ב-7 באוקטובר, במתקפת הטרור הרצחנית על הדרום, פלשו עשרות מחבלים למוצב נחל עוז. רבים מהכוחות שהיו בבסיס נפלו בקרב, בהם 19 חיילות - רובן תצפיתניות, שבשבועות ובחודשים שקדמו למתקפה התריעו והזהירו כי תרחיש כזה עשוי לצאת לפועל - אך הושתקו על ידי המפקדים הבכירים.

סמל אושר ברזילי זכרונה לברכה, סמב"צית במוצב נחל עוז, נפלה באותו בוקר. אחותה, ירדן כרמלי, חשפה את עומק המחדל ואת הזלזול שממנו סבלו החיילות במוצב: "שבועיים לאחר נפילתה של אושר, דיבר איתנו המח"ט. אותו מח"ט שהוריד הנחייה מסודרת שייסגר הערוץ הישיר שלו עם הסמב"ציות. בנחל עוז ירדה הנחייה מאוד ברורה, שהסמב"ציות לא מתקשרות יותר באופן ישיר עם המח"ט. זה קרה כמה חודשים לפני".

מה היה ההסבר להחלטה הזאת?
"שהיו הרבה דיווחים, 'הצקות'. ההנחייה החדשה הייתה שהסמב"צית לא יכולה לדווח יותר למח"ט, אלא לקמב"צית שאיתה".

אושר סיפרה לך על האסון שעלול להתרחש?
"עד כמה שהייתה יכולה. היא כתבה לי ולבן זוג שלה, הרבה פעמים, שהיא מפחדת, שחם בגזרה, שלפעמים יש פריצות ואפילו לא סוגרים אותן - כי שבת. למה שיסגרו בשבת? 'נסגור ביום ראשון'. זה כמו ה'נדבר בשמונה', כשיש דיווחים כבר משתיים וחצי בלילה. אושר סיפרה שהגזרה רותחת. אמרה: 'אני רואה כל דבר, אל תדאגי. זבוב על הגדר אנחנו רואות'. יש להן ראייה מאוד רחבה על מה שקורה בגזרה הזו".

מה הדרישה שלכם מהצבא?
"אנחנו לא מטורללים. אנחנו מבינים שהצבא נלחם ושהוא לא יהפוך עכשיו לצבא המחקר למוצב נחל עוז. אנחנו רוצים להבין בדיוק מה קרה בשעות האלה. אנחנו רוצים שהאנשים שאחראים באופן ישיר למחדל הגדול, גם המפקדים היותר קטנים, מי שהיו אחראים על ההשתקות האלה, לא יישארו בצבא עוד יום אחד. אותו קצין שאמר לתצפיתניות שהוא יעמיד אותן לדין אם הן ימשיכו לדבר, לא כשיר ולא יכול להמשיך ללבוש את המדים האלה. הוא לא ראוי להם. זו זעקת ההורים, על אף ששום דבר לא יחזיר לנו את הבנות שלנו".

מה את יודעת על מה שקרה לאושר באותו בוקר?
"אושר הייתה במשמרת בחמ"ל. בשעה 06:30 התחילה המתקפה. דיברנו איתה בסביבות רבע לתשע. היא אמרה לאמא שלי: 'יש פה אירוע, הכל בסדר, אדבר איתך'. לא עברה דקה והיא כתבה לי: 'ירדן, אל תגידי לאמא, אבל חדרו מחבלים למוצב שלי'. היא התחילה להיפרד, כתבה: 'תתפללו בשבילי, אני לא יודעת אם אצא מפה'. במוצב הזה נפלו 19 בנות שלא היה להן אפילו נשק כדי להגן על עצמן. המחבלים לא הצליחו לפרוץ את החמ"ל ובאקט ייאוש הציתו אותו. הן תפעלו את החמ"ל עד הרגע האחרון. מלבד התצפיתניות המדהימות נפלו בקרב גם סרן עדן נימרי מיחידת רוכב שמיים, סיון אסרף שהייתה רכזת אמצעי תקשוב ושתי הסמב"ציות - שיראל חיים פור ואושר אחותי, וזה מבלי שהזכרתי את החטופות ואת נועה מרציאנו".

"אין צדק בעולם. אלה 20 בנות שמפקדים בכירים מהמין הגברי השתיקו אותן, זלזלו בהן, קראו להן 'היסטריות'. אלה 20 בנות שלא היה להן איך להגן על עצמן, שלא תודרכו כראוי לאירוע שנקרא פשיטה. 20 בנות שהמפקדים הגישו אותן כקורבן, כטרף קל, למפלצות האלה. 20 בנות שנלחמו באפס אמצעים עד הדקה האחרונה".

"מטריף את הדעת שהחברה עדיין לא מתפכחת ולומדת איזה מוח גדול יש לנשים. הן לא רק עיניים וקול בקשר. יש להן מוח בריא ממש. לא יכול להיות שנשים הושתקו ככה. כשהייתי מדריכת ירי בצבא, הייתי מוקפת בלוחמים ובנגדים. בגלל הממדים שלי, כשהייתי נכנסת למטווח הם היו אומרים: 'מי זו הקטנה הזאת? שהיא תלמד אותי איך לירות בנשק?'. לקטנה הזאת יש חצי שנה הסמכה רק על נשק, ועדיין מצאו את הדרך לזלזל בה. עברו שמונה שנים וזה אותו הדבר. זה - והיהירות והזחיחות. מאיפה זה מגיע? אין סיבה לזה. עברנו מספיק דברים כדי שלא תהיה לנו סיבה לזה. אחותי ועוד רבים משלמים את המחיר היום".

ספרי על אחותך.
"ילדה מצטיינת. כל מי שמגיע למוצב הזה ולגזרה הזאת, הן ילדות מצטיינות. את הכי טובות לוקחים לשם. היא הייתה ילדה שמחה שידעה לשלב זוגיות, חברות ולימודים ברמה הכי גבוהה. היינו מאוד קרובות. יש בינינו שמונה שנים, אבל זה כאילו שאין בינינו פער. אושר הייתה ילדה של אושר, שמחה, ממש כמו השם שלה".