ארבעה וחצי חודשים לתוך המלחמה, והעדויות על מצוקה ממשית של תושבי צפון עזה מתחילות להצטבר. הם מתארים תחושת רעב הולך ומתפשט לנוכח האסון שחמאס המיט עליהם. "למי משקר ח'ליל אל-חיה? על איזו חזית פנימית האדם הנאיבי הזה מדבר? אנשים לא יכולים למצוא שום דבר שישביע את צימאונם ורעבם, במיוחד בצפון הרצועה", סיפר אחד העזתים - שמבטא את קולם של רבים.
"אנשים טוחנים אוכל מחיות כדי לאכול!! איך יש להם את החוצפה הזאת לדבר על מציאות שאנחנו לא רואים בעזה?", הוא המשיך.
"המשפחות בצפון הרצועה החלו לעבור לדרום ולסכן את חייהן ברחוב א-רשיד בגלל רעב. האם מישהו ייצא לדבר עם האנשים ולספר את האמת? המשפחה שלי, לראשונה זה חמישה חודשים, התחילה לחשוב ולשאול אותי על הדרך כי השכנים יצאו!", הצטרפה עזתית אחרת ששיתפה במציאות המורכבת.
וליד, צעיר עזתי מצפון הרצועה, רצה לקנות למשפחתו שק קמח, אך לא יכול היה לעמוד במחיר המופרך - 2,000 שקל ל-25 ק"ג ו-4,000 שקל בעבור 50 ק"ג. "חברה שגרה בצפון הרצועה, אמרה לי ששקית קמח (אם יש) נמכרת ב-2,500 שקל! זה שווה ערך ל-700 דולר. אנשים מורעבים בעזה", שיתף מקדאד.
"ידעתם שאמהות מאכילות את ילדיהן במיץ לימון כארוחה עיקרית... בלי לחם? ממש כלום...זה הפרי היחיד שקיים ובמחיר סביר בצפון הרצועה!", אמרה איסלאם.
תוכנית המזון העולמית של האו"ם (WFP) הודיעה השבוע על הקפאה של משלוחי סיוע לצפון רצועת עזה. הסיבה, לפי הארגון, נעוצה בהתנפלויות האלימות על משאיות הסיוע.
בתוך כך, הוושינגטון פוסט דיווח אתמול כי בשל תקיפות צה"ל נגד משטרת חמאס בעזה בתקופה האחרונה - חלה צניחה דרמטית בהיקף הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועת עזה. לפי נתוני מתאם פעולות הממשלה בשטחים, מתחילת המלחמה - נכנסו לרצועה יותר מ-13 אלף משאיות שכללו יותר מ-250 אלף טונות של סיוע הומניטרי.
לפי הדיווח, כ-62 משאיות סיוע נכנסות בממוצע ליום לרצועת עזה בשבועיים האחרונים - מספר נמוך בהרבה מזה שישראל התחייבה לו במסגרת ההסכמים הקודמים, שהגיעו גם למאות משאיות ביום. במהלך יומיים בשבוע האחרון, חצו רק ארבע משאיות בכל יום, אחד הנתונים הנמוכים ביותר מאז שהחלה ישראל להכניס סיוע לעזה.
הוושינגטון פוסט ציטט ארגוני סיוע ברצועה שאומרים כי יש צורך להכניס מדי יום לא פחות מ-500 משאיות סיוע כדי להתמודד עם המשבר ההומניטרי הנוכחי.
רפיח וגב'אלייה לא שקטות
בימים האחרונים לא היה שקט בג'באליה שבצפון הרצועה וברפיח שבדרומה. "יא סינואר, יא חמור - אנחנו רוצים לחזור הביתה. "יא הניה, יא חמור - אנחנו רוצים הביתה", זעקו העזתים לאור יום. למרות שרובם עדיין חוששים מחמאס, נראים כעת ניצנים של תסיסה, המשמעותיים ביותר שהיו עד כה.
בהפגנה שהתקיימה ביום רביעי בג'באליא, אמר אחד העזתים שאזר אומץ ותועד במצלמות: "לא רוצה חטופים, מלחמה ושום דבר שחמאס עושה. אם זה מוצא חן בעיניהם, אהלן וסהלן, אם לא - שיעזבו אותנו. חמאס יורה על אנשים רעבים, אין להם בושה. רוצים שלום ושהילדים שלנו ילכו לבתי ספר".
למרות שניכר שרוב תושבי הרצועה עסוקים עדיין במלחמת הישרדות, הוא ממש לא לבד. "אנשים הרוסים! ישנים בבתי הספר ליד ביוב. אנשים חיים חיים אומללים, לא מסוגלים לישון ביום ובלילה. ואז מגיע לפה חמאסניק. יורים על אנשים רעבים שאין להם מה לאכול בבית. הם לא מתביישים? גררתם אותנו למלחמה שלא רצינו", אמר בחריפות עזתי אחר.
"אנחנו רוצים שלום, שילדינו ילכו לבתי הספר. ילדים נעקרים מבתיהם ונאלצים לחיות ברחוב. מי אחראי לכל זה? למה חמאס נוהג כך כלפינו?", הוא המשיך ותקף את ארגון הטרור. "הוא יורה על אנשים! אנשים רעבים, אז יורים לעברם? סינואר זה שהורג אותנו - לא הצבא הישראלי. תתבייש לך! ילדינו קורבן שלך, יא חמאס".
המחאות נגד חמאס אמנם רחוקות מלהתפתח לכדי "אביב עזתי", צריך עדיין להתייחס אליהן בפרופורציות הנכונות. ועדיין, ייתכן שמשהו בצד השני זז. ארגון הטרור הרצחני משדר כעת שהתפתחו סימני מצוקה, לפחות ראשוניים. הוא לא מתכחש לכך שהאוכלוסייה בעזה נמצאת במאבק הישרדות וכמהה ל"שק קמח".
כך או כך, חמאס כמו חמאס מנצל את הייאוש שעימו מתמודדת האוכלוסייה בעזה - לטובת קידום האינטרסים שלו. יש מי שיגיד שקולות המצוקה שיוצאים משם בפומבי משרתים אותו ומהווים ככלי להפעלת לחץ על הקהילה הבין-לאומית שעשויה לצודד בהכנסה של עוד סיוע הומניטרי או לקרוא לסיום המלחמה.