"אנחנו המטרה הבאה": הצעד של פוטין שהושווה להיטלר – והלחץ באירופה ממלחמה

"יש סיכון הולך וגובר שרוסיה תתקוף את בריטניה, הבנים והבנות שלנו צריכים להיות מוכנים להילחם בה", אמר ביום שני השבוע ריצ'רד נייטון, ראש מטה ההגנה במשרד ההגנה הבריטי והמפקד העליון של הכוחות המזוינים בממלכה. שעות לפניו, בלייז מטרוולי, ראש ארגון ה-MI6, שירות הביון ומודיעין החוץ של בריטניה, אמרה בנאומה הראשון בתפקיד כי רוסיה מטילה איום "אגרסיבי, מתפשט ורוויזיוניסטי שממשיך לרצות לשעבד את אוקראינה ולהטיל אימה על אירופה".

מטרוולי אף הוסיפה ואמרה כי רוסיה צפויה להמשיך לנסות ולערער את היציבות והביטחון באירופה, לפחות עד שפוטין עצמו ישנה את חישוביו. נייטון הוסיף ואמר כי המצב "מסוכן יותר מכל מה שחווה בקריירה שלו".

מדבריהם של נייטון ומטרוולי נראה כי אירופה נערכת למלחמה, ובשבועות האחרונים זה ניכר בצורה יוצאת דופן. כמעט מדי שבוע, ולעיתים אפילו מדי יום, מופיע בכיר מדיני או ביטחוני באירופה, ובנאום קודר מתריע בפני הציבור כי היבשת כולה בדרך להידרדר למלחמה. עבור אירופה, שבנתה את עצמה מחדש אחרי שתי מלחמות עולם סביב רעיונות של שיתוף פעולה, שלום ושגשוג כלכלי משותף, מדובר בשינוי תודעתי עמוק ודרמטי. מנגד, פוטין מכחיש בתוקף את הטענות ומכנה אותן "שקר אבסורדי".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

השוואה חריגה להיטלר

בסוף השבוע האחרון היה זה קנצלר גרמניה פרידריך מרץ, שהמחיש את עומק החשש. בנאום בפני ועידת מפלגתו בבוואריה הוא השווה את האסטרטגיה של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין באוקראינה למהלכיו של היטלר ב-1938, אז השתלט על חבל הסודטים בצ’כוסלובקיה במסגרת ועידת מינכן, והמשיך משם לכיבושים נרחבים. ועידת מינכן הפכה לימים לסמל הפייסנות וכניעת המערב בפני מדיניות התוקפנות - בניסיון להשיג שקט ושלום קצרי טווח. לדבריו של מרץ, אם אוקראינה תיפול, פוטין לא יעצור שם, "כפי שהסודטים לא הספיקו להיטלר" בזמנו.

מרץ שב וממצב עצמו כחריג בנוף של ההנהגה הגרמנית, ובשונה מקודמיו בתפקיד, אולף שולץ ואנגלה מרקל, מציג עצמו כמוביל חזית הביטחון וההגנה של אירופה. לפני ימים אחדים שיגר מרץ אזהרה נוספת לגבי העתיד לבוא, ואמר בלב כבד כי רוסיה הולכת להגביר את האיום על יבשת אירופה. בקול חנוק אמר כי "לפעמים אני קם בבוקר ותוהה אם זה לא היה רק סיוט, אבל זו המציאות - זה הסיוט של אוקראינה במשך ארבע שנים, יום ולילה, ולא רק של אוקראינה". התבטאות מרכזית נוספת שלו בימים האחרונים התייחסה לסוף עידן ה"פקס אמריקנה", עידן השלום של ארה"ב, בעיקר בהקשר של יבשת אירופה.

עוד לפני מרץ, ימים ספורים קודם לכן, נשא מזכ”ל נאט”ו מארק רוטה נאום שבו הזהיר כי העימות כבר נמצא בפתח וכי אירופה חייבת להיות מוכנה למלחמה "בהיקף שחוו הסבים הסבתות של הדור הנוכחי". רוטה אמר כי רוסיה עשויה להיות מוכנה להפעיל כוח צבאי נגד נאט”ו בתוך חמש שנים. "מדינות רבות באירופה לא מבינות את הדחיפות של האיום הרוסי - אנחנו המטרה הבאה של רוסיה", אמר.

