בלילות הקפואים של השומרון, העלטה שנופלת כבדה במיוחד. שכם, העיר המרכזית בגזרה, לובשת בגדי חג של אורות המטרופולין השלווים בין ההרים, והיישובים הישראלים והכפרים הפלסטינים מתקשטים אף הם. עם זאת, באזור בו כל רגע עלול להתרחש משהו נפיץ, שאף יכול לשנות את התמונה האזורית כליל, צריך להיות עם היד על הדופק, תרתי משמע.
תאונות דרכים, לידות ומיתות, מחיפוי רפואי לפעילות צה"ל ועד לפיגועים הרצחניים ביותר: מישהו צריך להיות שם זמין עם מיטב הציוד, כדי לתת את המענה הרפואי הטוב ביותר. כבר לפני כעשור הובן בצה"ל הצורך, והוחלט להקים את יחידת "טיפול נמרץ צבאי" (טנ"צ) לאזור יהודה ושומרון. גם כיום, הרחק מאור הזרקורים, ממשיכים חיילים וחיילות שהוכשרו בחיל הרפואה לשרת בנקודות חמות במיוחד בגזרה, ולספק את הטיפול הטוב ביותר עבור כל מי שיצטרך.
נאמנים לשבועת חיל הרפואה
“שבועת חיל הרפואה אומרת בעיקרה לטפל בכל אדם באשר הוא אדם", מסבירה בפשטות הפרמדיקית של טנ"צ שומרון, סמ"ר גל אובלס. “אנחנו בעצם נותנים מענה גם לאזרחים, גם לחיילים וגם לפלסטינים".
"כל מי שנמצא פה בעצם רצה להגיע לכאן, לא משכו אותו לפה בכוח", מספר רס"ל דן אושקוב, נהג האמבולנס הוותיק של טנ"צ שומרון. הוא דוהר עם ניידת הטיפול נמרץ המאובזרת של הצוות כבר שנים, וראה כבר לא מעט. בעת אירוע תפקידו הופך כפול, ובמקביל לנהיגה המהירה והזהירה לה הוא מחויב, הוא הופך גם למנהל האירוע בזמן אמת. לא פעם צוות טיפול הנמרץ נשקף גם לסכנות, כמו זריקת אבנים ובקבוקי תבערה.
“לפני כמה שנים נסענו לטפל בתאונת דרכים באחד הצירים, ונקלענו לקרב חמולות. זה היה מאוד מפחיד", מספר רס"ל אושקוב. “למרות שהניידת ניזוקה, הצלחנו לחלץ את הפצועים מהאזור בכל זאת". צוותי הטנ"צ באיו"ש זכו ללא מעט טבילות אש קשות, כמו אירוע הטבח באיתמר אליו הם הגיעו ראשונים, פיגועי דקירה והפרות סדר. במקביל, הטנ"צים נמצאים בשיתוף פעולה עם שירותי ההצלה האזוריים, אך אינם מוסמכים לפעול בשטחי A.
הפרמדיקית גל משרתת במספר טנ"צים באיו"ש, וכבר נתקלה בהפרות סדר בהם נפגעו גם חיילים וגם פלסטינים שהיו מעורבים שהפגנה. "זה קשה", היא מודה. "מצד אחד אני מטפלת בחייל שנפצע מהאבנים ומבקבוקי התבערה, ומצד שני בפלסטיני שגרם לכך. אני נותנת את הטיפול הכי טוב שאני יכולה כי נשבעתי בשבועת חיל הרפואה, ולא מפרים שבועה כזאת".
החובש, סמל אלעד גולן, ששירת עד כה בטנ"צים בגזרת אפרים ושומרון, מסכים עם גל בחיוך. "70% מהטיפולים שהענקתי היו לאוכלוסייה הפלסטינית", הוא מספר, "אני בא לתת את הטיפול המיטבי, בלי לחשוב מי ולמה. כולנו בני אדם".
"לפעמים המציאות נכנסת לפרופורציות"
מעבר לתחושת השליחות שניכר כי צוותי ברפואה מלאים בה, ברמה האישית שירות צבאי שהגדרתו היא הצלת חיים מתמדת נותן הרגשה מיוחדת. "ניידת טיפול נמרץ, מבחינת כל האמצעים שלנו, יכולה לעשות כל מה שניידת טיפול של מד"א יכולה לעשות, ובגלל ששירותי הרפואה הקרובים נמצאים הרחק באריאל, יש לנו משמעות מיוחדת”, מסבירה סמ"ר אובלס.
החובש אלעד, שרק לאחרונה השתתף באירועי הצלה משמעותיים, לא מצליח להסתיר את התרגשותו. "הגענו לשם ראשונים, 20 דקות אנחנו עושים החייאה, ואני מרגיש דופק”, נזכר סמל גולן בהחייאה הראשונה שערך לאזרחית מבוגרת מישובי האזור. "פתאום אני אומר 'וואו, אני מרגיש דופק! יש דופק!'. פשוט הצלנו אותה, זו הייתה החייאה מוצלחת", הוא מחייך, "שם באמת התרגשתי – וואלה, אני עושה משהו חשוב”.
"מוזר לי לחשוב מה אני עושה ברגעים האלה, ומה החברות שלי עושות ברגעים האלה”, מספרת בחיוך הפראמדיקית גל. "זו חוויה מאוד מיוחדת שאין בהרבה מקומות בצבא, גם בגלל המקום שבו אנחנו משרתים, וגם בסיטואציה שבה אנחנו משרתים. דברים לפעמים נכנסים לפרופורציה אחרת", היא מספרת.