מחאת תושבים ותגבור כוחות של הצבא המקומי: הבעיות של צה"ל בסוריה

כמעט שנתיים אחרי נפילת משטרו של בשאר אל-אסד, המציאות בדרום סוריה מתחילה להשתנות ומה שהחל כניסיון ישראלי ליצור מרחב ביטחון מעבר לגבול, הופך למוקד חיכוך עם השלטון החדש בדמשק, שעלול להציב את שני הצדדים במסלול התנגשות. לראשונה אחרי שנתיים, הצבא הסורי מתגבר כוחות בדרום המדינה, בזמן שצה"ל מגביר את הפעילות האווירית באזור, ובסוריה מתחילים סימנים של מחאת אזרחים נגד הנוכחות הישראלית.

לפי דיווח שפורסם השבוע באתר The National מאיחוד האמירויות, כ-3,000 חיילים סורים נפרסו בחזית המערבית של מחוז סווידא. כאלף מהם הגיעו לאזור בשבועיים האחרונים. התגבור מתרחש בשעה שדמשק מנסה להשיב לעצמה את השליטה במחוז הדרוזי, שבו מיליציות מקומיות מסרבות להיטמע באופן מלא בצבא הסורי. בישראל מנגד, חוששים מפגיעה נוספת בדרוזים ומאפשרות שכוחות המזוהים עם השלטון הסורי ייצרו איום חדש באזור. זה קורה אחרי שבעבר ישראל מנעה תנועות דומות של הצבא הסורי.

לצד תנועת הכוחות הסוריים ישנם גם דיווחים ותיעודים של שינוי בכפרים ובערים הסוריות, שעל פיהם גוברת ההתנגדות לנוכחות הישראלית. בימים האחרונים נערכו מספר הפגנות בשורה של מוקדים ברחבי המדינה מדרעא וקוניטרה ועד דמשק, חומס, אידליב וחסכה. לפי המכון למחקרי ביטחון לאומי, היקף המחאה והפריסה הגיאוגרפית שלה חריגים ביחס לתקופה שחלפה מאז נפילת אסד. המפגינים הדגישו את הריבונות הסורית ודרשו לסיים את הנוכחות של צה"ל בתוך שטח סוריה. עם זאת יש לציין כי עד כה נוכחות צה"ל בסוריה עברה יחסית בשקט ולוחמים ששירתו שם סיפרו על יחס אוהד וחיובי מצד תושבים.

אחד הגורמים למחאה הוא מותו של צעיר עם תסמונת דאון באחת מהפעילויות בכפרים הסורים. בצה"ל מסרו שהכוח זיהה איום וכי נסיבות האירוע נבדקות. אבל מבחינת אזרחים בסוריה, אירוע זה יחד עם פשיטות, מעצרים, מחסומים וחיפושים בבתים, יוצרים תחושה שהנוכחות הישראלית הופכת למשהו שפוגע בשגרת החיים ובריבונות המדינה.

מה גרם לתזוזות בשטח - והחשש מהתחממות

מבחינת נשיא סוריה, אחמד א-שרע, השלטון שלו לא יכול להסתפק בהצהרות על ריבונות, בזמן שכוחות ישראלים פועלים בשטח סוריה ומיליציות חמושות ממשיכות להתנהל באופן עצמאי. תגבור הכוחות סביב סווידא עשוי להיות חלק מהניסיון להחזיר את השליטה לידי דמשק, אבל הוא גם עלול להעמיד את הצבא הסורי מול הקווים האדומים של ישראל.

ביולי 2025 כבר הוכח עד כמה החיכוך הזה עלול להיות מסוכן, כאשר כוחות סוריים התקדמו לסווידא במהלך גל האלימות כלפי הדרוזים, ישראל תקפה מטרות צבאיות סוריות ובהמשך גם את מתחם המטכ"ל בדמשק. התקיפות הובילו להפסקת אש ולנסיגת הצבא הסורי מהעיר. כעת, כאשר כוחות סוריים מתוגברים שוב באזור, עולה השאלה אם ישראל תנסה לעצור את התנועה באמצעות אזהרות, או שתפעל צבאית אם תזהה חצייה של הקווים האדומים.

הסיכונים ולאן זה הולך

כל זה קורה בזמן שחיל האוויר מגביר את פעילותו בסוריה. חלק מהמלכים שנעשים שם לא קשורים לסוריה עצמה, אבל ישראל עוקבת אחרי הנעשה באזור, מחשש לחידוש התקפות נגד הדרוזים.

למדיניות הישראלית יכול להיות מחיר כבד אחרי שלוש שנים של מלחמה. ככל שהפשיטות והפעילות הקרקעית מתרחבות, כך גדל הסיכון שההתנגדות לישראל תחרוג מהיישובים הסמוכים לגבול ותהפוך לתנועה רחבה יותר. מצב כזה עלול להפעיל לחץ ציבורי על א-שרע להקשיח את עמדותיו ולהפוך את הנוכחות הישראלית לנושא מרכזי במאבק על הלגיטימציה של שלטונו. זאת בנוסף לחשש מפני פיגועים נגד הכוחות.

בשלב הזה, אין הוכחה שדמשק החליטה להתעמת עם ישראל וגם לא ברור אם תגבור הכוחות נועד במישרין להתמודד עם צה"ל. אבל השילוב בין תנועת הצבא הסורי, הגברת הפעילות הישראלית והמחאה, יוצר מציאות נפיצה. ככל שהנוכחות הישראלית מעוררת התנגדות רחבה יותר, כך גובר הסיכון שהמאמץ לשמר את מרחב הביטחון יהפוך בעצמו למוקד ההסלמה הבא.