גם בצרפת נשמעו בשבועות האחרונים אזהרות דומות, לאחר שפביאן מנדון, מפקד הצבא, אמר לאחרונה שצרפת נמצאת בסיכון משום שאינה ערוכה נפשית לקבל אובדן של חיי אדם. "האזרחים צריכים להיות מוכנים לאבד את הילדים שלהם" במסגרת מלחמה עם רוסיה, אמר מנדון - ועורר סערה גדולה במדינה. "יש לנו את כל הידע ואת כל העוצמה הכלכלית והדמוגרפית כדי להרתיע את רוסיה, אבל אם צרפת לא תהיה מוכנה לאבד את ילדיה ולספוג מחיר כלכלי בעקבות שינוי סדרי העדיפויות - אז אנחנו בסכנה".

האזהרות והאיומים האחרונים שמגיעים מהמעצמות הגדולות של מערב וצפון היבשת הם לא פחות ממשב רוח מרענן מבחינת מה שנראה כתפיסת האיום הרוסי העתידי. זה מצטרף לקולות שכבר נשמעים היטב בחודשים האחרונים ובשנים האחרונות - ממדינות מזרח אירופה. שם, החשש מפעולה תוקפנית של פוטין בשנים הקרובות כבר מכתיב את כל סדר היום הביטחוני, המדיני וגם האזרחי. השבוע פרסמו שמונה מדינות במזרח אירופה או שקרובות לגבול עם רוסיה (שוודיה, פינלנד, לטביה, אסטוניה, ליטא, רומניה, בולגריה ופולין) הצהרה משותפת, שעיקרה קובע כי "רוסיה היא האיום הגדול, הישיר וארוך הטווח ביותר במרחב האירו-אטלנטי". במזרח אירופה קיים חשש אמיתי כי יהיו יעד למתקפה רוסית, ולא יזכו לסיוע מארה"ב הבדלנית או אפילו מדינות מערב אירופה, שאולי יעדיפו להימנע מלהסתכן בעימות בעצמן.

מאוימים מטראמפ

תחושת הדחיפות הזו רק מתחזקת על רקע הניסיונות של ממשל טראמפ להביא לסיום המלחמה באוקראינה. בבירות אירופה קיים חשש שאוקראינה תידחף להסכם שלום לא מאוזן וכזה שאינו משרת את האינטרסים שלה, שיותיר את פוטין מחוזק ואת אוקראינה פגיעה למתקפות עתידיות. מעבר לכך, החשש הגדול ביבשת הוא שהפסקת אש עלולה לשחרר משאבים צבאיים רוסיים ולאפשר למוסקווה להפנות את תשומת לבה גם לאירופה, ובעיקר לאגף המזרחי שלה. רבים באירופה לא מסתירים את העובדה כי הסכם גרוע באוקראינה בעייתי ומסוכן יותר ממצב שבו לא יושג הסכם והמלחמה תימשך.

לצד זאת, גובר גם הפחד שאמריקה, תחת ממשל בדלני יותר, לא תמהר לבוא לעזרת אירופה אם תותקף. אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארצות הברית, שפורסמה בשבועות האחרונים, מדברת על מניעת התפשטות מלחמה באירופה ועל השבת יציבות אסטרטגית עם רוסיה, ובאופן יוצא דופן אינה מגדירה עוד את רוסיה כאויבת. גם העובדה שארה"ב מקדמת מתווה לסיום המלחמה באוקראינה, תוך שהיא מעניקה לקייב ערבויות ביטחוניות ברוח סעיף 5 של נאט"ו - לא מרגיע את כל החששות במדינות אירופה. האחרונות מטילות ספק בנכונות של ארה"ב להיגרר למלחמה גרעינית בעתיד, ובוודאי שתחת ממשל אחר, אולי אפילו ניצי יותר.

זלנסקי אמר לפני ימים אחדים כי בכל הסכם שיושג - רוסיה לא צריכה להיגרר אליו, אלא לקבל על עצמה את ההכרה "שיש חוקים בעולם". בוושינגטון פוסט דווח כי הפנטגון מקדם תוכנית לשינוי היסטורי בצבא ארה"ב, באופן שיפגע מאוד, בין השאר, בהשפעה ובכוח של פיקוד אירופה של הצבא האמריקני. זה מגיע במקביל לשורת דיווחים שקטים יחסית על צמצום כוח האדם של הצבא האמריקני במזרח היבשת. כך למשל, כבר החל צמצום של חיילים אמריקנים מבסיסים ברומניה.

אירופה נקרעת מבפנים

כל המסרים הללו מסמנים שינוי עמוק באירופה. תושבי מדינות האיחוד האירופי, שהוקם במפורש כדי למנוע מלחמות טוטאליות כמו אלו שקרעו את היבשת במחצית הראשונה של המאה ה-20, נהנו במשך שנים מתקופת שלום ושגשוג אדירות. במקביל, תקציבי הביטחון קוצצו ותקציבי הרווחה זינקו.

