גילויים חדשים בתיק רון ארד: המוסד חטף, חקר וחיסל גנרל איראני

ישראל חטפה שני גנרלים איראנים במסגרת החיפושים אחר הנווט הנעדר רון ארד, ואחד מהם נחקר ובהמשך נהרג בידי ישראלים, אף שלא היה בידיו מידע על ארד. כך נטען בתחקיר של הניו יורק טיימס שפורסם מוקדם יותר היום (ראשון), שלפיו המבצעים נגד איראן נמשכו במשך שנים למרות דוחות מודיעיניים שלא מצאו ראיות מכריעות למעורבותה בהיעלמות. לפי גורמים המעורים במודיעין ששוחחו עם העיתון, ההערכה הרווחת כיום בקרב העוסקים בחיפושים היא שארד מעולם לא הוחזק באיראן ושטהרן לא הייתה מעורבת בהיעלמותו.

"זו הייתה נקודת עיוורון קולקטיבית", אמר אבי קלו, קצין בכיר לשעבר בצה"ל שכתב ב-2016 דוח מפורט שלא מצא ראיות מכריעות למעורבות איראנית. גם לאחר הדוח נמשכו המבצעים נגדה.

התחקיר מבוסס על ראיונות עם עשרות גורמים איראנים, ישראלים ואמריקאים ואנשים שהיו מעורבים ישירות בחיפושים, וכן עם בני משפחה, חברים ומקורבים של שני הגנרלים שנחטפו. חלקם התראיינו בעילום שם. המוסד סירב להגיב על המודיעין שאסף על ארד ועל המבצעים לאיתורו. דובר צה"ל מסר לעיתון כי ארד נחשב חי ונעדר.

"חטפו גנרל איראני בארגז של מקרר בלב דמשק"

אחת הפעולות שנחשפות בתחקיר היא חטיפתו של הגנרל האיראני עבדאללה סאברי בספטמבר 2021 בדמשק. לפי גורמים רבים במזרח התיכון, ובהם בכירים איראנים המקורבים אליו וגורם סורי שצפה בתיעוד החטיפה, אנשי מודיעין ישראלים התחזו למובילים וחצו את מחסומי האבטחה בשכונת יוקרה דיפלומטית בבירה הסורית, סמוך לשגרירות איראן.

סאברי יצא לריצת בוקר לכיוון פארק סמוך, ועבר ליד שני גברים שנשאו ארגז גדול של מקרר. לפי התחקיר, הם השתלטו עליו, סיממו אותו, כיסו אותו בארגז, הכניסו אותו למסחרית לבנה והסתלקו. משם הועבר לישראל לחקירה.

סאברי, איש משמרות המהפכה הוותיק, החזיק בסודות רבים, אך לפי הגורמים האיראנים, חוקריו שאלו אותו רק על ארד. פרטי חטיפתו וחקירתו לא פורסמו קודם לכן, לפי העיתון. התחקיר מדגיש כי המבצע יצא אף שדוחות מודיעין ישראליים קבעו לאורך השנים שאיראן לא הייתה מעורבת בהיעלמות הנווט.

העיתון טוען גם כי פתר את תעלומת היעלמותו של הגנרל האיראני עלי רזא עסגרי, שנעלם לפני כשני עשורים. לפי התחקיר, גורמים ישראלים חטפו אותו במסגרת החיפושים אחר ארד, חקרו אותו ובהמשך הרגו אותו. לעסגרי לא היה מידע על ארד, לפי העיתון.

פשיטות מעבר לגבול, חטיפות וחקירות קשות

לפי התחקיר, אנשי מודיעין ישראלים העניקו שוב ושוב משקל רב יותר לדיווחים ולהנחות שלפיהם איראן אחראית להיעלמות ארד או יודעת היכן הוא נמצא. גורמים ששוחחו עם העיתון אמרו כי זו הייתה אמונה כנה, ששימשה בסיס לפשיטות מעבר לגבול, לחטיפות ולחקירות קשות. איש מהמרואיינים לא טען שאנשי המודיעין הטעו בכוונה את הממשלה; לדבריהם, ההערכות נשענו על ראיות חלקיות או נסיבתיות, וככל הנראה הושפעו מהטיית אישוש, כלומר מתן משקל רב יותר למידע שמתאים להנחות מוקדמות.

רז צימט, לשעבר חוקר באמ"ן שהיה שותף לכתיבת דוח מרכזי ב-2005 שהפנה את האחריות לטהרן, אמר לעיתון כי ההערכה הייתה כנראה שגויה. הוא הסביר זאת ב"נטייה טבעית לתלות הכל במשטר בטהרן". לפי גורמים המעורים במודיעין, מידע שנאסף במלחמות ישראל מול איראן וחיזבאללה, חיזק עוד יותר את המסקנה שארד לא הוחזק באיראן ושטהרן לא הייתה מעורבת בהיעלמותו.

התחקיר משווה את הכשל להערכות מודיעין נוספות: לפני מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, גורמים בישראל התמקדו באיראן ובחיזבאללה והמעיטו באיום הקרוב יותר מצד חמאס, גם כשהארגון גייס מיליונים והתכונן למתקפה. לפי העיתון, בישראל הטילו ספק ביכולת חמאס לבצע מתקפה מתואמת גם לאחר שהושגו תוכניות הקרב שלו. עוד נטען כי לפני המלחמה הנוכחית עם איראן, גורמים ישראלים העריכו בטעות שתפרוץ התקוממות עממית שעשויה להפיל את המשטר בטהרן.

