מפקדת השבויים מסכמת: "הוכרזו נעדרים שכלל לא נחטפו"

בבוקר 7 באוקטובר 2023, שעות לאחר מתקפת הפתע של חמאס, התברר לצה"ל וגופי הביטחון שישראל ניצבת בפני אירוע חסר תקדים: אלפי נעדרים, מאות חטופים וללא גוף אחד שידע לרכז את התמונה כולה כדי להתמודד עם סיטואציה חסרת תקדים ברמה העולמית.

בתוך הכאוס הזה הוקמה כבר ביום הראשון למלחמה מפקדת השבויים והנעדרים (שו"ן). מדובר בגוף ייעודי תחת אגף המודיעין שנדרש לבנות את שיטות העבודה ותורת הלחימה שלו תוך כדי לחימה, בלי שום יכולת להסתמך על מחקרים או מידע קיים על משהו שמעולם לא קרה בתולדות המדינה.

"היו גופים שטיפלו בשו"ן גם לפני ה-7 באוקטובר והיו היערכויות לחירום גם בנושא הזה, אבל לא היה לישראל אף גוף שהיה ערוך לאירוע בסדר גודל כזה", אמר ל-mako גורם בכיר במפקדה. "לא היה תרחיש ייחוס לאירוע שבו נחטפים מאות ישראלים. ולכן בבוקר 7 באוקטובר הוקמה המפקדה מאפס".

המפקדה הוקמה באמ"ן ופעלה תחת פיקודו של האלוף (במילואים) ניצן אלון, תוך שילוב חסר תקדים של גופי מודיעין וביטחון שכלל יחידות אמ"ן, שב”כ, מוסד, חיל האוויר וגורמים מבצעיים נוספים שכולם פעלו לראשונה תחת מפקדה אחת בהקשר של חטופים ונעדרים. זה קורה אחרי ש"הבנו שהמשימה הזו מחייבת שיתוף פעולה ברמה הגבוהה ביותר", הוסיף הקצין הבכיר במפקדת השו"ן "וכך עבדנו".

מ-3,000 נעדרים לתמונה מלאה

המשימה הראשונה והדחופה ביותר, הייתה להבין את ממדי האירוע. "ביום הראשון היו לנו למעלה מ-3,000 נעדרים", מתאר הקצין. "לא ידענו מי נחטף, מי נהרג ומי פשוט לא אותר". כיום ניתן להגיד שרק בסוף דצמבר 2024 הושלמה התמונה המלאה. "אז יכולנו לומר בוודאות ש-251 ישראלים ועובדים זרים נחטפו ב-7 באוקטובר ואין אף נעדר מאותו יום", הוא אומר. "כל אחד ואחת אותרו בין אם חיים ובין אם חללים". לנתון הזה הם הוסיפו את סגן הדר גולדין, סמ"ר אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד שהוחזקו בעזה.

במהלך הדרך היו גם טעויות והגדרות שגויות. היו מקרים שבהם אנשים הוגדרו כחטופים, למרות שלא הייתה ודאות מלאה, כפי שהסבירו במפקדת השו"ן. "חלק מהמחקר המודיעיני המאוד מורכב שביצענו הוביל למסקנה שישראלים שהוכרזו כנעדרים כלל לא נחטפו והם אותרו (כחללים) בשטח ישראל".

לדבריו מדובר היה מאמץ רחב היקף, שלא בוצע בידי המפקדה לבדה. "פיקוד הדרום, אוגדת עזה, כוחות סריקה, צוותי ארכיאולוגים שהתנדבו, שב"כ, מוסד ועוד הרבה גופים שכולם היו חלק מהמאמץ. ב"עיני המעבר מ-3,000 נעדרים ל-251 חטופים מזוהים הוא הישג משמעותי".

מחקר החטופים המורכב: חיים מול חללים

במקביל לבירור זהות החטופים, הוקם מערך מחקר מודיעיני נרחב שנועד לאתר את מיקומם בתוך רצועת עזה. המחקר הזה הופרד לשני צירים: חטופים חיים וחטופים חללים כשלכל אחד משמעות מבצעית שונה.

