החטיפה הדרמטית של "צייד המרגלים" בעזה חושפת: סדרת השליפות החשאיות שמטלטלת את הנהגת חמאס

יום שלישי בבוקר בשעה 10:30. שכונת אל כתיבה במערב העיר עזה הפכה לזירת מלחמה של ממש. וילה שבה התגורר מי שישראל מגדירה כראש מנגנון ביטחון הפנים של חמאס בעיר עזה, מועין אל-עראביד, הפכה ליעד של אחד ממבצעי החטיפה הנועזים והמורכבים שנראו ברצועה זה זמן רב.

כוח מיוחד של השב"כ וצה"ל חדר באור יום לשטח שבשליטת חמאס כדי ללכוד בחיים את אל-עראביד, המכונה בתקשורת הערבית "צייד המרגלים" בשל תפקידו המרכזי בפיצוח רשתות הסוכנים של ישראל. הוא היה נתון למעקב מודיעיני הדוק של השב"כ במשך שבועות ארוכים, במהלכם גם שקלו לחסל אותו בתקיפה מדויקת מהאוויר. אבל בשל הידע שהוא מחזיק בו מתוקף תפקידו, התקבלה ההחלטה הדרמטית: להביא אותו חי.

המבצע יצא לדרך תחת מעטה כבד של חשאיות. כוח מסוערב מיוחד של השב"כ עם מעטפת צה"לית חדר לשכונה הצפופה, כשהוא נעזר ברכבים אזרחיים ובהם טנדר לבן שהוביל ירקות לצורכי הסוואה. הלוחמים הגיעו עד למבנה ושם, במהלך הפריצה התפתח קרב יריות מטווח אפס מול שומרי ראשו וכנראה שגם בניו של אל-עראביד. אשתו של אל-עראביד (סמאח אל-ח'אלדי) נהרגה במהלך חילופי האש ושניים מבניו נפצעו קשה. גם אל-עראביד עצמו נפצע בחילופי האש, אך נשבה כשהוא בחיים כפי שניתן לראות בתיעוד דרמטי שפורסם זמן קצר אחרי המבצע.

הפעולה ככל הנראה הסתבכה כאשר הלוחמים פרצו למבנה והכוח נקלע לסכנת כיתור. תוך דקות ספורות הופעלה מעטפת חילוץ אגרסיבית שלא נראתה בעזה כבר זמן רב. מטוסי קרב, מסוקים וכטב"מים תקפו את האזור כדי ליצור מסך אש שיאפשר לכוח לנתק מגע. הלוחמים נסוגו מהשטח באמצעות רכב מסחרי ואופנועים, העבירו את אל-עראביד הפצוע לטיפול רפואי ומשם לחקירה.

"הנחש נכנס, נותן מכה ויוצא": הלוחמים שנכנסים לשטח האויב

מדובר בפעולה מורכבת לביצוע. "פעולה כזאת דורשת עבודת הכנה מאוד מקיפה עם יכולת העמקה מטורפת", מסביר סא"ל במיל' גיורא לוי, בכיר לשעבר בסיירת מטכ"ל ששירת עשרות שנים בכוחות המיוחדים של צה"ל. לוי, שנחשב לאחד מאבות התורה המבצעית של יחידות העילית, מסביר בריאיון את האתגר שבכניסה וביציאה החשאית מלב שטח עוין.

"מבצע כזה דורש מודיעין מדויק. אתה צריך להבין לפרטי פרטים את סידורי הביטחון של האויב בשטח, איפה ממוקמות מצלמות האבטחה שלו, מהו היקף מערכי האבטחה ומהן יכולות התגבור המהיר שלו. כל פרט במבנה שאליו נכנסים ובאזור. אבל האתגר האמיתי, הדרמטי ביותר בתכנון, הוא לא רק איך נכנסים פנימה, אלא איך יוצאים מזה בחיים יחד עם החטוף, תוך שמירה על חייו כדי שיגיע חי לחקירה".

סא"ל במיל' לוי ממשיך ומסביר: "מבצע כזה דורש יכולת ביצוע מאוד מאוד גבוהה. אנחנו קוראים לזה עיקרון 'קשת הנחש', אתה נכנס, נותן מכה ויוצא. פה נראה שהסתבך להם קצת ועל פי דיווחים ערביים הם נאלצו להסתייע גם באותה מיליציה וביכולת האווירית של צה"ל כדי לבצע את הניתוק ולקחת אותו. אבל בסוף המשימה הושלמה ואותו ראש השב"כ חמאסי נמצא בידיים שלנו, של ישראל וזה הישג אדיר למערכת הביטחון".

