"צ'ק, הוא מחבל, ואז בום": המערך הכירורגי שסוגר חשבון עם מחבלי 7 באוקטובר

כמעט שלוש שנים של מלחמה מאז 7 באוקטובר 2023 וצה"ל יושב בעומק רצועת עזה, בעמדות שהן למעשה מקפצה למחנות המרכז ומרחבים נוספים, שבהם חמאס עוד שולט ומתעצם. צה"ל שולט בשטח מעמדות דומיננטיות בעומק הרצועה, כשבגב ההריסות וחורבות המלחמה ומולם הבניינים הגבוהים של מחנות המרכז.

לא רחוק משם גם נמצא הבית שלי בקיבוץ נירים. הרבה קרה מאז שהמחבלים של הנוח'בה נכנסו לבית שלי. כמעט שלוש שנים אחרי ששרדנו את הטבח, הגעתי למוצבי "הקו הצהוב" באזור ח'אן יונס, שם מנהלים סא"ל ת', מג"ד 74 ורס"ן ע', מפקד פלוגת שריון, מערך הגנה כירורגי שמבוסס גם על טכנולוגיית זיהוי פנים של מחבלים, אותם הם מחסלים גם אם הצליחו להתרחק ואפילו להגיע לביתם. הרבה השתנה בשלוש השנים האחרונות, "היינו בליקוי מאורות", מודים הקצינים, "עכשיו אנחנו החיץ שבין האויב ליישובים".

לא מעט ירי ופיצוצים נשמעו ברקע יחד עם הרוח המנשבת על "רכס 80", בואכה פאתי ח'אן יונס. רוח נושאת אבק וריחות של מלחמה, אבל גם בריזה מפתיעה מהים של עזה, שנראה מכאן קרוב מתמיד. הגענו לאחד המוצבים החדשים שצה"ל הקים מול הקו הצהוב. לא רחוק מאיתנו נבנה מוצב נוסף, וגם הוא לא יהיה האחרון. מעניין היה לראות שבמוצב בעזה כבר פרסו רשתות נגד רחפנים ומערכות יירוט. "אנחנו לא מחכים שהאיום יתממש", הסביר סא"ל ת'.

עלינו לעמדות הלחימה ומכאן, מגובה של עשרות מטרים מעל פני השטח, נפרסת תמונת המצב של עזה מודל 2026: מצד אחד, חורבות העבאסנים, בני סוהילה וח'אן יונס. אחריהם ניתן לראות את הקיבוצים והשדות הירוקים. מהצד השני לא מעט מבנים שלמים ואפילו בניינים. שם חמאס נמצא עם לא פחות מ-25 אלף מחבלים.

"צה"ל צריך להיות מלפנים, חייב להיות מלפנים. אין דרך אחרת", אמר סא"ל ת', מפקד גדוד שריון 74 שחי את הגזרה הזו כבר חודשים ארוכים. סא"ל ת' היה כאן ב-7 באוקטובר וראה את מראות הזוועה. הוא היה בתקופת לימודים ובלי לחשוב פעמיים קפץ להילחם. הבין ששום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר. היום הוא מפקד על אחת הגזרות המורכבות ביותר ברצועה: מצד אחד בהגנה ומנגד, יושב במיקום אסטרטגי למספר יעדים, שאליהם צה"ל אולי יתמרן.

המרדף הכירורגי אחרי מחבלי הטבח "עד הבית"

האויב בעזה השתנה. לא עוד פלוגות נוח'בה במדים. גם כמעט ולא רואים מחבלים לבושים בבגדים אזרחיים כשהם נושאים נשק. מחבלי חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפכו לוחמי גרילה שנטמעים באוכלוסייה, כשאת הנשק הם משאירים במקומות מסתור ומנהרות. אבל צה"ל של היום מחזיק ביכולות שפעם היו שמורות ליחידות מובחרות בלבד. השיטה פשוטה וקטלנית: זיהוי פנים מרחוק וסגירת מעגל מיידית.