"כשמדובר בחטופים חיים המטרה היא להבין איפה הם נמצאים, בידי מי, מה מצבם ובעיקר איך לכוון את הפעילות הצבאית כך שתצמצם את הסיכון להם", מסביר הקצין. "גם כשלא יודעים איפה הם, יש אחריות למנוע פגיעה מאש כוחותינו או מצב שבו חמאס יפגע בהם עקב התקרבות כוחות". למרות המאמצים, היו גם כישלונות. "לצערי היו מקרים שבהם לא עמדנו במשימה וחטופים נפגעו", הוא מודה. "כל אירוע כזה תוחקר לעומק והלקחים הוטמעו במפקדה, בפיקוד דרום ובחיל האוויר".

על פי נתוני מפקדת השו"ן 38 חטופים נהרגו בשבי חמאס בנסיבות שונות מאז 8 באוקטובר והלאה. הסיבה שהם מציינים את 8 באוקטובר היא בגלל שהיו חטופים שנהרגו ככל הנראה ב-7 או שנפצעו בשבת השחורה ונפטרו זמן קצר לאחר מכן, אבל לא יודעים לומר אם המקרים האלה היו ברצועה או בשטחנו. מטה החטופים פרסם ש-41 חטופים נרצחו בעזה אבל כנראה בגלל הפער שקיים בהקשר של מה קרה לכל אחד מהם ב-7 עצמו, אם נפצעו בשטחנו ומתו שם מהפצעים, או נרצחו כאן ונחטפו מתים "ואנחנו לא יודעים".

הגורם הבכיר במפקדה גם מדגיש שצה"ל לקח אחריות מול המשפחות. "ישבנו עם משפחות חטופים שנפגעו במהלך הלחימה, הצגנו להן את התחקירים והסברנו מה היו הטעויות ומה למדנו. זו הייתה מחויבות מוסרית".

מטעם מטה המשפחות להחזרת החטופים נמסר: "אנו מודים למפקדת השו״ן על תרומתה המשמעותית ועל הנחישות הבלתי מתפשרת להשיג כל קמצוץ מידע אודות החטופים ולהוביל את המאמצים והמבצעים להשבתם.

כמו יתר הגופים וארגוני הבטחון ואחריותם לשבעה באוקטובר, גם נושא הטיפול החטופים מתחילתו ועד השבת החטוף האחרון, יצטרך להיחקר ולהבדק על ידי גוף בלתי תלוי ובכלל זה גם הפער שבין המספר הרשמי של מפקדת השו״ן לפיו רק 38 נרצחו בשבי כאשר בפועל 46 חטופים וחטופות שנחטפו ב- 7/10 ונהרגו במהלך החטיפה או בשבי.

משפחות החטופים ואת כלל עם ישראל מודים ומוקירים את כוחות הבטחון ולכל עם ישראל על נחישותם ותרומתם להשבת כל אחינו ואחיותינו הביתה, מי לשיקום ומי לקבורה".

דילמות בזמן אמת: לחסל או להמתין

איתור חטופים חיים התברר כמשימה דינמית במיוחד משום ש"הם כל הזמן הועברו ממקום למקום", מתאר הבכיר במפקדת השו"ן. "מולנו עמדו ארגונים שעבורם זה הנכס הכי ממודר שיש, עם מעגל יודעי דבר מאוד מצומצם".

עבודת המודיעין נשענה על שילוב של מידע ואמצעים נוספים. אבל גם אז נותרו דילמות קשות. "אחד המתחים הקבועים מול פיקוד הדרום היה האם לפגוע באויב כדי להסיר איום, או להימנע מפעולה כדי לשמר צוהר מודיעיני. גם כזה שיכול להוביל לחטופים", הוא אומר. "זו דילמה שאין לה תשובת בית ספר". ואכן היו לא מעט מקרים שבהם מחבלים היו על הכוונת של צה"ל כולל מקרים שכטב"מים כבר "ישבו" עליהם אבל הוחלט שלא לחסל אותם, בגלל מידע שהיה להם בהקשר של חטופים, אבל לא רק.

"בכל העולם אין תורת לחימה מסודרת להתמודדות עם מצב שבו צבא נדרש להכריע אויב כשמאות אזרחים וחטופים מצויים בשטח הלחימה. והכול אצלנו נבנה תוך כדי המערכה והאירוע המורכב".

