אחרי שהמלחמה עם איראן גרמה לעומס חריג: הצי האמריקאי מחשב מסלול מחדש

בזמן שהמתיחות עם טהרן נמשכת - אחרי שהמלחמה באיראן הובילה למשימה הארוכה ביותר של נושאת מטוסים מאז מלחמת וייטנאם, בכירי הצי האמריקני מודים שמודל המוכנות של ספינות המלחמה שהיה נכון לתקופת שלום, כבר לא מתאים למציאות הנוכחית. עם שלוש נושאות מטוסים במזרח התיכון ופעילות אינטנסיבית מול איראן וונצואלה, בוושינגטון מחפשים פתרונות למנוע את שחיקת הציוד ואנשי הצוות.

נושאת המטוסים "ג'רלד פורד" עושה בימים אלו את דרכה לנמל הבית שלה בנורפוק, וירג'יניה, בחזרה מהפריסה מול איראן המסמנת את מה שנראה כמו טלטלה פנימית עמוקה בצי האמריקאי. נושאת המטוסים תעגון בנמל אחרי יותר מ-330 ימי פריסה, תקופת הזמן הארוכה ביותר שביצעה נושאת מטוסים אמריקאית מאז ימי מלחמת וייטנאם. הפריסה החריגה הזו הובילה את הפיקוד הבכיר להבנה שהמודלים הקיימים לבניית כוח ומוכנות מבצעית דורשים שינוי שורשי ומהיר.

יועץ ראש מחלקת המבצעים, הבהיר לאחרונה בפורום צבאי ש"המציאות הגיאופוליטית הכתיבה קצב פעילות שהמודלים הישנים פשוט לא תוכננו עבורם". לדבריו, המודל המסורתי התבסס על תפיסת עולם של "זמן שלום", שבה קבוצות תקיפה של נושאת מטוסים עוברות מחזורים קבועים של אימונים, פריסה ותחזוקה בכל שלוש שנים.

אלא שהשנה האחרונה, שכללה את המבצע ללכידת נשיא ונצואלה ניקולס מדורו, תקיפות אוויריות ומצור ימי על איראן ופעילות שוטפת נגד הברחות סמים, הוכיחה שהמודל הקיים אינו גמיש מספיק.

ההצעות שהועלו: שוקלים מודל פריסה חדש

העומס המבצעי ניכר בשטח ובסוף אפריל האחרון נרשם תקדים של יותר משני עשורים, כאשר שלוש נושאות מטוסים אמריקאיות פעלו בו זמנית במימי המזרח התיכון. מצב זה מאלץ את הצי לבחון מודלים חדשים, כמו פריסות ארוכות יותר שיאפשרו להפיק יותר פעילות מבצעית מכל סבב אימונים ותחזוקה. אחת ההצעות שנבחנות היא הארכת מחזור המוכנות של ספינות מ-36 חודשים ל-50 או 52 חודשים.

אך האתגר אינו רק אסטרטגי, אלא גם לוגיסטי ואנושי. בכירי חיל האוויר והצבא האמריקאי מצטרפים לאזהרות הצי ומצביעים על "ציוד ואנשים שחוקים". הצי נאלץ להתמודד עם מחסור בחלקי חילוף וצורך בזמן רב יותר לשיקום ותחזוקת הכלים לאחר תקופות ממושכות בים.

"כאשר דוחפים את המשאבים והחלקים קדימה, המטוסים טסים בקצב מדהים. אבל אנחנו חייבים תקציבים יציבים כדי להבטיח שהציוד והאנשים יקבלו את מה שהם צריכים עוד בשלב ההכנה בבסיסי הבית", הסביר בכיר בחיל האוויר, שגם מתמודד עם פריסות ארוכות מהרגיל במהלך השנה האחרונה.

במקרה של כוח אדם אחת האפשרויות שנשקלות היא החלפה של הצוותים בחדשים ורעננים באמצע הפריסה. גם זה דורש לוגיסטיקה לא פשוטה, במיוחד במקרה של ספינות בלב ים וגם להכשיר כמות כפולה של צוותים.

למרות השחיקה הפיזית, המפקדים בשטח טוענים למוטיבציה גבוהה במיוחד בקרב המלחים והחיילים. עם זאת, בוושינגטון מבינים שאי אפשר להסתמך על מוטיבציה לבדה לאורך זמן ושללא שינוי מבני במודל הפריסה, הצי האמריקאי עלול למצוא את עצמו בבעיית מוכנות קשה, מול האיומים המתגברים ברחבי העולם.