אחד האתגרים הגדולים ביותר שעמם מתמודדים כוחות השב"כ והיחידות המיוחדות בשנים האחרונות הוא מה שסא"ל במיל' לוי מכנה עידן המצלמות: "היום כולם מחזיקים בטלפונים ניידים. יש מצלמות אבטחה ברמזורים, בחנויות, על גגות הבתים. הצד השני עושה בזה שימוש נרחב".

במקרה של המבצע האחרון, בתוך פחות משעה כבר היו סרטונים ותמונות של כלי הרכב ששימשו לכאורה את הכוח, שהופצו בכל הרשתות החברתיות. "זה אילוץ מבצעי קשה שחייבים להביא בחשבון ברמת התכנון", מסביר לוי. אי אפשר להימנע מזה לחלוטין ולכן המתכננים והכוחות חייבים להמציא את עצמם בכל פעם מחדש ולהיות יצירתיים. הצד השני אינו קופא על שמריו. גם הם הולכים ללמוד וכל הזמן משתפרים כשהמורכבות הזו רק תלך ותעלה".

בקצה של הפעולה הזו נמצאים מעט מאוד אנשי כוחות מיוחדים, אולי כמה עשרות בודדות. אבל מאחורי אותם הלוחמים שנכנסו פיזית לווילה, מסביר לוי, עומד צבא שלם של אנשי צללים. "אנחנו רגילים לדמיין את הלוחמים בקצה כסופרמנים, והם אכן כאלה, אבל הם לא יכולים לעשות כלום בלי מעטפת עצומה של אנשים איכותיים. מדובר במעטפת של אלפי אנשים כמו אנשי טכנולוגיה שמכינים את האמצעים המיוחדים ואת כלי הרכב, אנשי איסוף וניתוח מודיעיני שמגישים ללוחמים את המידע בפינצטה".

רובם המכריע הם אנשים נאמנים שנשארים מאחורי הקלעים ולעולם לא יקבלו את הקרדיט שמגיע להם. "וחלקם אפילו לא יודעים שהחלק שהם עובדים עליו מיועד למבצע הספציפי הזה".

מלחמת הצללים של ה"יומינט"

מדוע ישראל מסכנת את לוחמיה במבצעים קרקעיים מורכבים בלב עזה או בכל מקום אחר, במקום לשגר פצצה חכמה ממטוס קרב ולחסל את היעד תוך שניות? התשובה טמונה במילה אחת, יומינט, המודיעין האנושי.

במהלך השנתיים האחרונות, השב"כ וצה"ל ניהלו שורה של 'מבצעי שליפה' חשאיים ברחבי הרצועה, על רובם ישראל לא קיבלה אחריות. המטרה המשותפת לכולם הייתה השגת שבויים בעלי ערך מודיעיני גבוה במיוחד, שיכולים לספק מידע בזמן אמת על חללי צה"ל, מיקומי החזקת חטופים ומערכי המנהרות והתשתיות של חמאס. על הבכירים ומתוך סיבות נוספות.

מרבית המבצעים הללו נשמרו תחת איפול כבד בישראל ובוצעו תחת מדיניות עמימות נוקשה, כשישראל מסרבת לקבל עליהם אחריות רשמית. חלק מהם כדי למנוע את קריסת הסכמי הפסקת האש.

רוב המידע שקיים בנושא, למעט מבצעים שפורסמו בסופו של דבר, נחשף רק על בסיס כלי תקשורת ערביים וממקורות מידע בתוך רצועת עזה. נדגיש שלמעט אותם מבצעים שעליהם ישראל קיבלה אחריות, הפרסום כאן מתבסס על אותם דיווחים שיצאו מרצועת עזה.

אחד המבצעים המשמעותיים ביותר שנשאו פרי מודיעיני חשוב התרחש בשלהי שנת 2025. כוח מיוחד של השב"כ חדר בחשאי מעבר ל"קו הצהוב", סמוך לבית החולים אל-מעמדאני ובאזור כיכר פלסטין בלב העיר עזה. היעד היה מוחמד עזאם, פעיל שטח בכיר בגדודי אל-קודס, הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי.