"אנחנו מצלמים פנים, אנחנו מתעדים אותם ועוד לפני שהוא בכלל חוצה קו צהוב, אני כבר יודע מי הוא, איפה הוא גר ולמי הוא משויך. ככה זה ברוב המקרים", מסביר סא"ל ת'. "אנחנו לא צריכים לחכות שהוא יהיה 200 מטר ממני ואז אני אהיה בדילמה. יש לנו מערך חזק". הכוחות בשטח מספרים שבלא מעט מקרים הם יודעים מי הולך להתקרב לקו הצהוב עוד לפני שהוא מגיע למרחק שמסכן אותם.

התהליך המבצעי מגיע לשיאו כשהמודיעין מצליח להצליב את הפנים עם מאגרי המידע מ-7 באוקטובר. "מצלמים פנים תוך כדי שאנחנו עליו עם רחפן, אומרים לנו 'צ'ק, הוא מחבל, חצה בשבעה באוקטובר' ואז בום - יש סיכול", מתאר ת' את קור הרוח המבצעי. "אנחנו ברמת הגדוד, ברמה הטקטית, פועלים היום עם יכולות מטורפות. אנחנו רודפים אחריהם עד הבית, גם אם הוא קילומטר מעבר לקו הצהוב".

הוא מספר שבדרך הזאת גדוד 74 חיסל כמעט עשרה מחבלים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר ועוד הרבה מאוד מחבלים מאומתים, שהתקרבו לקו הצהוב או תכננו פעולות טרור. במקרה של נשים וילדים הם "מקפידים לא לפגוע בהם ופועלים להרחיק אותם, גם כשיודעים שהם נשלחו על ידי מחבלים".

לפי הנתונים בשטח, המהפכה הזו הצליחה לייצר עצמאות גדודית חסרת תקדים ביחס לעבר. אם בעבר גדוד היה זקוק לסיוע מחיל האוויר כדי לפגוע במטרה מרוחקת, היום כ-80 אחוז מהחיסולים בגזרה מבוצעים באמצעות כלים אורגניים של הגדוד, שכוללים בין השאר רחפנים מטילים, רחפנים "מתאבדים" וכלים בשליטה מרחוק. כמובן שבאש טנקים וסגירות מעגלי אש עם אמל"ח נוסף. "זאת עוצמה מטורפת שהתפתחה במלחמה. הרבה ממנה התפתח מלמטה למעלה, כשגם אנשי מילואים הביאו שכל למערכת", מוסיף סא"ל ת'.

"אדמה חרוכה": גורסים את השטח - לשליטה מלאה

המושג שכולם מדברים עליו בשנתיים האחרונות הוא "הקו הצהוב". קו הגבול המבצעי החדש, שמעבר לו נמצאת האוכלוסייה העזתית, האוהלים וההריסות. גם המבנים שנשארו שלמים. כל מה שמזרחה לקו הצהוב הרוס עד לשטח ישראל ונמצא בשליטה מלאה של צה"ל. זאת גם המטרה שלהם, שליטה מלאה והכנה לתמרון.

כששאלתי את רס"ן ע' מתי הפעם האחרונה שהם ראו מחבלים חמושים של חמאס, מעבר לאותם אנשים שמתקרבים לקו הצהוב, שממש באו להילחם, הוא היה צריך להיזהר ואמר "משהו כמו חצי שנה". זה אומר לא מעט על המצב בעזה, אבל גם על מה שמתבשל מתחת לפני השטח.

"מה שאנחנו עושים פה זה להיות שכבת הביטחון ליישובים", אמר סא"ל ת'. "זה קו שבחרנו לפי הטופוגרפיה. קו המוצבים יושב על קו הרכס, שמאפשר לנו הגנה פיזית ועמדת זינוק להתקפה".

כדי להבטיח שהקו הזה יישאר נקי, צה"ל מבצע פעולה המכונה "גריסה". כל מה שעומד בין הקו הצהוב לכוחות שבמוצבים, נגרס באופן שיטתי מתוך הבנה שמחבלי חמאס יכולים לנצל גם את ההריסות כדי להתקרב לכוחות. צריך לומר, כמו שאמר שר הביטחון ישראל כ"ץ, שזה גם חלק ממדיניות ה'אדמה החרוכה' שמטרתה לגבות מחיר על ממדי הטבח.

