משה ידידיה לייטר, מתן מאיר, יוסי הרשקוביץ וסרגיי שמרקין זכרונם לברכה, לוחמי מילואים בגדוד 697 שבחטיבה 551, נהרגו בסוף השבוע ברצועת עזה כתוצאה מפיצוץ מטען בפיר מנהרה. משה ידידיה ז"ל, בן 39 מעין צורים, הותיר אחריו אישה ושישה ילדים.

בסמוך לפרוץ המלחמה, סיים משה את לימודי הרפואה ועמד להתחיל סטאז' בבית חולים. אביו, יחיאל לייטר, ספד לו הבוקר: "בכל מה שמשה בחר לעשות בחיים, הוא רץ קדימה. הייתי לפעמים מעודד אותו לישון קצת יותר, אבל הוא היה אומר: 'אבא, יש זמן. כשנהיה זקנים יהיה זמן לנוח. כרגע יש הרבה לעשות'. משה היה איש משפחה למופת. אשתו ציפי לביאה. לפני שלושה חודשים נולד בנו הקטן, עברי. עברי לא יכיר את אבא שלו".

"אנחנו מאמינים שיש נחמה פורתא בכך שמשה האמין מאוד במשימה. ירדתי אליו כמה ימים לפני הכניסה לצפון הרצועה. הוא אמר: 'אבא, אין זמן', נתן לי צביטה בלחי ואמר: 'יהיה בסדר'. בפעם האחרונה שראיתי את החיוך שלו, הוא היה באמצע תדריך. משה ידע שהוא מצטרף למאבק נגד רשע טהור, רשע מאורגן, ומאוד האמין בצורך למגר את הרצועה".

יחיאל לייטר שאיבד את בנו, משה ידידיה ז"ל (צילום: חדשות הבוקר עם ניב רסקין, קשת 12)
משה ידידיה לייטר ז"ל ובני משפחתו | צילום: חדשות הבוקר עם ניב רסקין, קשת 12

דיברת איתו בימים שלפני? ידעת מה הוא עושה?
"הקשר היחיד שהיה לי איתו מאז שנכנס ללחימה, היה כשקיבלתי טלפון מהחמ"ל שיושב מחוץ לאזור הלחימה. 'אתה אבא של לייטר? המפקד מבקש שתבקר את הפצועים'. נתנו לי רשימה של 13 פצועים מאירוע שבו רימון הורד מרחפן. קיבלתי משימה מהמפקד, כי משה היה גם המפקד שלי, לבקר את הפצועים בבתי החולים. כשנכנסתי לחדרי הפצועים והצגתי את עצמי, זה מילא אותי, היחס שלהם כלפי המפקד שלהם. משה סיים קורס מג"דים רק לפני חודשיים והיה אמור להיות משובץ כמג"ד. הוא נכנס כמ"פ עם סמכויות רחבות. אלוף משנה במילואים שליווה אותו חלק מהזמן התקשר אליי כשיצא לאפטר וסיפר לי על הגבורה של משה".

איך ישנים בלילה כשרבים מבני משפחתך בתוך הרצועה?
"כל הבנים שלי מגויסים, כולל הבן שיש לו תסמונת דאון. הוא מלווה אותנו לניחומי האבלים ולביקורי החולים. במידה מסוימת, גם הוא מגויס. היו לי שישה בנים, עכשיו חמישה. הם ושני החתנים - כולם בפנים, לוקחים חלק במערכה. אני לא ישן הרבה בלילה".

לייטר ביקש להעביר מסר להנהגה: "אילו היו לוקחים את כל חברי הכנסת שלנו ומצרפים אותם לאיזו פלוגה, הם היו לומדים שני דברים. הראשון, להתאחד. העם מאוחד כפי שמעולם לא היה מאוחד. אני פה 45 שנה, מאז שעליתי לארץ מארצות הברית. עם כל מה שעברנו בארבעת העשורים האחרונים, אף פעם העם שלנו לא היה מאוחד כמו היום. הם היו לומדים דבר נוסף, שהאחדות הזאת מצביעה על הרצון למלא את המשימה. ניצחון, לא חצי ניצחון ולא ניצחון חלקי. ניצחון טוטלי, כדי שנוכל לחזור וליישב את הארץ הזאת בבטחה ולחיות פה חיים נורמליים. חיים מתוך שלום שנובע מתוך עוז וגבורה. זה מה שהאחדות מצביעה עליו. צריכים שהמחוקקים למעלה יבינו את הדבר הזה. אנחנו כבר לא מעוניינים בוויכוחי סרק".

שוחחת עם ראש הממשלה. אמרת לו את זה?
"ראש הממשלה התקשר והביע את תנחומיו. ביקשתי ממנו לא להתקפל, בשום תנאי. כן לדאוג לחטופים, אבל לדאוג לסיים את המערכה הזאת כשאין ספק בניצחון. הוא הבטיח לי שכך יהיה. אם הרוח הזאת שקיימת היום בעם תישאר איתנו, אני מאמין שזה גם יתקיים. הילדים שגידלנו פה בארץ הזאת, זה דור מיוחד במינו. אריות, גיבורים של ממש. כולנו צריכים ללמוד מהם".