"זרקו אותנו לשם במצב נחות, אמרו לנו לחפור. היו לנו שלושה אתי חפירה לכל הגדוד. התחפרנו כמיטב יכולתנו ובבוקר החלו הפגזות - ארטילריה, רקטות, מרגמות ומסוקים שפשוט ירו בנו. כשהכל התחיל, המפקדים ברחו מיד. בין ההפגזות ניסינו להתחפר עמוק יותר, אבל המסוקים מיד איתרו אותנו ופשוט ירו בנו. מתוך 570 אנשים נשארו אולי 12 עד 30 שלא נפגעו".

מדובר בעדות מעניינת של לוחם מילואים רוסי בשם אלכסי אגפונוב, שסיפר על החוויות שלו מהחזית, כאחד ממעטים ששרדו את הקרבות. החלק המתייחס לתקיפה האווירית בעדות של אגפנוב, מוכיח שחיל האוויר האוקראיני מצליח לפעול בשמי אוקראינה.

עדויות נוספות של חיילים ושבויים רוסים חושפות, כמו אגפונוב, איך מסוקים ומטוסי קרב אוקראינים תוקפים את הכוחות הרוסים על הקרקע ואף פוגעים בהם קשה. זאת למרות שמבחינת כמות המטוסים, זרוע האוויר האוקראינית קטנה מאוד ביחס לרוסים, שלא מצליחים לייצר עליונות אווירית בשמי אוקראינה.

למרות העליונות שהייתה לחיל האוויר הרוסי על הנייר, במערכה באוקראינה הזרוע האווירית הזו נכשלה באופן מוחלט. זה קרה בגלל פיקוד כושל, מחסור באמל"ח מתקדם וגם הכשרה לא איכותית של הטייסים וצוותי הקרקע הרוסים.

לחיל האוויר הרוסי יש, על הנייר, יתרון אדיר על האוקראינים. יש להם הרבה יותר מטוסי קרב, לפחות פי חמישה, ומטוסים מתקדמים יותר מאלה של האוקראינים. לפחות 200 מסך מטוסי הקרב הרוסים הם מסוג סוחוי-30 ו-35 הנחשבים לאיכותיים יותר ובעלי יכולת גבוהה יותר מכל מה שיש לאוקראינים.

גם במקרה של מטוסי הסוחוי-27 שמפעילים שני חילות האוויר היריבים, הדגם הרוסי מתקדם הרבה יותר. בתחום מטוסי התקיפה נרשם יתרון נוסף, כאשר הרוסים ריכזו עשרות רבות של מטוסי סוחוי-34 בעלי יכולת נשיאת חימוש גבוה.

הרוסים נכשלו להביא את היתרון שלהם למערכה כבר מהימים הראשונים. למרות שהשקיעו מאמצים רבים, הם לא הצליחו להשמיד את חיל האוויר האוקראיני על הקרקע. יותר חשוב, הם לא הצליחו להשמיד ואפילו לפגוע קשה במערך ההגנה האווירית של אוקראינה, למרות לא מעט טעויות שעל פניו הרוסים היו אמורים לנצל. רוב המכ"מים ותחנות הבקרה לא נפגעו, גם לא סוללות הנ"מ הכבדות.

אחרי שכשלו במה שצוין, טייסי חיל האוויר הרוסי נאלצו לטוס נמוך מאוד ובכך הפכו פגיעים לטילי הכתף הרבים שהיו בידי צבא אוקראינה. עשרות מטוסי קרב ומסוקים כבר הופלו כך. מנגד, האוקראינים הוכיחו מצדם גמישות ויצירתיות, תוך ניצול מקסימלי של המודיעין ורמת פיקוד גבוהה. כל זה כאשר לא ניתן להתעלם כמובן מהסיוע המאסיבי שהם מקבלים ממדינות נאט"ו.

טסים מהר ונמוך

ברמה הטקטית, האוקראינים טסו מהר ונמוך מאוד, כשהם עושים את זה לרוב מעל שטח שנמצא בשליטה שלהם. כלומר הסיכון מטילי כתף רוסיים נמוך הרבה יותר. באופן הזה הם הצליחו להפתיע מטוסי קרב רוסיים ולהפיל אותם, גם לפגוע במטרות על הקרקע. הרוסים מצדם שיגרו את טילי האוויר-אוויר שלהם ממרחק רב, כזה שלצד האוקראיני לא היה מענה.