כעת התמונה משתנה מן הקצה אל הקצה. כל זה קורה בשעה שיבשת אירופה נקרעת מבפנים במשבר הגירה שמשנה את פניה, עם התחזקות אדירה של גורמי ימין - שרבים מהם מזהירים כי האיום האמיתי על היבשת הוא דווקא המהגרים, ולא תרחיש עתידי של עימות עם רוסיה. מתאו סלביני, מנהיג הימין הקיצוני באיטליה, סגן ראש הממשלה ושר התחבורה, אמר השבוע: "אני מאמין שמצב החירום של איטליה בנוגע לתחום הביטחון הלאומי אינו מגיע כרגע מכיוון מזרח, אלא מהדרום - וזה מגיע מההגירה הבלתי-חוקית והפנאטיות האיסלאמית".

סלביני אינו לבד, ואליו מצטרפים עוד שורה של פוליטיקאים בכירים במדינות משפיעות באירופה. כך למשל, מרבה חירט וילדרס מהימין הקיצוני בהולנד להדגיש שהאיום הגדול ביותר מגיע מסוגיית ההגירה. גם מרין לה פן וחברי מפלגתה בצרפת, נייג'ל פרג' בבריטניה, ראש ממשלת סלובקיה רוברט פיצו וכמובן ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, המנהיג המקורב ביותר לפוטין מקרב מדינות האיחוד האירופי ונאט"ו.

בדיוק על הרקע הזה, נרשם בשבוע שעבר עימות דיפלומטי חריג ויוצא דופן, ובזירה לא שגרתית. פטר סיירטו, שר החוץ של הונגריה, גם הוא בן בית במוסקווה, מתח ביקורת על ציוץ של רדוסלב סיקורסקי, סגן ראש ממשלת פולין ושר החוץ בוורשה. "אנו מבינים שאתם רוצים מאוד מלחמה בין רוסיה לאירופה", כתב סיירטו על ציוץ ביקורת של סיקורסקי ברשת X שיועד לוויקטור אורבן, "אנחנו לא נסכים להיגרר למלחמה הזאת שלכם". סיקורסקי לא נותר חייב, והשיב: "מלחמה כזו לא תתרחש אם רוסיה לא תפלוש שוב, אנו מבינים שהפעם אתם תהיו בצד שלה".

כעת, פוליטיקאים רבים באירופה מזהירים שהחזרת החשיבה הצבאית לתודעת ציבור, יחד עם הסבר על הקיצוצים והוויתורים שיידרשו, היא אתגר משמעותי ביותר. סקר של מכון גאלופ שצוטט בוול סטריט ג'ורנל מצא שרק כשליש מהאירופים מוכנים להילחם למען מדינתם, ודווקא כעת - רבות מהמדינות מאמצות מדיניות מחמירה בתחום הגיוס.

האדמירל ההולנדי בדימוס רוב באואר, ששימש עד לאחרונה בתפקיד בכיר צבאי בנאט”ו, אומר שכדי לשמור על שלום, אירופה חייבת להיערך למלחמה ולהרתיע את פוטין. לדבריו, המסר הזה התחזק בחודשים האחרונים, במיוחד על רקע נתונים שמדאיגים את מקבלי ההחלטות ומראים שהתעשייה הצבאית הרוסית מייצרת יותר ממה שנדרש ללחימה באוקראינה, מה שמעלה חשש מפני התאוששות מהירה ויכולת לפגוע באירופה מוקדם מהצפוי. במקביל, התעשייה הצבאית במדינות אירופה מדשדשת הרחק מאחור, ואינה עומדת בקצב הנדרש כדי לחמש את הצבאות בצורה כזו שתאפשר הכנה טובה ואמיתית למלחמה.

מאחורי הקלעים מודים גורמים אירופיים כי הציבור ישלם את המחיר הנדרש - מהגדלת תקציבי ביטחון ועד חידוש גיוס החובה - רק אם ישתכנע שאיום ממשי אכן מרחף באוויר, כך נכתב בוול סטריט ג'ורנל. כבר כעת מזהירים ראשי מערכות הביטחון ביבשת שרוסיה מנהלת מתקפה חשאית ב”תחום האפור” שמתחת לרף המלחמה, במטרה לפגוע בכלכלה האירופית ולזרוע בלבול ובהלה.

