"ליל הפאג'רים". זה היה שמו המוכר של מבצע "משקל סגולי" לחיסול הרקטות ארוכות הטווח של חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה. במשך השנים הוצג המבצע כיוצא דופן. ההשוואות הגיעו עד ל"מבצע מוקד" בו חוסלו לחילות האוויר של מדינות ערב במלחמת ששת הימים.
בימים אלו בהם מציינים 16 שנים לפרוץ מלחמת לבנון השנייה, סא"ל במילואים עומר דנק, נווט קרב לשעבר בחיל האוויר, מציע נקודת מבט אחרת על המבצע. לדבריו, חשוב ככל שיהיה, מבצע זה הינו משמעותי פחות מיחסי הציבור להם זכה. "למשקל סגולי הייתה השפעה אפסית על המהלכים האופרטיביים (מבצעיים) של המלחמה", טוען דנק.
מבצע "משקל סגולי" יצא לפועל ב-13 ביולי 2006, יום אחרי פרוץ מלחמת לבנון השנייה. מטרתו הייתה השמדת רקטות הפאג'ר 3 ו-5 של חיזבאללה ורקטות הזילזל. במשך 34 דקות בלבד הטילו 55 מטוסי F-15, F-16 ומסוקי אפאצ'י 80 טון פצצות חכמות וטילים מדויקים על 44 משגרים, במה שהיה רגע שיא של מבצע מודיעיני אדיר.
פרסומים ב-16 השנים שחלפו מאז המלחמה, מספרים איך ב"מבצע קסם" ייחודי צה"ל הצליח להשמיד את מערך הרקטות ארוכות הטווח של חיזבאללה ובכך, להוציא אזורים נרחבים בישראל מטווח הפגיעה. "בתוך כחצי שעה הצליח חיל האוויר להשמיד את מערך הרקטות ארוכות הטווח של החיזבאללה ולהוציא את אחד הקלפים החזקים של חסן נסראללה מן המשוואה", נכתב בביטאון חיל האוויר.
רק שבפועל, ב-2006 כבר היו לחיזבאללה מאות רקטות כמו M-302 שהטווח שלהן דומה ובהן לא פגעו במבצע משקל סגולי. אחת מהן, 220 מ"מ הייתה זו שפגעה במוסך הרכבת בחיפה וגרמה ל-8 הרוגים ולעשרות פצועים. רקטת 300 מ"מ נפלה ליד חדרה.
"ב'משקל סגולי' חיל האוויר תקף בין 40 ל-50 רקטות פאג'ר איראניות, כולן במשגר חד-פעמי בעל רקטה אחת", מסביר סא"ל במיל' דנק, "הייתה תקופה שתקיפת הרקטות האלה הייתה יכולה להיות דרמטית, כי זה כל מה שהיה לחיזבאללה לפני לבנון השנייה, מבלי להיכנס לשנים המדויקות".
אך דנק מסביר כי לאורך השנים: "הייתה התפתחות דרמטית ביכולת הטכנולוגית בעולם לבנות רקטות, מחיר המנועים ירד ופותח דלק פשוט יותר לרקטות. כלומר היו המון מרכיבים שהניעו תהליכים לייצור רקטות, כשזה התחיל באיראן ועבר לסוריה". מאותן רקטות היו לחיזבאללה הרבה יותר ואלו לא הושמדו במשקל סגולי אלא במבצע אחר.
האיום הוסר, האכזבה לא
בעוד שהייתה האדרה של מבצע משקל סגולי, דווקא ציד משגרי הרקטות לטווח בינוני במלחמת לבנון השנייה זכה כמעט להתעלמות, למרות שההישג של חיל האוויר שם עלה על הציפיות בצורה דרמטית.
עיקר משימת ציד הרקטות נפלה על כתפי בסיס רמת דוד, לשם נשלחו כמה טייסות, בפיקודו של תא"ל במיל' רמי בן אפרים. בלבנון השנייה מערך הקרב של חיל האוויר הוציא למעלה מ-10,000 גיחות, כשליש מהן, 2,950 בוצעו על ידי שלוש טייסות ה-F-16 של רמת דוד. כשליש מהתפוקה המבצעית של מערך הקרב. זה כשהבסיס בעצמו הוא יעד לרקטות הבינוניות.
רקטות בינוניות מוגדרות ככאלה שהטווח שלהן גבוה מ-40 ק"מ עם ראש קרב של 100 ק"ג ומעלה. בניגוד לפאג'רים שהיו במשגרים נייחים, רקטות ה-220 ו-300 מ"מ היו במשגרים ניידים, אותם קשה מאוד לגלות.