המבצע נשמר תחת איפול הרמטי בארץ ונחשף לראשונה בעיתון הסעודי "א-שרק אל-אווסט". בישראל חשדו שלעזאם יש קשר ישיר להחזקת גופתו של לוחם היס"מ, רס"ר רן גואילי ז"ל, שנפל בקרב גבורה ב-7 באוקטובר ונחטף לרצועה.

עזאם נשלף בהצלחה ובשקט ואז הועבר לחקירת השב"כ. המידע שהוצא ממנו בחקירה הוביל לפריצת דרך מודיעינית יוצאת דופן. על בסיס המידע שסיפק עזאם, צה"ל יצא בינואר 2026 במבצע "לב אמיץ" בשכונת א-תופאח בעזה. לוחמי חטיבת אלכסנדרוני פשטו על בית הקברות אל-בטראש, ולאחר סריקה מורכבת של מאות גופות, איתרו את גופתו של רן גואילי ז"ל והשיבו אותה לקבורה בישראל.

מלכודת הדבש הצרפתית: חטיפת ד"ר מרואן אל-המס

מבצע חטיפה שנראה כאילו נלקח מסרט התרחש ב-21 ביולי 2025, באזור המואסי שבמערב ח'אן יונס. היעד היה ד"ר מרואן אל-המס, מנהל בית החולים אבו א-זעאנין ברפיח ומנהל בתי חולים מאולתרים ברצועה.

כדי לשלוף דמות ציבורית מוכרת כמו אל-המס, השב"כ תכנן על פי פרסומים זרים וערביים תרגיל פיתוי מתוחכם. סוכנת מיוחדת, שהציגה את עצמה כעיתונאית צרפתייה יצרה קשר עם הרופא וביקשה לראיין אותו כדי לצלם סרט תיעודי על קריסת מערכת הבריאות בעזה. היא פיתתה אותו להגיע לפגישה בבית קפה על חוף הים במואסי. כאשר אל-המס הגיע לנקודת המפגש מלווה בצוות צילום, הלוחמים מהכוח הישראלי המיוחד ירו לעברו, פצעו אותו ברגלו וגררו אותו לרכב מסחרי לבן, שנמלט מהמקום במהירות. במהלך ההסתבכות בנקודת המפגש, נהרג הצלם שליווה את הרופא, תאמר אל-זעאנין, ועיתונאי נוסף נפצע.

במשך חמישה חודשים ישראל הכחישה כל קשר לחטיפה, עד שבנובמבר 2025 הותר לפרסום שהוא מוחזק בידי השב"כ. אל-המס נחקר באינטנסיביות לגבי מידע שברשותו על מקום קבורתו של סגן הדר גולדין ז"ל ברפיח, בתוואי המכונה "מנהרת דרור לבן".

כאן נכנס הקשר לכאורה עם המיליציות ולהשלמת הלחץ עליו, באוקטובר 2025, חטפה המיליציה של יאסר אבו שבאב את בתו של הרופא, תסנים אל-המס (אחות במקצועה) ומסרה אותה לידי צה"ל. היא הוחזקה במעצר חשאי בכלא אשקלון ושוחררה רק כעבור חודש וחצי, ב-16 בנובמבר 2025.

אבל לא כל פעולות החטיפה מסתיימות בצורה נקייה. ב-19 במאי 2025 חדר כוח מיוחד ללב שכונת מגורים צפופה בח'אן יונס. היעד היה אחמד סרחאן, מפקד בכיר בגדודי א-נאסר סלאח א-דין שבוועדות ההתנגדות העממית. לוחמי יחידה מיוחדת חדרו לשטח בין השאר בטנדר לבן, כשהם מחופשים לנשים פלסטיניות עקורות הנושאות בגדים וחבילות. בפועל, החבילות הללו הסתירו כלי נשק וציוד פריצה כבדים.

אבל כשהם הגיעו לדירת המסתור, סרחאן זיהה שמשהו אינו כשורה. הוא סירב להיכנע ופתח באש מטווח אפס. בחילופי האש העזים שהתפתחו בדירה סרחאן חוסל והכוח עצר את אשתו וילדיו. חילוץ הכוח התבצע תחת מעטפת אש של כ-40 תקיפות אוויריות מסיביות שביצע חיל האוויר בח'אן יונס.

במהלך החודשים יוני, יולי ואוגוסט 2026 דווח בעזה על לפחות 9 חטיפות של פלסטינים שנטען כי הם נלקחו על ידי ישראל. פעיל בכיר בגדודי אל-קסאם מדיר אל-בלח, ששמו לא פורסם, נחטף לפי דיווח של "א-שרק אל-אווסט" ב-14 ביולי והוא מוחזק בידי ישראל. והיו גם דיווחים על חטיפה של מחבל חמאס מאוהל במערב ח'אן יונס ופעולות נוספות שנראה כי הסתיימו בלי שהכוח התגלה עד שגילו שאדם פשוט נעלם.

