הבעיה עם האישור שניתן לחמאס - והשאלות הקשות

אחרי שכלי תקשורת פלסטינים חשפו שישראל מאפשרת למחבלי חמאס לפעול עם הצלב האדום ב"מרחב הצהוב" שבשליטת צה"ל, כדי לאתר חללים חטופים, מתברר שהדרג המדיני הורה לאפשר לחמאס לפעול באזורים נוספים, גם בצפון הרצועה ובח'אן יונס. כל זה בזמן שגורמים בצה"ל ובמערכת הביטחון אומרים גם היום שחמאס יכולים להחזיר את רוב החללים הישראלים באופן מידי. ישראל כמו שזה נראה "משתפת פעולה" עם המשחק הציני של ארגון הטרור, בלחץ של האמריקאים.

הימים האחרונים חשפו סתירה מטרידה סביב הניסיונות להשבת 13 החללים החטופים שנותרו בעזה ובמיוחד בלב תהליך המשא ומתן והמדיניות הישראלית. מצד אחד, במערכת הביטחון וצה"ל אומרים שחמאס מחזיק במידע ואף יכול להחזיר את רוב החללים שנותרו. ההערכות בישראל מדברות על 4-3 חללים שנדרש מאמץ להחזירם, ואת השאר חמאס יכולים להחזיר באופן מידי.

מנגד, בצעד כמעט חסר תקדים, הדרג המדיני אישר למחבלי חמאס להיכנס עם הצלב האדום ל"מרחב הצהוב" ולשטח שבשליטה ישראלית כדי "לסייע" באיתור החללים. הפער הבלתי נתפס בין הערכה מודיעינית לבין כניעה, לכאורה, לתכתיבי חמאס - מעיד יותר מכל על כך ש"לא הכל גלוי ומובן" לציבור.

גורמי מודיעין חוזרים ומדגישים בחדרים סגורים שטענות חמאס על קשיים לוגיסטיים בחיפוש גופות החללים או על השתנות פני הקרקע שמקשה על האיתור, הן לכל היותר "היתממות צינית". על פי ההערכות חמאס לא רק יודע היכן נמצאות רוב הגופות, אלא משתמש בהן כקלף מיקוח אחרון כדי לגרור זמן, לשפר עמדות או אולי להשיג הקלות נוספות לפני השלמת העסקה. ההנחה היא שמדובר בהסתרת מידע מכוונת, שנועדה למקסם את הרווחים מהסכם החטופים.

בעוד שהמודיעין הישראלי משוכנע שחמאס יכול להחזיר את רוב החללים באופן מיידי, ישראל מסכימה למהלך המאפשר לארגון הטרור לרשום ניצחון תעמולתי נוסף, ולדרוך בשטח שנכבש במחיר דמים. הסכמה שככל הנראה התקבלה בשל לחץ אמריקאי כבד. הפעולות של חמאס והצלב האדום מנוטרות גם הן מהמפקדה הבינלאומית בקרית גת.

החשש שקיים אחרי אישור הדרג המדיני לאפשר למחבלי חמאס, בליווי אנשי הצלב האדום, להיכנס לאזורים שהוגדרו כ"מרחב הצהוב" תחת תירוץ של "סיוע בחיפוש" יכול להיות בעייתי ביטחונית, ועלול לשמש את חמאס לאיסוף מודיעין על היערכות ופריסת צה"ל באזור.

למעשה, ההחלטה היא גם הכרה בתכתיב של חמאס, גם אם מדובר בבלוף. היא מעידה על כך שהצורך להשיב את החללים לקבורה גובר על כל שיקול אסטרטגי או ביטחוני אחר. הפער בין ההערכה המודיעינית לבין האישור המדיני, מעלה סימני שאלה כבדים בנוגע להתנהלות וההסכמות האמיתיות שהושגו.

לחץ זר ומיקום לא ברור: השאלות הקשות

אחת השאלות שעולות היא האם המתווכות (ארה"ב, מצרים וקטאר) הפעילו לחץ כבד על ירושלים לקבל את "גרסת חמאס" כערובה להמשך העסקה כולה? האם מדובר באולטימטום סמוי שאילץ את ישראל להתפשר?

בנוסף, האם ישנם אזורים שבהם המודיעין הישראלי אינו בטוח לחלוטין לגבי מקום קבורת החללים, והממשלה העדיפה לקבל את "סיוע" חמאס על פני סיכון לאיבוד חללים?

בישראל לא מתייחסים בשלב הזה לדיווחים ולא ברור האם ההיתר החריג היה חלק בלתי נפרד ואפילו נסתר מהמתווה המקורי של העסקה, והוא נחשף רק כאשר חמאס החל לממש אותו.

בהסכם שנחתם בין ישראל לחמאס יש לא מעט חורים, במיוחד בסעיף החזרת החללים הישראלים מעזה. 13 חטופים אחרונים עוד נמצאים ברצועה וישראל מחויבת להחזיר אותם עד האחרון שבהם. האישור החריג לחמאס מחזק את התחושה שישנם "דברים ולא הכל גלוי ומובן" באשר למחיר האמיתי ששילמה ישראל בעסקת החטופים, ויש להביא לידיעת הציבור.