השמדה עצמית וטיוח איראני: כמה מטוסים איבדה ארה"ב במלחמה

דוח חדש של שירות המחקר בקונגרס האמריקאי (CRS) חושף לראשונה תמונת מצב רחבה של אבדות חיל האוויר האמריקאי במהלך המלחמה עם במרץ ותחילת אפריל השנה. לפי הנתונים, 42 כלי טיס של ארצות הברית ניזוקו וחלקם אבדו - החל ממטוסי קרב מתקדמים, דרך כטב"מים ועד מטוסי תדלוק אסטרטגיים. עם זאת, ניתוח הנתונים מצביע על כך שרק חלק קטן מאוד מהאבדות נגרם ישירות מאש איראנית.

על פי הדוח, ארבעה מטוסי קרב מדגם F-15E Strike Eagle הושמדו במהלך הלחימה, שלושה מהם הופלו על ידי טייס קרב כוויתי באירוע ירי בשוגג של כוחות הקואליציה ולא כתוצאה מפעולה איראנית. המשמעות היא שלפי המידע הקיים, רק מטוס אחד מסוג זה אבד בנסיבות הקשורות ישירות לאויב. יש לציין שגם במקרה זה לא נמסר אם מדובר בהפלה מאש נ"מ איראנית או בתאונה מבצעית.

בנוסף, מטוס חמקן מדגם F-35A נפגע מאש איראנית, אבל לא הושמד. עצם הפגיעה במטוס מהדור החמישי נחשבת להישג תודעתי עבור איראן, אף שבפועל המטוס שרד והצליח לשוב לבסיסו. גם מטוס תקיפה מדגם A-10 הושמד במהלך הקרבות, אך הדוח אינו מפרט את נסיבות האירוע, למרות הדיווחים שנפגע מאש נ"מ.

אחד הסעיפים המדאיגים ביותר עבור הפנטגון נוגע למערך התדלוק האווירי. שבעה מטוסי KC-135 נפגעו או הושמדו, כששניים מהם אבדו לחלוטין וחמישה נוספים ניזוקו. שני המטוסים שהושמדו התנגשו זה בזה בתאונה מבצעית בשמי עיראק, ולא הופלו בידי איראן. מאחר שמטוסי התדלוק מהווים מרכיב קריטי ביכולת האמריקאית להפעיל כוח אווירי לטווחים ארוכים, כל פגיעה בהם נחשבת משמעותית מבחינה מבצעית.

בנוסף, מטוס בקרה אווירית מסוג E-3 Sentry נפגע במהלך הלחימה, לצד מסוק חילוץ מדגם HH-60W שספג פגיעות מירי נשק קל.

עוד עולה מהנתונים ששני מטוסי MC-130J הושמדו על ידי הכוחות אמריקאים עצמם, כדי למנוע את נפילתם לידי האויב במבצע חילוץ הטייסים שנטשו באיראן. הדוח השמיט שני מטוסי הרקולס נוספים, שלפי דיווחים אחרים נפגעו במתקפת טילים איראנית.

"ברי אובדן": האמת מאחורי 24 הכטב"מים שהתרסקו

בתחום הכטב"מים המספרים גבוהים במיוחד: 24 כלי טיס לא מאוישים מסוג MQ-9 הושמדו במלחמה, לצד כלי טיס בלתי מאויש נוסף מדגם MQ-4C. עם זאת, גורמים אמריקאים מדגישים שהכטב"מים מוגדרים מראש ככלים "ברי אובדן" (Attritable), כלומר - מערכות שניתן להקריב במסגרת הלחימה - מבלי שהדבר ייחשב לפגיעה אסטרטגית חמורה.

הניתוח הכולל של הדוח מצביע על פער משמעותי, בין היקף האבדות הרשמי לבין היכולת האיראנית לפגוע בכוח האווירי האמריקאי בפועל. מרבית הנזקים נגרמו מתאונות, ירי דו-צדדי או השמדות יזומות של ארצות הברית עצמה ולא מהצלחות ישירות של מערכי ההגנה האווירית האיראניים.

בעוד שאיראן הצליחה להוכיח יכולת מסוימת להטריד ולפגוע בכלים אמריקאים, הדוח מלמד שאובדן מטוסי הקרב המאוישים כתוצאה מאש אויב נותר נמוך מאוד, ביחס לעוצמת הלחימה, כמות שעות הטיסה והגיחות שביצעו.

העליונות האווירית נשמרה בצורה איכותית - אבל כשלים פנימיים ותאונות מבצעיות ממשיכים לגבות מחיר כבד - גם בעידן הטכנולוגי המתקדם, והדבר דורש פתרון.