ניתוח של המידע שיוצא משם העלה ששני הצדדים איבדו כלי טיס בקרבות אוויר מהסוג הזה. אולם בעוד שהרוסים החלו כעבור זמן להרחיק ולהגביל את מטוסי הקרב שלהם, האוקראינים המשיכו לטוס נמוך, מהר ובאגרסיביות. רוח הקרב שלהם הייתה חזקה יותר והם לא נשברו ראשונים. גם כאשר הרוסים החלו להפעיל מטוסי קרב מסוג מיג-BM31, להם יכולת שיגור טילים בטווחים ארוכים במיוחד. כאלה שלאוקראינים אין מענה אליהם.

המטוסים בשמי המדינה (צילום: URI KADOBNOV/AFP/GettyImages)
מטוסי מיג-31BM של חיל האוויר הרוסי | צילום: URI KADOBNOV/AFP/GettyImages

חיל האוויר האוקראיני הצליח לשלב טוב יותר מהרוסים בין המודיעין האיכותי למטוסי הקרב והמסוקים שלו. בעוד שהטייסים הרוסים נשלחו לא פעם לתקוף מטרות ריקות, בגלל מחסור במודיעין ומפות ישנות, לטייסים האוקראינים היה כמעט תמיד מודיעין מדויק. אין להם את הפריבילגיה להוציא את מעט המטוסים שלהם למטרות ריקות.

בגלל האיומים, שני הצדדים מבצעים גיחות קלע רבות – שבהן טסים מהר ונמוך מאוד כדי לא להתגלות - כשהם משתמשים בחימוש "טיפש" וזול, רקטות ופצצות לא מונחות. לפני המטרה הם מושכים במהירות לגובה, משגרים את החימוש שלהם ונמלטים במהרה. מדובר בגיחת תקיפה מאוד לא מדויקת, ובחינה של הסרטונים הרבים מלמדת שברוב המקרים הם לא פוגעים במטרה.

הסיכוי לפגוע במטרה בגיחת קלע כזו שצוינה, עולה כאשר ישנו מודיעין איכותי, כזה שמצליח לתת לטייס נ"צ מדויק של המטרה, מאפשר למתכנני הגיחה ולטייס לדעת לאן לטוס, מתי בדיוק עליו למשוך לגובה ועד לאן ומתי בדיוק לשחרר את החימוש, כך שחוקי הפיזיקה יעשו את שלהם והוא יפגע במטרה. רחפנים, מטוסים ללא טייס או צוות סיור של יחידה מדויקת, מאפשרים להם לדעת שמטרה שלהם עדיין שם ואיך היו הפגיעות.

עצמאיים בשטח

יתרון נוסף של חיל האוויר האוקראיני ביחס לחיל האוויר הרוסי, הוא הגמישות וחופש הפעולה שהם נותנים לטייסים שלהם. היום כבר ידוע שהרבה לפני שפרצה המלחמה, הטייסים האוקראינים התכוננו אליה והם אומנו על ידי חילות אוויר מערביים, בהם של ארה"ב ובריטניה.

בעוד ששיטת הפיקוד וההפעלה הרוסית מאוד ריכוזית ומערך הבקרה קובע לטייס מה לעשות, כאשר גם התקשורת עם היחידות על הקרקע נעשית דרכם, הטייס האוקראיני חופשי יותר והוא המפקד בשטח. בעבר התראיין לכלי תקשורת מערביים טייס קרב אוקראיני שזוהה רק בכינוי שלו, "ג'וס".

"מהרגע שאני עולה לאוויר אני ובן הזוג שלי עצמאיים", סיפר הטייס האוקראיני. גם מפקד טייסת אוקראיני אמר דברים דומים בראיונות שנתן. "אין לי שליטה על המטוסים שלי מרגע שהם יוצאים למשימה. הם חיל האוויר האוקראיני בחזית ויודעים מה לעשות על פי האימונים שלהם".

הטייס (צילום: CNN)
הטייס האוקראיני בראיון שנתן | צילום: CNN

המשפטים האלה מזכירים מאוד ראיונות שנעשו עם טייסים ישראלים למשל. שיטת הפעלה זו מאפשרת לטייס בשטח גמישות גבוהה. אם צריך הוא ישנה את צורת התקיפה, ידע להתקפל אם המצב בשטח דורש את זה ולהיות אגרסיבי איפה שאפשר, לעשות תחבולות איפה שזה מתאפשר.

