"אין ספק שחמאס לומד אותנו": כך נראית הלחימה בח'אן יונס

יום לפני האירוע הקשה בשישי בבוקר שבו ארבע לוחמים נהרגו מקריסת מבנה, נכנסנו עם כוחות צה"ל למרחב ח'אן יונס, לראשונה מתחילת מבצע "מרכבות גדעון" כדי לראות בעיניים את אחד ממוקדי הלחימה המשמעותיים כרגע ברצועת עזה.

למרחב הלחימה של חטיבה 7 נכנסנו בתוך טנק המח"ט. רגע אחרי שחצינו את הגבול, הצוות טען פגז כלנית לתותח והכניס שרשיר כדורים למא"ג. שם, כשהתרחקנו מהגבול, סיפרתי לצוות שהבית שלי נמצא ממש בגב של הטנק, בקיבוץ נירים. סיפרתי להם על המחבלים שהיו בבית שלי וניסו להיכנס לממ"ד. זה היה סוג של חיבור למשימה וללמה הם שם.

הנסיעה בטנק מעלה הרבה מאוד אבק. מפקד הטנק מכוון את הצוות ואת השיירה שמובילה אותנו פנימה וכוללת גם נמ"רים ו-D9. נכנסים כבד כחלק מהלקח וההבנה שהמרחב ממולכד ורווי מטענים. "אני לא מרוצה מהשיח שם, יכול להיות שם מחבל. צריך לעשות חישוף", אמר אחד מאנשי הצוות. חברו ענה לו בקשר הפנימי, "איזה מחבל יחכה לנו בסברס?" ואחר הוסיף "זה שיהיה בפיר מתחת". מצאתי את עצמי מקשיב להם וחושב כמה המיגון של הטנק ישמור עליי באמת.

דרך המסכים המשוכללים של הטנק אני רואה את ההרס האדיר של המרחבים בצפון ח'אן יונס שצה"ל כבר כבש והתקדם מהם הלאה. בכל מקום שצה"ל מגיע אליו, מפעילים הרבה מאוד אש. הרבה תקיפות מהאוויר ורואים את זה בהרס של חלקי העיר שפשוט נמחקו. "לא משמידים סתם מבנים, יש סיבה לכל איתור שמשמידים. הכל כאן ממולכד וחשוד בפירים ובשימוש של מחבלים", אמר סא"ל ד' מפקד גדוד 77.

פגשנו אותו במגנן אחרי כמעט שעה של נסיעה בטנק המרכבה 4. יוצאים מהטנק למרחב הרוס שבו הרבה מאוד כלים של צה"ל, מבנים הרוסים וסביבם טנקים, נמ"רים, כלי צמ"ה והרבה מאוד כלי הנדסיים נוספים שאיתם משמידים את המנהרות ותשתיות הטרור הרבות. "אין ספק שחמאס לומד אותנו, והכין את עצמו למרכבות גדעון וללחימה הנוכחית", אמר סא"ל ד'. "כבר אין הרבה קרבות פנים אל פנים, יותר זירות מטענים והפעלתם תוך זיהוי הכוח, ירי צלפים ו-RPG. יש לנו שיטות לחימה ואנחנו יודעים היום לפעול לפירוק תשתיות שכאלה".

אוגדה 98 מפעילה שלושה צוותי קרב חטיבתיים (צק"חים) המשלבים בין חי"ר, שריון, הנדסה ויחידות נוספות: צק"ח 7, צק"ח צנחנים וצק"ח גבעתי. די מהר זה מגיע לשאלה מה ההבדל בין התמרון כעת לכל מה שהיה כאן במשך 600 ימים. מפקדי חטיבה 7 מסבירים שההבדל המשמעותי נמצא בזה שיש דיוק, מודיעיני בעיקרו שלא היה בתחילת התמרון בעזה. עוד ציינו שלפני שנה חטיבה 7 ייצרה חלק מהתשתית שמאפשרת כעת להגיע מהר יותר ומדויק יותר למטרות שלהם בח'אן יונס. "יצרנו גם יכולות וגם טכנולוגיות שאפשרו לנו להגיע לעורקי מנהרות משמעותיים", אמרו.