השבת החללים: דחיפות וסגירת מעגל

בציר החטופים החללים המשימה הייתה כפולה: לקבוע ברמת ודאות שאינם בין החיים ולכוון פעילות מבצעית שתאפשר את השבתם. "כאן ניהול הסיכונים פשוט יותר ולכן הצלחנו להשיב עשרות חללים במבצעים מיוחדים או תוך כדי כיבוש שטח על ידי הכוחות שסרקו בתחומם ואיתרו אותם", מציין הקצין.

אבל גם המחקר הזה לא היה פשוט. "כי גם בצד השני היה כאוס. חמאס לא תמיד ידע איפה נמצאת גופה או לחבר בין גופה שהוא מחזיק לשם של החלל. לא פעם אנחנו ידענו יותר מהם".

הדחיפות בהשבתם נבעה גם מהבנה עמוקה של תחום השו"ן במקרים שנמשכו זמן רב. "אנחנו מכירים פרשות שפתוחות עשרות שנים. ידענו שאם לא נפעל עכשיו בהמשך זה יהיה הרבה יותר קשה".

לב אמיץ: המבצע שהשלים את המשימה והשיב את החלל האחרון

השבוע הושלם מבצע "לב אמיץ", שבמסגרתו הושב רס"ר רן גואילי החלל האחרון שהיה בעזה. "גם אחרי הסכם השבת החללים (העסקה האחרונה שנחתמה) המשכנו במחקר מודיעיני על כל מי שטרם הושב", משתף הקצין הבכיר. "ובמקרה הזה חמאס עצמו לא ידע לתאר איפה רן נמצא".

המחקר המודיעיני שביצעו הצביע על מספר תרחישים ואפשרויות ובשלב מוקדם הוערך שהוא נקבר עם אלמונים בבית קברות במזרח העיר עזה. "צמצמנו למינימום את האזורים שצריך לפתוח ובשיתוף שב”כ הצלחנו לאתר אותו ולהביאו לקבורה בישראל".

למודיעין הישראלי היו ארבע נקודות אפשריות שנמצאו על בסיס מידע מודיעיני, שכלל בין השאר מחקר של הטנדר שהוביל את רן לאותם מקומות והצליחו לשחזר את המסלול שלו. כבר לפני חודש צה"ל הבין שהוא קבור בבית הקברות אל בטאש. כאשר הבכיר במפקדת השו"ן נשאל מדוע צה"ל לא יצא כבר אז למבצע, הוא הסביר שהמידע לא היה במאה אחוז ושהם העלו אפשרות למבצע ומה התרחישים לכל נקודה.

בהקשר לדחייה יש לציין כי צה"ל חשב שניתן לצאת למבצע. הרמטכ"ל התכוון להגיש את זה לאישור הדרג המדיני, אולם בפעם הראשונה שהתכוון לעשות את זה היה אירוע של מטען על נגמ"ש של גולני, והרמטכ"ל העריך שהדרג המדיני לא יאשר בנקודת הזמן ההיא. לאחר מכן היו שני מקרים בהם הוא הגיש את האישור לדרג המדיני, אולם ראש הממשלה ושר הביטחון לא אישרו את המבצע. בתשובה לשאלה מדוע, ענה הגורם הצבאי שהוא לא ייכנס לשיקולי דרג מדיני, והוסיף שהוא לא זיהה שיקולים לא ענייניים. גם שפעלו לחיזוק המידע. גורם ביטחוני בכיר טוען שהסיבה שהמבצע לא אושר היא בגלל התנגדות של האמריקאים.

מחיר אנושי כבד גם מאחורי הקלעים

במהלך המלחמה פעלו במפקדת השו"ן מאות משרתים מדי יום, ולמעלה מ-2,000 לאורך כל תקופת המלחמה שכמחציתם אנשי מילואים. "הם חיו את החטופים יום ולילה", מתאר הקצין. "עם חשיפה למראות קשים, תחושת אחריות כבדה וידיעה שגם היו מקרים שטעינו". ולדבריו, האתגר כעת הוא לדאוג לאותם משרתים ש"יוצאים עם מטען כבד מאוד".