"אתה רואה את רגבי האבנים האלה שיש כאן? זה הריסות של מבנים שהורדנו כדי שיהיה לנו מרחב אבטחה יעיל", הצביע סא"ל ת'. "זה יהיה ככה עד הקו הצהוב, כדי לאפשר שליטה מבצעית מלאה מהמוצבים".

רס"ן ע', מפקד פלוגת טנקים הנמצא בגזרה כבר חמישה חודשים ובקרוב יסיים את תפקידו, מוסיף: "אנחנו סורקים בתים שעוד נשארו עומדים ומזהים איומים, מפילים בתים ובעצם שומרים על קו ראייה נקי, כמו שאתה יכול לראות פה. שומרים על מרחב עבודה ושלא יהיה לנו את האויב שמסתתר בהריסות. המטרה שלנו לאחוז את המרחב בצורה הטובה ביותר".

עזה הרוסה וחרבה משלוש שנים של מלחמה ואי אפשר להתעלם מזה. עשרות אלפי אזרחים נהרגו והמצב ההומניטרי שם מחריד. יש לא מעט ביקורת על מדיניות הפעלת האש של צה"ל, ועל חלק מהמפקדים שהיו לפי הטענות אדישים להרג אזרחים. אבל גם צריך להדגיש שזה המחיר שמשלם מי ששלח סדר כוח של אוגדת קומנדו לפשוט על יישובים בעוטף, לטבוח, לשרוף ולאנוס אזרחים. עזה, היה מי שאמר לנו, התאבדה על העוטף ומשלמת את המחיר. "אחוז גבוה מהמבנים שנהרסו שולבו במערך הטרור של חמאס וגא"פ, כולל מסגדים, בתי ספר ובתי חולים".

טנקים כ"אבטחה לרחוק" ותפיסת ה-360 מעלות

הטנקים של גדוד 74 ובעזה בכלל הם עמוד השדרה של מערך ההגנה הצה"לי בעזה. רס"ן ע' מדגיש את השילוב הקריטי בין החי"ר לשריון: "גבעתי וגולני לא זזים מילימטר בלי טנק. הטנקים עושים 'אבטחה לרחוק'. אנחנו יודעים להגיע לאויב בטווחים של ארבעה קילומטרים, הרבה לפני שהוא מגיע אליך".

אבל הם מבינים שלמרות השליטה שלהם בשטח, האיום אינו מגיע רק מהחזית. הלקח המר מ-7 באוקטובר הוביל לאימוץ תפיסת "האיום הוא 360 מעלות". במוצבים החדשים שנבנו בעזה, אין יותר "עורף". "המוצב שנכנסת אליו, הש"ג שעל פניו זה העורף שלנו, זאת העמדה הכי מבוטנת", מציין סא"ל ת'. "כי אנחנו מבינים שאין יותר אויב שהוא רק בחזית. התפיסה שלנו היא שהאויב יכול להגיע מכל מקום, גם יכול לחצות את הקו שלך ולכן אנחנו ערוכים באופן הזה. אין שיירה שיוצאת מהמוצב בלי שעומדים לרשותה כל התנאים המבצעיים".

המתח הזה שבין שקט יחסי להתפרצות אלימה, מלווה את הלוחמים כל הזמן. רס"ן ע' מסביר שההבנה שלהם היא שלמרות השקט, שנשמר כבר חצי שנה, אירוע יכול להתפרץ מ"אפס למאה". הוא הסביר: "זה מה שחווינו בפשיטה למגנן של חטיבת כפיר", אותו אירוע מוכר ומתועד שבו 15 מחבלים פשטו על המגנן של החטיבה, והטנקים שלו היו הכוח ששבר את התקפת המחבלים. "ראינו אויב בעין, ראינו אותם נסוגים", אמר בצניעות. זה אירוע שפתאום התפרץ והצלחנו לבלום אותו. אירוע משמעותי שמסביר למה אנחנו כל הזמן חיים מאפס למאה".