לא פחות חשוב, העצמאות הזו מאפשרת זמן תגובה קצר ומהיר יותר לסיטואציות משתנות, בעוד שבמקרה של הרוסים הם הרבה יותר כבדים ואיטיים. גם עצם התגובה של הטייס האוקראיני טובה יותר משל הרוסים משום שהעצמאות שלו מאפשרת לו לאלתר אם צריך במצבים משתנים וחירום.

מידע מודיעיני איכותי

יתרון נוסף של חיל האוויר האוקראיני ביחס לרוסים, נמצא ברמת הפיקוד הגבוהה, בשילוב, שוב, עם מודיעין איכותי. מדובר ביתרון שהוא קריטי בשרשרת ההפעלה של כוח אווירי. הפיקוד האוקראיני יודע איך ואיפה להפעיל את המטוסים והמסוקים שלו, ואיפה לא להפעיל ולא לשלוח אותם.

הם מצליחים לזהות מהר את נקודות התורפה של הרוסים ולהכות שם, ובכך מראים גמישות גבוהה וחשובה. כחלק מזה, הפיקוד האווירי של אוקראינה יודע לנתח את המצב, כך שיציבו את מטוסי הקרב שלהם במקום בו לטייסים שלהם יש יתרון, בין שמדובר ביתרון טכני של כלי הטיס ובין שיתרון בסיטואציה בשטח. הם גם יודעים לאיזה פינות לא להכניס אותם, כדי שהטייסים שלהם לא ימצאו עצמם במצב מבצעי נחות.

הטיל והשרידים (צילום: SSgt. Scott Stewart/Military Informant)
טיל AGM-88 "הארם" ושרידים עליהם דווח באוקראינה | צילום: SSgt. Scott Stewart/Military Informant

אמנם אחוז השימוש של שני הצדדים באמל"ח חכם נמוך ביחס למלחמות העידן הנוכחי, גם בגלל העלות הכלכלית, ועדיין, ניתן לרשום כמה נקודות של יתרון לצד האוקראיני. זה קורה בעיקר בזכות סיוע זר. כך לדוגמה האוקראינים הצליחו בחשאי להתאים טילים אמריקאים מסוג AGM-88 נגד מטרות קורנות.

פעולה זאת נעשתה מבלי שהמודיעין הרוסי יעלה על זה. השימוש בטילים נגד מכ"מים נחשף רק אחרי שהאוקראינים ביצעו בהם שימוש ופגעו ברוסים. סביר מאוד להניח שזה לא החימוש החכם היחיד שהאוקראינים הכניסו לשימוש "מתחת לרדאר".

בגלל הרוח

לאוקראינים יש עוד יתרון אחד חשוב שאותו לא ניתן למדוד במספרים: רוח הקרב והתחושה של הטייסים שלהם שהם מגנים על הבית. זאת בעוד שהטייסים הרוסים נשלחו לפלוש למדינה זרה, בלא מעט מקרים מבלי שידעו עד לרגע האחרון לאן שולחים אותם ולמה. הטייס האוקראיני מגן על הבית, על המשפחה שלו. הרוח הגבית שהם מקבלים מהעם שלהם חשובה לא פחות מהדלק והפצצות שתולים על מטוסי הקרב.

הטייס הרוסי יצא למלחמה אחרי שהמפקדים שלו סיפרו לו שזה הולך להיות טיול קצר. שהאוקראינים יקרסו תוך שבוע. במקום זה, הרוסים ראו איך החברים שלהם נפלו מהשמיים בכמויות והאוקראינים לא רק שלא קורסים, הם מחזירים מלחמה. המורל שלהם נפגע ואת זה קשה לשקם, הרבה יותר מלהביא מטוס חדש. מנגד, הטייסים האוקראינים שיצאו מתוך הבנה שהם מגנים על הבית מול אויב שחזק מהם, גילו שהם יכולים לו.

בשבועות האחרונים אנחנו למדים מהתיעוד הרב והמידע, שחיל האוויר הרוסי מנסה לחזור לאוקראינה. יש יותר גיחות תקיפה ויירוט. למרות זאת הם עדיין לא הצליחו להשיג עליונות אווירית, ובטח שלא להשפיע על המצב על הקרקע. כמו שזה נראה, הסיכוי שזה יקרה קיים אבל נמוך. מנגד, העדויות כמו זו שפתחנו איתה את הכתבה, מלמדות שחיל האוויר האוקראיני דווקא מצליח להשפיע על הלחימה, היבשתית ובכלל.

חיל האוויר שעושה צרות לרוסים (צילום: KpsZSU)
טייס חיל האוויר האוקראיני | צילום: KpsZSU