"ציד כזה של משגרים ניידים זו משימה מורכבת המחייבת שילוב מהיר מאוד ומשוכלל של מודיעין איכותי וכושר פגיעה מדויק", מסביר דנק, שבזמן המלחמה היה סגן ראש הצוות שהוביל את ציד הרקטות ובעצמו טס בכמה גיחות. "ההצלחה הגדולה הייתה שצדנו משגרי רקטות מיד אחרי השיגור, כמעט כל משגר רקטות שירה הושמד אחרי השיגור. זה משמעותי משום שלחיזבאללה היה מספר משגרים מוגבל".
לחיזבאללה כך נטען יש כיום 150,000 רקטות, אבל המספר החשוב באמת הוא כמה משגרים יש להם, משום שזה מה שיקבע את נפח האש וקצב השיגור. זה נכון היום וזה היה נכון גם ללבנון השנייה.
"לאורך זמן, ככל שהשמדנו יותר משגרים, יכולת חיזבאללה לירות רקטות בינוניות פחתה", נזכר דנק. "נכון שביום האחרון היה לא מעט ירי של חיזבאללה. אבל בשבועיים האחרונים של המלחמה הייתה ירידה בהיקף השיגור של הרקטות האלה. הם עברו לשיגור של רקטות בינוניות פעם בשלושה או ארבעה ימים במקום פעמיים ביום".
לדברי דנק, היקף הרקטות הבינוניות מתוצרת סוריה שחיזבאללה שיגר לעבר ישראל במלחמה, עמד על כ-350-400. "אם מבצע 'משקל סגולי' הביא להשמדת כ-40 רקטות, המשמעות היא שהצליחו 'לגלח' כ-10 אחוז ממה שירו לעברינו במלחמה, כשמן הסתם היו להם יותר רקטות ממה שיגרו בפועל".
להערכתו, במהלך המלחמה בחיזבאללה הבינו שחיל האוויר, באותו מבצע ציד המשגרים של רמת דוד, מצליח להשמיד משגרים מיד עם השיגור, "אז בשלב מסוים הם גם נטשו את המשגרים בשטח אחרי ירי. בתחילת המלחמה הם עוד ניסו לברוח עם המשגרים וניסו להסתיר אותם כדי לשגר שוב. אבל אחרי ההבנה שלהם, הם נטשו את המשגרים כדי להציל את הצוות".
הייתה לכך משמעות אדירה. נפח האש לטווחים שמעל 40 ק"מ ירד דרמטית, מה שהציל מאות אלפי ישראלים. בספר של שמעון גולן שיצא לאור השנה, נכתב שבמטה הכללי הייתה התייחסות גדולה להצלחה של חיל האוויר בתקיפת משגרי רקטות לטווח בינוני. ראש אמ"ן ורח"ט מחקר התייחסו לזה בדיונים, כך שבצבא הבינו את גודל האירוע.
"הייתה מודעות לזה ובכל ההופעות של אנשי צה"ל בתקשורת הציגו סרטים של תקיפת המשגרים", אמר דנק. "עכשיו יש בעיה. כי מצד אחד אתה תוקף משגרים בהצלחה. מנגד, עדיין יורים רקטות, אז זה לא מוריד את הלחץ על הממשלה והצבא. בתוך כל הרעש הזה, קשה לקיים דיון על ההצלחה. זה לא קל ועובדה שזה לא תפס בנרטיב. אם לא מסירים את האיום מעל מדינת ישראל, הדרג המדיני לא יכול לסיים מלחמה בתחושה של ניצחון ומסתפקים בתיקו מאכזב, לכאורה".
תחושת ניצחון לא הייתה אבל איום משמעותי מאוד הוסר. בסוף, במבצע הושמדו משגרי הרקטות הבינוניות שפגעו בחיפה, עפולה ויישובים נוספים וגרמו לנפגעים ונזק רב. "לכן ההפחתה הייתה חשובה", אומר דנק ומגלה כי: "לפני המלחמה הערכנו שההישג שלנו יהיה הרבה פחות טוב ממה שקרה בפועל".
