העדות המצמררת של קית' ואביבה סיגל: "הכריחו בת 16 להתקלח מולם"

אביבה וקית' סיגל, שנחטפו מביתם בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר ושוחררו לאחר חודשים ארוכים בשבי, הופיעו בפני ועדת האו"ם נגד עינויים בז'נבה וסיפרו על מה שעבר עליהם במרתפי חמאס. העדות נמסרה במסגרת דיון של הוועדה למניעת עינויים, יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (UNCAT), שבו השתתפה משלחת ישראלית בראשות מנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד.

קית' סיגל שיחזר את תקופת השבי הקשה: "במשך 50 ימים הייתי עם אביבה עד לשחרורה. אחר כך הוחזקתי לעיתים עם שבויים אחרים, לעיתים בבידוד מוחלט. בסך הכול, הצטברו כשישה חודשים שבהם הייתי לבד לגמרי - בן 66, מנותק מהעולם, מפוחד, בלי לדעת מה עלה בגורל אהוביי. "רק לשם ה'שעשוע', נהגו השומרים להשוות את איברי גופי עם אלה של שבוי אחר, איימו עלינו בסכינים, השפילו אותנו, מנעו מאתנו ללכת לשירותים עד שלא יכולנו להתאפק יותר. נשללה ממני כל זכות אנושית בסיסית. הורעבתי ואף נמנע ממני לשתות מים. יותר מפעם אחת הכריחו אותי מחבלים להתפשט מול עיניהם, וגילחו את גופי".

"בכל תקופת השבי בעזה דמיינתי את הרגע שבו אשוב הביתה ואלך לבקר את אימי הקשישה. הדבר הראשון ששאלתי את אשתי כשחזרתי במסוק בדרכי לבית החולים היה על מצבה של אימי. היא נפטרה חודשיים לפני שחרורי. היא לא זכתה לדעת שחזרתי. אני לא זכיתי להיפרד ממנה", סיפר.

גם אשתו אביבה העידה בפני הוועדה, ותיארה רגעים מצמררים מהשבי. לדבריה: "כשנלקחנו מתחת לאדמה בעזה, היה שם ילד מהקהילה שלי. מחבלי חמאס קשרו את הידיים שלו באזיקונים. הוא היה מלא בדם, אנחנו היינו מלאים בדם, ובהמשך, כשאחד המחבלים הגיע להוריד לו את האזיקונים עם קתר - הוא חתך לו את היד. רציתי פשוט לצרוח, וראיתי את המחבל מחייך תוך כדי שהוא עושה את זה".

"במשך 51 יום הייתי בטוחה שאני אמות כל הזמן. איימו עליי, הרעיבו אותי, לא קיבלתי מספיק מים, איבדתי 10 קילו ב-51 יום", שיתפה אביבה בתחושת חוסר האונים וההשפלה. "הייתי מחביאה אוכל לקית'. ראיתי אותו, הוא איבד משקל. אנחנו איבדנו משקל בזמן שהמחבלים העלו משקל. הם אכלו ולעסו מולנו, בזמן שהם לא נתנו לנו שום דבר לאכול".

אביבה סיפרה גם על נשים ונערות שחוו תקיפות מיניות קשות בשבי: "באחד הימים, אחת הצעירות יצאה מהמקלחת רועדת. היה אסור לי לחבק אותה, ובכל זאת חיבקתי. לאחר זמן מה היא סיפרה לנו שאחד המחבלים נגע בכל גופה ונהג בה כרצונו".

בהמשך סיפרה על צעירה אחרת שנלקחה למקלחת ונאנסה באכזריות, וכן על נערה בת 16 שנאלצה להתקלח מול מחבל חמאס: "היא בת 16", אמרה בקול שבור. "היא מעולם לא הראתה לאף אחד את גופה. מחבל חמאס פשוט עמד שם, הסתכל עליה וחייך. הדבר הנורא עבורי היה לראות איך עינו את בעלי קית' ומה שהם עשו לבנות. נאסר עליי לחבק, להגיש עזרה או לבכות. אני חייבת לומר שניסיתי כל הזמן הזה לשמור על האנושיות שלי כאדם".

היא הוסיפה תיאור מצמרר של השליטה שהפעילו שוביהם: "הכריחו אותנו לשכב מ-17:00 עד 9:00 למחרת, נאסר עלינו לזוז. הגוף שלי כאב. רציתי למתוח את עצמי. רציתי לשבת. רציתי לצרוח 'רק תנו לי לשבת 5 דקות'. לא הרשו לי, איימו עליי שיהרגו אותי. באחד הלילות, הוצאתי את הרגל שלי מהשמיכה, מחבל של חמאס הגיע וצרח עליי שאסור לי לעשות את זה. זה נשמע כמו משהו קטן, אבל זו רמת השליטה שהייתה להם עלינו כל הזמן. רוב הזמן שהייתי בעזה סבלתי מכאבי בטן ושלשולים בגלל שהם נתנו לנו לשתות מים מזוהמים. אני בת 62 ונאלצתי לבקש אישור ללכת לשירותים".

מנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד, שעמד בראש המשלחת, הדגיש בפני הוועדה את מחויבותה של ישראל לאמנה נגד עינויים וקרא לחבריה להיצמד לעובדות ולמנוע הפצת תעמולה אנטישמית. לדבריו, "העדויות ששמענו כאן היום אינן רק סיפורים אישיים, הן כתב אישום מוסרי ומשפטי נגד שתיקת העולם. מדינת ישראל מחויבת באופן מלא לעקרונות האמנה למניעת עינויים ולהבטחת כבוד האדם באשר הוא, המחויבות הזו אינה יכולה להיות חד צדדית. שתיקת הקהילה הבינלאומית לנוכח עינויים, חטיפות והתעללות היא פגיעה בעצם רוח האמנה. אסור שהאמנה תישאר מסמך בלבד, עליה להיות מצפן מוסרי המחייב פעולה".