מרחק טעות אחת ממלחמה: המבצע שישבור את מנוף הלחץ האיראני?

פיקוד המרכז האמריקאי החל הבוקר (שני) במהלך ימי חדש במצר הורמוז, תחת השם "מבצע החירות" עליו הכריז אמש נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. האמריקאים מציגים את הפעולה כמהלך הגנתי והומניטרי אבל בפועל יש למבצע פוטנציאל להסלמה צבאית משמעותית מול איראן. במבצע "חירות" ישתתפו משחתות, ספינות טילים וצוללות גרעיניות - כמו גם למעלה ממאה כלי טיס שונים.

לפי ההצהרות שיצאו מוושינגטון, מטרת המבצע היא לחדש את חופש השיט במצר הורמוז אחרי תקופה ארוכה של מתיחות וחסימות מצד איראן, מה שהוביל לפגיעה קשה בנתיבי הסחר העולמיים. המצר שדרכו עובר חלק משמעותי מהנפט העולמי, הפך בתקופה האחרונה לנקודת חיכוך מרכזית בזירה הבינלאומית. מדובר בכלי הלחץ המשמעותי ביותר שבידי האיראנים - ואותו האמריקאים מנסים לנטרל כעת.

בלב המבצע עומד מודל של "ליווי שיירות", שיטה צבאית מוכרת שבה ספינות מלחמה מלוות כלי שיט אזרחיים לאורך נתיב מוגדר ומאובטח. במסגרת זו, מכליות נפט ואוניות סוחר מתכנסות לנקודת יציאה ולאחר מכן נכנסות למסדרון שיט מוגן, תחת ליווי צמוד של כלי שיט אמריקאים. כל זה נעשה גם תחת מטריית הגנה אווירית.

"ליווי שיירות": המודל המבצעי מול האיום האיראני

הפריסה המבצעית כוללת משחתות וספינות קרב שממוקמות בנקודות מפתח במצר ודרכן יעברו הספינות האזרחיות. כיסוי אווירי רציף של מטוסי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים ומערכות סיור מתקדמות ינסו לזהות איומים בזמן אמת ולנטרל אותם. מדובר באיום הכולל טילי חוף-ים, סירות מהירות של משמרות המהפכה, כטב"מים ועוד. כדי לאתר את האיומים לא מספיק לפרוס ספינות בים ונדרשת אחיזה מבצעית גם לעומק איראן.

מדובר בפעולה מורכבת, שכן מצר הורמוז הוא אזור צר יחסית, שבו נתיבי השיט מוגבלים מאוד ואיראן שולטת על החוף הצפוני שלו. המשמעות היא שכל הספינות שיעברו בהורמוז והספינות האמריקאיות פועלות בתוך טווח הפעולה של מערכות הנשק האיראניות. מה שמעלה את רמת הסיכון באופן משמעותי.

לארה"ב יש כוח ימי משמעותי במזרח התיכון, הגדול ביותר מאז מלחמת עיראק השנייה בשנת 2003. אולם כלל לא בטוח שהכוח הזה מספיק גדול לאבטחה של מכליות נפט וספינות סוחר שם. מדובר בשתי נושאות מטוסים אחרי שהשלישית, "ג'רלד פורד" עזבה לארה"ב. בנוסף יש לצי האמריקאי כ-10 משחתות מסדרת "ארלי ברק" בעלות יכולת ליירט איומים אוויריים, עוד 3 ספינות אמפיביות עליהן אלפי נחתים מטוסי קרב ומסוקים. נכסים נוספים כוללים עוד מספר קטן של ספינות "ליטורל" וככל הנראה 2 צוללות גרעיניות.

מדובר בכוח ימי גדול, אולם זה הכוח הכולל במזרח התיכון ולא רק בהורמוז, כשחלק מהספינות נמצאות הרחק בים הערבי וחלק בכלל בים האדום. כלל לא בטוח שנכון להיום יש לאמריקאים מספיק ספינות כדי להגן על שיירות ענק שיעברו במצר הורמוז. בנוסף לזה לאמריקאים גם אין מספיק ספינות ונכסים שיכולים לנטרל את איום המוקשים הימיים שהאיראנים פרסו בהורמוז.

במרחק טעות אחת מעימות: סוגיית הפתיחה באש

אחת הסוגיות הקריטיות במבצע היא כללי הפתיחה באש. השאלה אם הכוחות האמריקאיים יגיבו רק לאחר תקיפה בפועל או שלכל איום פוטנציאלי. זה עשוי לקבוע אם אירוע טקטי יחזור במהירות לעימות רחב יותר. תרחישים של "טעות בזיהוי" כמו למשל זיהוי סירה איראנית כאיום מיידי, נחשבים לסבירים במיוחד ועלולים להצית הסלמה.

מכיוון שמדובר במעבר מים צר שנמצא בשליטה איראנית, זה לא יהיה מורכב עבורם לפגוע בספינות, כולל מעומק איראן. כדי לחסום את מצר הורמוז הם לא צריכים לפגוע בכל הספינות. מספיק שהם יפגעו בהן סלקטיבית, כדי ששאר הספינות ימנעו מלעבור שם.

ההיסטוריה מלמדת שיש סיכון עצום למבצעים מהסוג הזה, כפי שיודעים האמריקאים והאיראנים שכבר ניהלו ביניהם מערכה כזו. בשנות ה-80, מהלך דומה של ליווי מכליות במפרץ הפרסי הוביל לשורת עימותים בין ארצות הברית לאיראן, כולל פגיעות בכלי שיט והסלמה צבאית נקודתית.

במסגרת מבצע "רצון טוב" שנמשך בין השנים 1987 ל-1988 הצי האמריקאי ליווה ספינות נפט שהאיראנים ניסו להטביע. מה שזכה לכינוי "מלחמת המכליות" שהייתה במהלך מלחמת איראן-עיראק. במבצע אז השתתפו למעלה מ-30 ספינות מלחמה, לא כולל כלי שיט של "אריות הים" ויחידות נוספות, ולמרות זאת נפגעו ספינות נפט.

בשלב זה, לא פורסמו פרטים מלאים על היקף הכוחות המשתתפים במבצע "חירות", שמוצג כמהלך שנועד להבטיח את חופש השיט ולייצב את השוק העולמי. בפועל, כל חיכוך קטן, מקרי או יזום, עלול להפוך במהירות לעימות צבאי רחב יותר ולהשפיע לא רק על האזור, אלא גם על הכלכלה והביטחון הגלובליים.