הם הסבירו שהמנהרות זה מרכיב של מערכת טרור שלמה, כשיש מספר מרכזי כובד שאותם משמידים במהלך הנוכחי, שילוב של על קרקע ותת-קרקע. "ידענו שזה שם אבל כעת אנחנו מגיעים עם מיפוי טוב יותר מודיעינית", הסבירו. הם הוסיפו שהאוגדה טיפלה בתמרון האחרון בשלוש מערכות, עורקי מנהרות ראשיים שהן גם חלק מקומפלקס שכולל מערכי לחימה מעל לקרקע.

הבדל משמעותי נוסף זה שהם שם כדי להישאר ולתפוס שטח, ואז לכתוש אותו באופן יסודי. אבל הם גם מסבירים שהפעם, גם אם יצאו, לחמאס לא יהיה לאן לחזור מלבד ערמות של חול. ייקח להם הרבה מאוד שנים לשקם את מה שצה"ל השמיד.

זאת מלחמה ארוכה שאם לא יגיעו להסכם חטופים, צפויה להימשך עוד חודשים ארוכים. למעשה צה"ל מדבר על כיבוש של 75 אחוז משטחי הרצועה בעוד כחודש וחצי. גם כשזה יקרה, בכלל לא בטוח שחמאס ייכנע כמו שצופים ויסכים לשחרור כלל החטופים. אלה שאלות שנכון להעלות בפני הרמות הגבוהות יותר ובטח שהדרג המדיני.

אבל מפקד החטיבה, אל"מ ש' אמר: "אנחנו צריכים לדעת לבנות את הצבא לתרחישים ארוכים ומתמשכים. זה לא סותר את העובדה שאנחנו רוצים לסיים מלחמות מהר אבל האויב למד את זה. כשהוא יבין שאנחנו יודעים לעשות מלחמות ארוכות כפי שנדרש לא תהיה עוד תוחלת לאסטרטגיית ההתשה שלו". הוא מסביר שכדי שזה יקרה, הם יהיו שם כמה שצריך.

"אם צריך, אני אהיה כאן גם 25 שנה כדי לעמוד במשימה ולשחרר חטופים", אמר סא"ל ד' מג"ד 77. זה גם הדלק של האנשים שלו, רבים מהם אנשי מילואים. "אני עומד על 120 אחוזי התייצבות", אמר המג"ד שהוסיף שזה ככה כי הם מאמינים במשימה ובמטרות.

לכל מי שפגשנו ברור למה הם שם: כולם חזרו על הכרעת חמאס ושחרור חטופים. הם באמת מאמינים בזה. אבל גם הם מבינים שלחטופים אין זמן והפעולות עלולות לסכן אותם. בקומה הגבוהה, גם בצה"ל מבינים שמהלך צבאי בלי רגל מדינית משלימה ומסיימת, לא יביא לאותה הכרעה.

ברמות הפיקוד שפגשנו, חטיבה וגדוד רואים מטרות ומשימה וזה כל מה שמעניין אותם, וטוב שכך. אבל ברמות שמעל, בצה"ל ובטח שבדרג המדיני, כדאי שיהיה מי שישאל שאלות וידרוש תשובות ואסטרטגיה ברורה, מהסיבה הפשוטה: שלא נחזור לתמרן בח'אן יונס גם בפעם החמישית והשישית, שלא נשקע שם שנים במלחמת גרילה חסרת תכלית והכי חשוב, שלא נהפוך חטופים רבים לרון ארד. כי למרות הדברים הנחרצים והנדרשים של מח"ט 7 ומג"ד 77, גם להם ברור שאם הם יצאו משם, האיום יחזור.

במהלך דיון איתם שהיה במגנן, אמרתי שלמרות האמונה שלהם במשימה וביכולות, בסוף מדינת ישראל נמצאת אחרי יותר מ-600 ימי לחימה כשעדיין יש 56 חטופים בעזה למעלה מ-20 מהם שורדים בחיים. בנוסף, יש עדיין חבל ארץ המונה למעלה מעשרה יישובים בעוטף עזה שנאסר עליהם לחזור לבתים שלהם ולא ברור מתי זה יקרה. ואם יחזרו, איזה גבול ואיום יחכה להם אחרי המלחמה.