לצד זאת, נרשמו גם אירועים קשים במיוחד בהם הירי בשלושת החטופים שנמלטו, ורצח ששת החטופים בשבי. "אלה אירועים מטלטלים שנבעו משגיאות שלנו", הוא אומר. "אבל מהם למדנו, והלקחים הוטמעו באופן שבו צה"ל המשיך לפעול בסביבת חטופים. אחרי רצח ששת החטופים לא היה אף חטוף שנרצח בשבי", אמר. הוא הוסיף ש"זה היה מקרה מטלטל שאחריו לא נהרגו חטופים בשבי. זה קשור מאוד לאופן שבו אנחנו פעלנו בסביבת חטופים, עם ההבנה של המגבלה לדעת איך יפעל המחבל בקצה. גם המשקל של מודיעין לא עדכני או הערכות סמך יותר נמוכות, ואיך מתמרנים כשמבינים שלא ידועים איפה הם בדיוק".

על פעילות המפקדה שנסגרה עם חזרתו של גואילי ז"ל אמר הבכיר: "זה היה אירוע ייחודי וחסר תקדים. לא היינו ערוכים אליו, בנינו את היכולת תוך כדי תנועה מתוך מחויבות עמוקה להשיב את אזרחי ישראל הביתה".

הנתונים המלאים שפרסם צה"ל

בשבעה באוקטובר הוקמה מפקדה משימתית בהובלת מערך המבצעים המיוחדים באמ"ן, במטרה לתת מענה כולל לסוגיית השבויים והנעדרים. המפקדה אוישה בבעלי תפקידים סדירים שהוסטו מתפקידיהם במערך המבצעים המיוחדים, לצד משרתי מילואים ויועצים, ובשילוב כוח אדם ממערכי אמ"ן, יחידות צה" ל וגופי מערכת הביטחון. ייעוד מפקדת השו"ן (שבויים ונעדרים) לאורך כלל שלבי התמרון והמלחמה היה מיקוד בהגנה על החטופים, בירור גורלם והשבתם.

• מאז תחילת המלחמה שירתו במפקדה כ-2,100 משרתי מילואים, ממערך המבצעים המיוחדים וממעל ל- 50 יחידות שונות, חלק ניכר מחטיבת המחקר ויחידה 8200. כ- 60% מסד"כ המפקדה הורכב ממשרתי מילואים.

• בשבעה באוקטובר הוערכה תמונת המצב הראשונית בכ-3,100 נעדרים וחטופים, בין היתר נוכח היקף נרחב של מנותקי קשר. לאחר ניתוח מעמיק של הנתונים וגיבוש תמונת מצב מבוססת, הוגדר כי מדובר ב -255 חטופים ברצועת עזה, מתוכם ארבעה אשר הוחזקו בשבי עוד טרם פרוץ המלחמה - סגן הדר גולדין, לוחם גולני אורון שאול שהושבו לקבורה, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד שהוחזרו בחיים.

• במסגרת פעילות המפקדה הוחזרו 168 חטופים חיים ו-87 חטופים חללים. בזמן המלחמה חולצו 59 חטופים חיים וחללים במסגרת מבצעים מיוחדים.

• לכל משפחת חטוף הוצמד קצין שו"ן בכיר ייעודי, אשר קיים קשר רציף לאורך המלחמה, עדכן במידע מודיעיני וניסה לייצר ודאות באשר למצב יקירם בשבי. בצה"ל אומרים כי כלל המידע שניתן היה להעביר (בכפוף לביטחון מקורות, ביטחון השו"ן וצנעת הפרט), הועבר למשפחות, במטרה להבנה מיטבית ככל האפשר של תמונת המצב.

• פעילות כוחות צה"ל ברצועת עזה והפגיעה המשמעותית בחמאס לאורך המלחמה יצרו כפי שאומרים בצה"ל תנאים שאפשרו את השבת כלל החטופים, הן במסגרת מבצעים מיוחדים והן באמצעות עסקאות. המפקדה עשתה שימוש הן במודיעין שהופק במהלך המלחמה והן במודיעין מוקדם שהיה קיים טרם פרוץ הלחימה, לצורך איתור החטופים וקידום מאמצי חילוצם ושחרורם.

• בין עיקרי תפקידי המפקדה היו בירור גורל החטופים ותהליכי קביעות מוות, מיקוד במחקר "צד אדום" (אויב), לצורך גיבוש תמונת מודיעין מבוססת על חטופים חיים וחללים כאחד, והקמת צוות מו"מ ייעודי והגדרת משימתו כחלק מהמאמץ הלאומי להשבת החטופים.