המיליציות: קבלני המשנה של ישראל בעזה?

הפעולה האחרונה ודיווחים מעזה חושפים את השימוש הגובר של מערכת הביטחון הישראלית במיליציות מקומיות בתוך רצועת עזה גם כזרוע מבצעית חשאית. המיליציות האלה מבצעות לכאורה עבור השב"כ וצה"ל משימות "קצה" רגישות ומסוכנות בתוך מחנות הפליטים ואזורי העקורים הצפופים ובכך חוסכות את הצורך בסיכון ישיר של לוחמי יחידות העילית של צה"ל.

הקבוצה הבולטת ביותר היא "הכוחות העממיים" שפועלת באזור רפיח. המיליציה הזו לקחה חלק פעיל בשורה של חטיפות ומסירות של פעילי חמאס לישראל כפי שטוענים בעזה. בין השאר מדובר בחטיפת פעיל חמאס ברפיח ב-19 ביולי 2025, כאשר חמושים מהמיליציה חטפו את אותו מחבל חמאס במזרח רפיח ולאחר מכן מסרו אותו לידי כוח ישראלי מיוחד.

ב-13 ביולי 2026 דווח על פעיל מחבל שנחטף על ידי אחת המיליציות בהנחיה ישירה ובתיאום של המודיעין הישראלי, אירוע שעורר נטען כי טלטל את מנגנוני הביטחון של חמאס.

הייתה גם הפשיטה על מועדון א-תופאח ב-30 ביוני 2026 אז כוח "רדאע" של חמאס חשף ש"מיליציית משתפי פעולה, שקיבלה הנחיות קשר אלחוטיות ישירות מקצין מודיעין ישראלי", פשטה על מחנה עקורים במזרח העיר עזה וחטפה 16 אזרחים (כולל נשים וילדים) תוך קבלת חיפוי אווירי וסיוע צמוד של רחפנים.

בחמאס זיהו את האיום שנשקף מהמיליציות הללו על היציבות שלהם בעזה, והם החלו לנהל נגדן מלחמת חורמה. יאסר אבו שבאב עצמו חוסל בדצמבר 2025 על ידי חמאס ורבים מאנשיו הסגירו את עצמם.

כחלק מהמלחמה הזאת, חמאס מנסה לפגוע באנשי המיליציות, בעוד שישראל מצידה פועלת באופן שיטתי כדי לנטרל את בכירי מנגנון ביטחון הפנים של חמאס, שמובילים את הלחימה נגד המיליציות.

ב-26 ביולי חוסל בתקיפת רכב בנוסיראת עקיד (אלוף-משנה) ואאל מוסא, מנהל מנגנון ביטחון הפנים של חמאס במחוז המרכז, שהיה אחראי מלחמה של חמאס ברשתות הסוכנים של ישראל ובמיליציות. תפקיד דומה לזה של אל-עראביד שנחטף השבוע.

מבצעי החטיפה, אם הם מבוצעים ישירות על ידי לוחמי היחידות המיוחדות של השב"כ וצה"ל ואם באמצעות קבלני משנה ומיליציות מקומיות, מייצרים בקרב הנהגת חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה אפקט פסיכולוגי קשה של פרנויה ותחושת נרדפות.

ההבנה שאף מבנה, מאהל עקורים או בית חולים אינם בטוחים עבורם, ושכל "עיתונאית זרה" או "עקורה עם חבילת כביסה" יכולים להתגלות כמלכודת של השב"כ, משבשת לחלוטין את שגרת הפעילות של הארגון. מלחמת הצללים הזו נמשכת בכל רגע, מתחת לרדאר, ובקצב הזה סביר להגיד שהיעד הבא כבר נמצא על הכוונת של הכוחות המיוחדים של צה"ל והשב"כ.

מדובר בהצלחות טקטיות אבל לא יהיה נכון לקבוע שהן משנות את פני המערכה. גם הידע המודיעיני שנמצא בראש של מי שנחטפו, לכאורה או באופן רשמי, מוגבל בזמן. סביר להניח שאחרי כל חטיפה כזאת על ידי ישראל, חמאס משנה את המיקום של הפעילים שלו ומבצע התאמות.