"ליקוי המאורות" שהסתיים

כשמסתכלים מהמוצב לאחור, אל הקיבוצים ניר עוז, נירים, עין השלושה וכיסופים, קשה שלא לחשוב על מה שהיה כאן לפני פחות משלוש שנים. המפקדים שפגשנו לא חוסכים בביקורת עצמית על הצבא: "היינו בליקוי מאורות. זה שמוצב היה ליד יישוב ולא בחזית של היישוב, זה ליקוי מאורות. הבנו את זה ועכשיו אנחנו מיישמים את ההבנה המבצעית שלנו. ככה זה צריך להיראות, צה"ל בחזית והיישובים מאחור".

המוצבים החדשים בעזה הם כבר לא "מחנות" אלא ממש מצודות לחימה. "המוצבים על הגדר היו מחנות ולא מוצבים. זה עבר וכבר לא קיים עכשיו", מסביר סא"ל ת' את יישום הלקחים מ-7 באוקטובר. המוצבים גם נבנו באופן כזה שהם יוכלו לנהל לחימה מול אויב אבל גם יהיו בסיס אש להתקפות, ועבור כוחות לחימה שיוכלו לצאת מהם במהירות. שם הם גם נתקלים במורכבות המלחמה.

המפקדים בגדוד 74 סיפרו לנו על מספר הפעמים שהלוחמים שלהם נדרשו להרחיק ילדים או נשים שהתקרבו לקו הצהוב, תוך מה שהגדירו כהקפדה על הוראות פתיחה באש ברמות כירורגיות. זה, הם מוסיפים, למרות הכעס והזיכרון הצרוב מהטבח שיצא מעזה. "אנחנו מחזיקים פרומיל של חרדה שמשהו כזה יכול לקרות שוב, ומשתדלים להרגיש שלא הכל בטוח".

חשוב להדגיש שהכתבה הזאת נעשתה בתיאום עם דובר צה"ל, שליווה אותנו בתוך עזה. כששאלנו על דברים מורכבים, כמו למשל הפעלת המיליציות של עזתים מקומיים על ידי צה"ל, מיד הם עצרו את השאלות והתשובות בנושא. המפקדים שפגשתי בעזה היו פתוחים, אמיתיים וכנים בתשובות שלהם, בתפיסה שלהם. אבל גם מוגבלים במה שהרגישו שהם יכולים לשתף או לדבר עליו.

"הניצחון הוא הנחישות"

למרות שנים של מלחמה והשחיקה של חודשים ארוכים שלוחמי גדוד 74 וגולני לצדם חווים בשטח, המפקדים שפגשתי משדרים מסר חד וברור. "הניצחון זו הנחישות וההבנה שאנחנו לא מוותרים", אמר סא"ל ת'. "הניצחון זה שהיום אתה הולך לקיבוצים מאחוריך ויש שם רשימת המתנה לתושבים שרוצים לעבור לגור שם".

אמרתי לו שהוא צודק, ולו בשל העובדה שאני כמי שגר רק 3 ק"מ מגדר הרצועה וחווה בבית שלי את מתקפת הטרור, מאפשר כיום לבן שלי, שהוא רק בן 8, להסתובב חופשי בשבילי הקיבוץ. אמרתי לו ש"בסוף זה בזכות צה"ל".

רס"ן ע', שעומד לסיים את תפקידו כמ"פ ובקרוב יתמנה לסמג"ד בגדוד שריון אחר, מסכם את המשימה במילים פשוטות: "המעבר מהתמרון לקו הגנה חיזק לי את המשמעות ללמה אני צריך להיות פה. אנחנו הכוח שנמצא מלפנים. המסר שלי לתושבים הוא שאנחנו נהיה פה הכי חזק שאפשר, כדי למנוע את מה שהיה ולמנוע את מה שיכול לקרות".

כשאנחנו עוזבים את המוצב, הטנקים של ע' עדיין עומדים בעמדות, קניהם מופנים אל ה"מרחב הגרוס" של עזה ולבניינים הרחוקים יותר. מעבר לקו הצהוב, האויב אולי מנסה להיטמע בין האוהלים, אבל כאן למעלה הרחפנים כבר מצלמים פנים ומחכים ל"צ'ק" הבא. האמת שלא חיכינו הרבה זמן, וכמה שעות אחרי שיצאתי מעזה צה"ל כבר דיווח על עוד מחבל שהשתתף בפשיטה לעוטף - וחוסל.