אליהו איילון שאשתו ובנו נהרגו מפגיעת הנ"ט: "אמרתי לה שתחזיק מעמד - אבל היא לא שרדה"

מירה וברק איילון נהרגו בביתם בכפר יובל מפגיעת נ"ט ששוגר מלבנון בזמן ארוחת הצהריים. אבי המשפחה אליהו היה בבית, אך ניצל. 

קודם כל אני משתתפת בצערך, תיקח אותי חזרה לרגע הזה, אתם כולכם נמצאים בבית ברגע פגיעת הנ"ט מלבנון.

"אנחנו בסביבות אחת התיישבנו לאכול, אני ביקשתי שאשתי תגיש לי את זה בסלון, כי ראיתי תוכנית. היא הגישה לי והלכה לאכול עם הבן שלי בפינת אוכל. אחרי איזה דקה או שתיים שמעתי בום. נפל עליי קיר, התכופפתי עם הפנים לכיוון הרצפה, התיישרתי והלכתי למירה שהייתה זרוקה ליד הפתח שבין הסלון למטבח. ראיתי שהיא פצועה בסנטר, וירד לה דם מהיד. היא התחילה לקרוא 'אליהו אליהו'. אמרתי לה 'אני פה', והיא המשיכה והמשיכה עד שהשתתקה. התקשרתי מיד 100, זה מה שהיה לי בראש. הודעתי להם שנפגענו משני טילים ושישלחו חילוץ".

כשהם מגיעים זה כבר מאוחר מדי עבור ברק ומירה?

"עבור ברק. הוא נפל לכיוון המקרר, הורדתי ממנו את כל החלקים שנפלו עליו וראיתי חור גדול ברקה. אמרתי 'זה אבוד'. הגיע אילן החובש אמר 'אין מה לעשות'. אבל מירה עוד תפקדה. פינינו אותה. אני יצאתי יותר מאוחר, היא בינתיים פינו אותה ואחר כך כך הטיסו אותה לצפת, ואני הגעתי למיון".

"ראיתי אותה מולי, אבל אחרי איזה 20 דקות בא הבן שלי ואמר שהיא לא שרדה", הוא אומר ופורץ בבכי. "אם היו מטפלים בכפר הזה בלבנון ביום הראשון שהם ירו טיל לכיוון בית הילל בפעם הראשונה, אז האסון הזה לא היה קורה. פוגעים לנו בשניים - פוגעים שמה בשלושה, זה צורת המלחמה היום".

מירה ז"ל התראיינה בעבר: "הבית שלי הכי מטווח"

"על היום הראשון היה צריך לנקות את הכפר הזה", הוא אומר על הכפר עדיסה בלבנון. "זה כפר שהיה בשנות ה-80'-70' כפר שבנו פליטים נוצרים על הגבול שלנו כדי שיהיה להם ביטחון. עכשיו היוצרות התהפכו והשיעים יושבים שמה והם שולטים. אז אם יש מצב כזה, למה לא לנקות ביום אחד את כל הכפר? זה לא הרבה בתים שם, זה 50-60 בתים. וילות".

אליהו, אתה איש אדמה. יש לך שם לולים ושדות. אני מניחה שלרגע לא חשבת שאתה יכול להתפנות ולא לחזור לכפר יובל.

"זה בעלי חיים אין מה לעשות, אם הייתה תקלת חשמל באמצע הלילה, הייתי עולה בלילה לראות. כן בטוח, לא בטוח - אני עליתי. למרות שהיו צווים של האלוף לא לעשות, אני עושה מה שצריך לעשות. זה המצב".

הספקת לדבר עם מירה כמה מילים אחרונות עוד כשהייתה בהכרה?

"היא לא הייתה בהכרה מלאה. היא קראה לי כל הזמן. היא חשבה שאני נפגעתי. באתי אליה, לקחתי אותה, השכבתי אותה טוב על הגב. אחר כך שמנו אותה על אלונקה ופינינו אותה. ברק היה ברור לי שהוא גמור".

אתה תמשיך להגיע לשם? ללולים שלכם, לשדות?

"כן, עוד שבוע, 10 ימים, אני אהיה שם".

זה חלק ממך, אי אפשר לשחרר, מפעל חיים לא משחררים.

"זה החיים, אין מה לעשות, עברתי את כל התהליכים האלה מ-61' עד עכשיו".