ארד נפל בשבי ב-16 באוקטובר 1986, לאחר שפצצה ששוגרה ממטוס הפנטום F4 שבו טס התפוצצה מוקדם ופגעה קשות במטוס מעל דרום לבנון. ארד, אז נווט בן 28, תקף יעד של אש"ף ונטש את המטוס. הוא נשבה בידי תנועת אמל השיעית בלבנון, וראש מנגנון הביטחון שלה, מוסטפא דיראני, קיבל עליו את האחריות.

שוביו הציעו לשחררו תמורת מיליוני דולרים ושחרור אסירים פלסטינים ולבנונים. שר הביטחון דאז, יצחק רבין, שנפגע פוליטית מעסקת חילופי שבויים ב-1985, הסתייג מעסקה. ככל שהחיפושים נקלעו למבוי סתום, הופנה החשד לאיראן, שהייתה גורם משמעותי בלבנון וסיפקה אימונים וכסף לארגונים שיעיים, ובהם אמל.

כך סומנה איראן כזו שמחזיקה בשבי את רון ארד

ב-1989 הודיעה אשתו של ארד שממשלת ישראל מסרה לה כי בידיה "הוכחה שאינה ניתנת לערעור" לכך שבעלה חי והועבר לידי פעילים איראנים. המעורבות האיראנית הפכה להנחה מקובלת, אף שהחיפושים אחריו באיראן לא התקדמו. לפי צה"ל, ארד הוא איש הצבא היחיד המוגדר נעדר בקרב. החיפושים אחריו לוו לאורך השנים בכתבות, בספרים ובסרטים תיעודיים, והפכו לסמל למחויבות הישראלית, ששורשיה במסורת היהודית, להשבת חיילים הביתה, חיים או מתים.

ב-1992 קיבלה ההשערה האיראנית חיזוק בתוך המוסד. ישראל פרלוב, איש מוסד ותיק, העריך שארד נפצע בנטישה ונזקק לטיפול רפואי, וחיפש רופאים שאולי פגשו בו. הוא איתר רופא איראני שטען כי טיפל בארד גם בטהרן וגם בלבנון.

אלא שבדיקת פוליגרף לא הניבה תוצאה חד-משמעית בנוגע לאיראן. פרלוב ערך לרופא בדיקה נוספת, וגם בה נמצאו "הפרעות" כשסיפר שראה את ארד באיראן. "אבל הן לא היו משמעותיות מספיק כדי לשלול את אמיתות תשובתו", כתב פרלוב בספר שפורסם בשנה שעברה.

פרלוב מצא את הרופא אמין, אך ביקש להעמיד אותו במבחן נוסף: הוא פתח מזוודה מלאה במזומנים והציע לו את הכסף אם יוכיח שטיפל בנווט. הוא לא ראה את הרופא שוב, ואנשי המוסד לא הצליחו לאמת את סיפורו. למרות זאת, פרלוב כתב שהמפגשים חיזקו את ההערכה ש"האיראנים היו שקועים עד צוואר בהחזקתו של רון".

רמי איגרא, איש מוסד אחר שבחן את המפגש כעבור כמה שנים, הגיע למסקנה הפוכה. לדבריו, הרופא היה שקרן שחיפש תשלום גדול. איגרא חשד שהמוסד חיפש אישור להנחה מוקדמת ומצא אותו, אך עמדתו לא זכתה לתמיכה רבה, וסיפור הרופא הפך לחלק מהתשתית הרשמית נגד איראן.

מוסטפא דיראני והגרסה הבעייתית על משמרות המהפכה

ב-1994 חטפו לוחמי קומנדו ישראלים את דיראני בלבנון והעבירו אותו לכלא תת-קרקעי בישראל. בחקירתו סיפר שהחזיק את ארד בבית בכפר נבי שית, בהשגחת משפחה שעליה סמך. לדבריו, באחד הלילות עזבו השומרים את הבית, כנראה בעקבות פשיטה ישראלית אחרת באזור, וכשחזרו ארד נעלם. דיראני אמר שלא ידע היכן הוא נמצא.

"לא היה אפשר לדבר בהיגיון עם דיראני. הדבר היחיד שעבד היה כוח", אמר לימים חוקרו דורון זהבי. דיראני העיד בהמשך שעבר עינויים פיזיים ומיניים, טענות שממשלת ישראל הכחישה באופן גורף בעיקרן. עם זאת, המדינה אישרה שהופעל כלפיו יחס קשה ושייתכן שאיימו עליו בתקיפה מינית.

במהלך החקירה הקשה סיפר דיראני על פגישה עם גורם איראני שאמר לו כי משמרות המהפכה חטפו את ארד והעבירו אותו למחנה כליאה באיראן. "אחרי שנשמתו יצאה, כשהוא ירק דם, אז הוא מספר לנו על מתחם מחנות ענק של משמרות המהפכה באיראן", אמר זהבי.

חלק מהגורמים ראו בכך ראיה מפלילה נגד איראן, ואחרים סברו שמדובר בעדות שנגבתה בכפייה ואינה אמינה דיה כדי לפעול על פיה. איגרא הגיע למסקנה שאין ראיות לכך שגורמים איראניים החזיקו בארד. לפי גורמים ששוחחו עם העיתון, עד היום לא נמצאה ראיה שמוכיחה את גרסת דיראני על החזקת ארד בכלא איראני. חלקם מאמינים שדיראני תיאר בכנות את השיחה שקיים.

מנהיגים ישראלים ממפלגות שונות הסתמכו לאורך השנים על המודיעין כדי לייחס לאיראן אחריות להיעלמות. לפי התחקיר, השנה יצאו לוחמי קומנדו ישראלים למבצע בניסיון למצוא את גופתו של ארד בכפר קטן בלבנון.