הנתונים השתנו, התודעה נשארה
בחזרה למבצע עמו פתחנו את הכתבה, "משקל סגולי" שהיה יותר מתוקשר לאורך השנים, דנק טוען כי שם היה הישג ידוע מראש של כל מקבלי ההחלטות. "ידעו שתוקפים 44 יעדים ומקבלים תוצאה מובטחת של השמדת המטרות. בסוגיות אחרות יש יותר דילמות. אף אחד לא ידע שנצליח להשמיד רקטות אחרי שיגור. יותר קל לשווק ולהחליט על הבטוח מהשר על דברים שהם לא ודאיים".
אז איך קרה שמשקל סגולי, שמבצעית אין ספק כי היה מוצלח, נכנס לראש טבלת המבצעים של צה"ל יחד עם מוקד, השמדת הכור הגרעיני ומבצע אנטבה? "לאורך מספר שנים זה אכן היה סוג של מבצע מוקד", מסביר דנק. "מידע על יכולת חשובה שתשפיע מאוד על מדינת ישראל. טייסות התאמנו על המבצע הזה בגלל החשיבות, מבלי לדעת על מה הם מתאמנים. כאשר אתה עובד שנים על פיתוח יכולת מאוד ייחודית, אבל 'הגבינה זזה' לאורך השנים, כלומר היו להם כבר הרבה יותר רקטות, זה לא אומר שהתפיסות והתודעה של האחראים זזה יחד עם הגבינה. זה נצרב בתודעה של הרבה אנשים שזה מבצע חשוב ונשאר כזה, למרות שהנתונים השתנו".
דנק, המפעיל גם את הבלוג "שאלה אסטרטגית", מדגיש שנכון היה להוציא את המבצע לפועל במלחמת לבנון השנייה, שלא הייתה אפשרות לבצע את זה קודם לכן. "אין סיבה לא לתקוף רקטות שמכוונים למדינת ישראל והאמירה, שמי שיש לו רקטה בסלון יתעורר בלי הסלון, היא נכונה. אבל זה לא היה דרמטי כמו "מבצע מוקד" ולא ששינה מהותית את המלחמה. לכן הכתר והתהילה שעשו למשקל סגולי לאחר מכן, לא רק מוגזמים אלא גם מופרזים, ברמה בלתי סבירה".
מבצע סגולי, לטענתו של דנק, "חונה על הנרטיב של חיל האוויר. משכתבים את ההיסטוריה ומספרים כמה זה היה מבצע משמעותי וגדול. זה חלק מתופעות של בני אדם שצריכים להשאיר מאחוריהם מורשת. אני לא אומר את זה בציניות".
דנק מזהיר ש"אנחנו צריכים לדעת לקיים הערכת מצב ראליסטית, וזה קשה, של מה ביכולתנו לעשות ומה אנחנו לא יכולים לעשות. להכיר במציאות שמהלכי פתיחה, בדרך כלל, לא פותרים בעיות מבצעיות ומסירים את האיום מעל מדינת ישראל. אני לא טוען שאין למהלך פתיחה חשיבות. אחרי שתעשה את המהלכים החשובים של הפתיחה, תהיה מוכן להבין את הבעיה המבצעית והאסטרטגית שיש לך. אם מישהו ימצא מבצע קסם בסדר גודל של השמדת כל חילות האוויר הערבים בששת הימים, אני הראשון לתמוך בו".
אם ניקח את האירועים האלה למלחמות העתיד, כולל מול עזה, לבנון וזירות אחרות איתן ישראל מתמודדת כיום, אחת הבעיות לדברי דנק היא שצה"ל לא יודע מה הדרג המדיני רוצה להשיג. "הצבא יודע לפוצץ ולתקוף, אבל לא לפטור אותם מניהול המלחמה והגדרת היעדים הראליים שלה. צה"ל מספר למדינאים מה הוא יודע לעשות, אבל אין שום דיון על מה אנחנו רוצים להשיג כי למדינאים לא בא לדבר על זה בגלל המחירים שזה יגבה מהם".
"קל לדבר על 500 המטרות שאני יודע לתקוף, יותר קשה לדבר על המשך ירי הרקטות ומה המשמעות של זה. מדברים על מה שקל", סיכם דנק את הלקח. בעולם בו מחפשים "מבצעי קסם" שיסירו לחלוטין איום מעל ישראל, נראה שכאלו אין בנמצא וצריך להתכונן לדרך קשה, סיזיפית וארוכה.
"מי שמספר לעצמו סיפורים שהוא במבצע קסם מייצר לעצמו שגיאה בהבנת תמונת המצב בשטח. אתה לא מנתח בצורה אובייקטיבית ולכן החלטות יהיו, אולי, פחות מתאימות וטובות", סיכם דנק.