במקביל, כמה וכמה מדינות באירופה כבר החלו להכין את אזרחיהן לקראת אפשרות של מלחמה של ממש. בצרפת פרסמו במרץ מדריך הישרדות ממשלתי בערוצים השונים ואף הודיעו על חלוקת "ערכת הישרדות" לתושבים, שעדיין לא הופצה. ובשוודיה פרסמו בשנה האחרונה עלוני מידע לאזרחים עם הסברים כיצד עליהם לנהוג בזמן לחימה, איך עליהם להיערך למצב חירום ולשהייה ממושכת במרחבים המוגנים ועוד. בגרמניה חלה תנופת בנייה ותחזוקה דרמטית של המקלטים הציבוריים.

שדה הקרב משתנה, ורוסיה מעלה הילוך

במסגרת "המלחמה ההיברידית" - רוסיה מואשמת בפעולות חבלה בתשתיות ובמתקנים צבאיים, במתקפות סייבר, בהצתות ובחדירות של כטב"מים ומטוסים למרחב האווירי של מדינות כמו פולין ואסטוניה ועוד רבות אחרות ביבשת. הקרמלין מכחיש מעורבות באופן רשמי, ופוטין עצמו טען רק השבוע: "ישנם קולות במערב הקוראים להתכונן למלחמה גדולה, רמת ההיסטריה גוברת. ההצהרות על האיום הרוסי הן שקר".

רק בשבוע שעבר האשימה גרמניה את רוסיה במתקפת סייבר על מערכות בקרת הטיסה שלה בשנת 2024 ובניסיון להשפיע על הבחירות הפדרליות באמצעות הפצת מידע כוזב. השבוע התברר כי התרחשה מתקפת סייבר נוספת בגרמניה, הפעם בבניין הפרלמנט בברלין. העיתוי והתזמון של המתקפה לא הותירו מקום לספק: בדיוק ברגע שזלנסקי נכנס בשעריו כדי לנאום בפני חברי הפרלמנט הגרמנים.

כטב"מים החשודים כרוסיים שיבשו כבר כמה וכמה טיסות בשדות תעופה גדולים וחשובים באירופה במהלך השבועות האחרונים. בברלין סבורים שחלק מפעולות החבלה והמודיעין נועדו להכין את הקרקע לפגיעה בנתיבי האספקה של נאט"ו במקרה של עימות שיכוון נגד פולין או המדינות הבלטיות. בכמה מקרי קיצון, שממחישים את הניסיונות הרוסיים לאיים על בכירים ביבשת - נרשמו שיבושים ואיומים של ממש על מטוסיהם של נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין, ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס ונשיא אוקראינה זלנסקי.

הרחבת ההשקעות ושינוי יעדי הגיוס

בתגובה, כמה מהממשלות החלו לפעול ולקדם צעדים להיערך לאירוע אמת. צרפת הודיעה על החזרת שירות צבאי התנדבותי לצעירים, בעקבות צעדים דומים בגרמניה, בלגיה והולנד. גרמניה מתרגלת תרחישים של העברת כוחות מהירה לחזית, ובריטניה מצמצמת אימונים צבאיים מחוץ לאירופה כדי להתמקד באיום הרוסי. הקנצלר מרץ הזהיר בסוף השבוע: בשלב זה הגיוס לצבא נותר על בסיס התנדבותי, אך אם לא נעמוד בהעלאת יעדי הגיוס - ייתכן שנידרש לעבור לגיוס חובה.

גם הכסף מדבר - והוצאות הביטחון עולות בכל רחבי היבשת. מדינות נאט"ו באירופה הסכימו להגדיל את תקציב ההגנה ל-3.5% מהתוצר עד 2035, לעומת 2% כיום, ולהוסיף עוד 1.5% לצעדי ביטחון נלווים כמו חיזוק תשתיות. גרמניה התחייבה להשקיע יותר מטריליון דולר בעשור הקרוב בצבא ובתשתיות, במטרה להקים את הכוח הקונבנציונלי הגדול ביבשת, ולהפוך שוב לבעלת הצבא הגדול והחזק ביותר באירופה, דבר שעד לאחרונה היה עשוי להישמע לרבים כמו חזרה מזעזעת של הימים האפלים ביותר בהיסטוריה.

עם זאת, ברבות מהכלכלות הגדולות במערב היבשת, הציבור עדיין לא מרגיש את המחיר במלואו. בבריטניה, למשל, העלייה בתקציב הביטחון ממומנת בין השאר באמצעות קיצוץ בסיוע החוץ. ובקרב מפקדי הצבאות נשמעת אזהרה ברורה: כדי להרתיע את רוסיה באמת, ייתכן שההוצאות יצטרכו לעלות עוד הרבה מעבר למה שנקבע עד כה.