הנפט ומצר הורמוז: האיום המרכזי שהאיראנים מימשו למרות כל המכות

אחרי שהאמריקאים הכריזו על תקיפה של 90 מטרות באי ח'ארג, בהמשך לתקיפות נספות וכן על "ניצחונות מוחצים" ו"מחיקה" של יעדי טרור, המציאות בשטח כפי שהיא משתקפת מצילומי לוויין עדכניים של האי מספרת סיפור שונה ונראה שהתמונה מורכבת יותר.

בדיקה של היעדים שנפגעו באי ח'ארג מעלה סימני שאלה בנוגע ליעילות התקיפה. מעבר לפגיעה בשדה התעופה האזרחי, האנגר מסוקים, בסיס ימי ומה ששימש מבנה לאחסנת טילים, לא ברור במה בדיוק פגעו הטילים והפצצות האמריקאיות מעבר למטרות היקפיות. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, טען שכוחותיו "השמידו לחלוטין" את המטרות, מה שמסתמן כנכון, רק שזה לא כולל את השימוש העיקרי של האי. מתקני הטעינה, הצינורות ומכלי אחסון הנפט, שעל פי הדיווחים וניתוח צילומי לוויין ברשת לא נפגעו.

נראה שהממשל האמריקאי בחר במודע להימנע מפגיעה בתשתיות הנפט עצמן, תוך שימוש באיום על האי כקלף מיקוח מול המשך סגירת מצר הורמוז. מהלך שנכון להיום לא מספק את הסחורה שהאמריקאים מקווים לה.

הנפט האיראני ממשיך לזרום מהאי שנחשב ל"יהלום שבכתר" של הכלכלה האיראנית ודרכו עובר כ-90% מיצוא הנפט של המדינה. מצר הורמוז דווקא נשאר חסום, למעט עבור ספינות שאיראן מאשרת להן לעבור. ככל שעוברים הימים נראה שהתכנון הצבאי של המערכה היה טוב ואפילו מעולה, אבל התכנון המדיני ויעדי המלחמה לא זכו לתשומת לב והתבססו יותר על משאלת לב מאשר על תרחישים מציאותיים.

הלב הפועם של ח'ארג: מדוע מתקני הנפט לא נפגעו?

העובדה שמצר הורמוז סגור בדיוק כפי שאיימו האיראנים בתקופת המתיחות שלפני המלחמה, מחזקת את החשש שארה"ב לא הגיעה מוכנה בנושא הזה. מאות ספינות ועל פי חלק מהנתונים שפורמו יותר מ-1,000, תקועות ללא יכולת תנועה ומעבר דרך המצר, למעט כלי שיט שהאיראנים מסכימים שיעברו.

שר החוץ האיראני הצהיר כי המצר פתוח לכולם חוץ מארה"ב וישראל. אבל בעוד שספינות הודיות או סיניות חוצות את המצר בבטחה, לא נראה שבשלב זה יש לצי האמריקאי תשובה כרגע לאיום של מוקשים ימיים, טילי חוף ים, כטב"מים "מתאבדים" ועוד.

בכירי הממשל האמריקאי הודו בכנות שהצי לא ערוך למבצע ליווי מכליות. הסנטור כריס מרפי אף תקף את הממשל וציין כי בנוגע למצר הורמוז "לא הייתה שום תוכנית". כעת האמריקאים מנסים ללחוץ על מדינות נוספות, בעיקר מאירופה, שישלחו את הצי שלהם להשתתף במבצע לפתיחת הורמוז.

בין הישג טקטי למלכודת אסטרטגית

איראן ספגה מכות צבאיות קשות, כולל השמדת הצי שלה, רוב חיל האוויר האיראני, פגיעה אדירה בתעשייה הצבאית וגם במערכי הטילים. עוד נפגעו קשה אבני ייסוד של המשטר, מאות מפקדות של משמרות המהפכה והבסיג' הושמדו ואלפים מהם נהרגו. אבל המשטר האיראני לא מראה סימני קריסה מיידיים ומוקדי הכוח של השלטון עברו לפעול מבתי ספר, מסגדים ובתי חולים. גם המחוסלים הוחלפו במהירות.

ההערכות הן שהמשטר נותר עמיד ופועל בטקטיקה של מלחמת התשה ממושכת כדי להכאיב לארה"ב דרך מחירי הנפט והכלכלה העולמית, כך גם במקרה של מדינות נוספות דרכן הם מנסים ללחוץ על האמריקאים. אגב, בדיוק כפי שהכריזו שבועות לפני המלחמה.

גם בסוגיית הגרעין התוצאות מוגבלות נכון לרגע זה. אומנם מתקני הגרעין הופצצו אבל מלאי האורניום המועשר נותר ברובו במקומו, קבור תחת הריסות או באתרים תת-קרקעיים. ללא תוכנית ברורה לטיפול במלאי האורניום המועשר איראן תוכל לשקם את יכולותיה עם סיום המלחמה אז סביר שתפעל לחלץ את האורניום מתחת לאדמה.

אם המשטר האיראני לא ייפול, גם מפעלי התעשייה הצבאית שהושמדו ישוקמו בתוך שנים בודדות, כשההנחה היא שהם יתחילו בעבודות השיקום מיד עם סיום המלחמה, בדיוק כפי שהיה בסיבוב הקודם. דבר שמעמיד בסימן שאלה את ההישג האסטרטגי ארוך הטווח של המערכה.

אין להקל ראש בעוצמת התקיפות והמכות שאיראן ספגה. ארה"ב וישראל רושמות הישגים טקטיים בשמיים אבל איראן מחזיקה את הכלכלה העולמית כבת ערובה במצר הורמוז ובתקיפת מתקני נפט במדינות המפרץ. זאת בזמן שהלב הכלכלי שלה באי ח'ארג ממשיך לפעום.

ללא יעדים ברורים, המערכה הזו עלולה להפוך למלכודת אסטרטגית שתלווה את ארה"ב וישראל בעשורים הבאים. במיוחד אם הלקח האיראני יהיה שהם חייבים לדאוג לעצמם לנשק גרעיני.