפעלת הכוח האווירי ליעילה ואפקטיבית יותר.

מדובר בנכס אסטרטגי של חילות אוויר, אחד מ"סמלי הכוח" הבולטים ביותר במתקפות אוויריות מרוחקות וגם בטווחים קצרים יותר, באמצעות הגדלת משך השהייה. הם מאפשרים שימור נוכחות מבצעית בשטח אויב והתרכזות במשימה עצמה במקום בדאגה למשאב הדלק.

בחודש האחרון נראו לפחות 14 מטוסי תדלוק אמריקאיים, רובם KC-46 ו-KC-135, פרוסים בישראל לצד פריסה משמעותית בסעודיה ובבסיסים נוספים במפרץ. הפריסה הזו מאפשרת לחיל האוויר האמריקאי ולבעלות בריתו – חיל האוויר הישראלי ואולי מדינות נוספות – לפעול יחד באיראן.

הסיבה לכך פשוטה: מטוסי התדלוק ומטוסי הקרב האמריקאיים נבנו כך שיוכלו לתדלק ולקבל דלק כמעט מכל מטוס מערבי, ללא קשר למסגרת או לחיל האוויר שבו הוא פועל. מטוס תדלוק אמריקאי יכול לתדלק F-35 ישראלי או F-15 סעודי, ואלה יכולים לקבל דלק מכל מתדלק אמריקאי. בעבר דווח גם על אימונים משותפים של חיל האוויר הישראלי והאמריקאי – וכעת האימונים האלה באים לידי ביטוי מול איראן.

העובדה שקיים כאן סדר כוחות גדול של מתדלקים מחיל האוויר האמריקאי, שלא כמו במבצע "עם כלביא", מאפשרת להגדיל את כמות המטסים ואת היקפם. היכולת להחזיק מטוסים באוויר לאורך זמן מכרעת ליכולת להטיל פצצות. מטוסי התדלוק מגשרים בין בסיסים למטרות, מאפשרים שימוש ארוך טווח במטוסי F-35, F-22 ו-F-15, ומצמצמים את הריחוק הגאוגרפי שמייצר אתגר מרכזי למתכננים ולמבצעים.